רבע מהיפנים הרווקים מעל גיל 30 - בתולים.
סקר שנערך ביפן בשנת 2010 העלה שכרבע מן האנשים בני השלושים ביפן שאינם נשואים - הם בתולים. אפילו נטבע לכך מונח - ヤラミソ, יעני セックスをやらずに三十路. למעשה זה מבוסס על המונח הקיים לבתולים בגילאי העשרים (ヤラハタ), אבל הגיל מתקדם, וההזדמנויות, לא. ומגיעים גם לגילאי הארבעים בלי התנסות מינית. אז כמו שאמר סיינפלד, not that there's anything wrong with that, ובכל זאת, גם להם זו מצוקה, וגם, תודו, בשביל מדינה שידועה בסצינת סרטי/ספרי/מנגות הסקס הפרועה שלה, זה קצת מוזר.
איך הם מנסים לפתור את העניין? אני מניחה שיש כל מיני ניסיונות, אבל בכתבה הזו ספציפית מדברים על ״אוניברסיטה לבתולים״ או משהו כזה. גם בכתבה הזו וגם בזו ביאהו שעליה היא מבוססת, נראה שעיקר העניין הוא סדנאות ציור. שזה לדעתי קצת מטופש. זאת אומרת, באמת חשוב להכיר את גוף האישה, זה אולי יוריד קצת את מפלס החרדה כשמגיעים למצב של אינטימיות. אבל לא חשוב קודם למצוא דרך להגיע למצב של אינטימיות? למשל, אהמ, לדבר עם נשים? לקלוט שמדובר בבנות אדם בשר ודם? וכמובן הכתבה מתייחסת רק לצד הדוטיי של העניין. מה לגבי הנשים עצמן? הסדנה הזו נראית לגברים בלבד. נשים לא מתעניינות בסקס? אין שוג׳ו מעל גיל 30? לי נראה שהסטטיסטיקה הנ״ל כוללת גם גברים וגם נשים.
התיאוריה שלי היא שהחברה היפנית בגיל הנעורים מופרדת יותר מדי לחברת נשים ולחברת גברים, כמעט כמו החברה החרדית - אפילו בבתי ספר מעורבים. הבנות יוצאות עם בנות לבלות, מדברות עם בנות, קוראות ספרים של בנות, והאינטראקציה שלהן עם בנים היא ברמת ה״סוטו״. והבנים מבלים עם בנים, מדברים עם בנים, קוראים ספרים של בנים... איכשהו נראה שהם כאילו תופסים זה את זה כבני גזע שונה. בהמשך, כשמגיעים למקומות העבודה והנשים כמעט לא נמצאות שם, כשמוסד ה־OL הולך ונעלם, הסיכוי לפגוש, ולהיות מסוגל לתקשר עם נשים הוא נמוך מזה שבמערב.
כתבה ב־ynet (שם כמובן טוענים שרבע מהיפנים הבוגרים לא קיימו יחסי מין. סימכו על ynet שיחרב סטטיסטיקות)
סרט מיאהו
סקר שנערך ביפן בשנת 2010 העלה שכרבע מן האנשים בני השלושים ביפן שאינם נשואים - הם בתולים. אפילו נטבע לכך מונח - ヤラミソ, יעני セックスをやらずに三十路. למעשה זה מבוסס על המונח הקיים לבתולים בגילאי העשרים (ヤラハタ), אבל הגיל מתקדם, וההזדמנויות, לא. ומגיעים גם לגילאי הארבעים בלי התנסות מינית. אז כמו שאמר סיינפלד, not that there's anything wrong with that, ובכל זאת, גם להם זו מצוקה, וגם, תודו, בשביל מדינה שידועה בסצינת סרטי/ספרי/מנגות הסקס הפרועה שלה, זה קצת מוזר.
איך הם מנסים לפתור את העניין? אני מניחה שיש כל מיני ניסיונות, אבל בכתבה הזו ספציפית מדברים על ״אוניברסיטה לבתולים״ או משהו כזה. גם בכתבה הזו וגם בזו ביאהו שעליה היא מבוססת, נראה שעיקר העניין הוא סדנאות ציור. שזה לדעתי קצת מטופש. זאת אומרת, באמת חשוב להכיר את גוף האישה, זה אולי יוריד קצת את מפלס החרדה כשמגיעים למצב של אינטימיות. אבל לא חשוב קודם למצוא דרך להגיע למצב של אינטימיות? למשל, אהמ, לדבר עם נשים? לקלוט שמדובר בבנות אדם בשר ודם? וכמובן הכתבה מתייחסת רק לצד הדוטיי של העניין. מה לגבי הנשים עצמן? הסדנה הזו נראית לגברים בלבד. נשים לא מתעניינות בסקס? אין שוג׳ו מעל גיל 30? לי נראה שהסטטיסטיקה הנ״ל כוללת גם גברים וגם נשים.
התיאוריה שלי היא שהחברה היפנית בגיל הנעורים מופרדת יותר מדי לחברת נשים ולחברת גברים, כמעט כמו החברה החרדית - אפילו בבתי ספר מעורבים. הבנות יוצאות עם בנות לבלות, מדברות עם בנות, קוראות ספרים של בנות, והאינטראקציה שלהן עם בנים היא ברמת ה״סוטו״. והבנים מבלים עם בנים, מדברים עם בנים, קוראים ספרים של בנים... איכשהו נראה שהם כאילו תופסים זה את זה כבני גזע שונה. בהמשך, כשמגיעים למקומות העבודה והנשים כמעט לא נמצאות שם, כשמוסד ה־OL הולך ונעלם, הסיכוי לפגוש, ולהיות מסוגל לתקשר עם נשים הוא נמוך מזה שבמערב.
כתבה ב־ynet (שם כמובן טוענים שרבע מהיפנים הבוגרים לא קיימו יחסי מין. סימכו על ynet שיחרב סטטיסטיקות)
סרט מיאהו
