רבע (סיפור קטן ממה שמלמדים אותי בארה"ב)

[tulkin]

רבע ../images/Emo32.gif (סיפור קטן ממה שמלמדים אותי בארה"ב)

אני משתתף כאן בסדנה של "הכשרת מורים", כחלק מחובות הדוקטורט שלי (אני חייב לעבור את הסדנה הזו לפני שאני מתחיל ללמד בשנה הבאה - 10 שבועות של פגישות, כולל אחת שבה מצלמים אותי מעביר שיעור ומנתחים את זה). בכל מקרה, היום היה לנו דיון ער על ציונים ומשמעותם. מעבר לזה שהזדעזתי עמוקות מכך שהציונים בארה"ב ניתנים לעתים קרובות על "עקומה נורמלית", בלי קשר לרמה ה"אבסולוטית" של התלמידים, ובלי קשר להתפלגות האמיתית של רמת הביצועים של התלמידים - אז מעבר לזה גיליתי כמה המערכת אינה מעודדת הצטיינות. שוב - כאמור - הזדעזתי. הסיפור היה כזה: מישהו זרק הערה, שאמורה היתה להיות כנראה טריוויאלית לכולם, שאף פעם לא לוקחים קורס יותר קשה ממה שחייבים לקחת. ההגיון מאחורי זה הוא שבקורסים קשים יותר, מן הסתם יש תלמידים טובים יותר, ואז מי שמנסה "לאתגר את עצמו" יימצא בתחתי העקומה - והציון שלו יהיה בהתאם. אני, בתמימות סיפרתי שזה בדיוק מה שקרה לי בשנה שעברה. בגלל הרקע המתמטי שלי והעובדה שלימדתי קורס בסיסי בסטטיסטיקה ועבדתי בצורה כזו או אחרת עם שיטות ניתוח סטטיסטי מתקדמות בעברי, ויתרתי על הקורסים הבסיסיים שתלמידי הדוקטורט צריכים לעבור, ולקחתי במקום קורסים בסטטיסטיקה מתמטית שמכסים פחות או יותר את אותו החומר (כלומר תאוריה של מודלים לינארים כלליים ועוד כהנה וכהנה). כמובן שהציון שלי היה בהתאם B במקום הA שהייתי מקבל בקורס הפשוט גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה עם 40 חום. מרגע שסיפרתי את הסיפור הזה, פשוט כולם בסדנה הזו התנפלו עלי ואמרו לי בצורה בוטה יותר או פחות שאני פשוט טיפש (מה שנכון, אבל לא ברור לי אם זה קשור לקורסים או לא), וששום תלמיד בר דעת בקולג' אמריקאי לא יעשה דבר כזה - כי זו פשוט טעות שיכולה לעלות לאנשים בקריירה שלהם. יותר מכך - מישהו סיפר לי שאנשים שלומדים קורסים בסיסיים במתמטיקה בתואר הראשון נוהגים לעשות אותם בסמסטר ב םא הם יכולים, כי ידוע שאלה שמתמטיקה היא המייג'ור שלהם חייבים לעשות אותם בסמסטר א. ושוב - כיוון שהציון ניתן באופן יחסי, יותר קשה ללא-מתמטיקאים לקבל ציון גבוה בסמסטר א. אני כאמור יצאתי מזועזע מהדיון הזה, בעיקר מהעובדה שמשהו שמשמש ככלי לימודי הופך למטרה שכל מה שמסביב אמור לשרת אותו (כלומר בונים אסטרטגיית קורסים לפיו, ואפילו בשלב קודם של הסדנא, אמרו לנו ש"מורה טוב" מארגן את החומר כך שברור יהיה לתלמידים מה הם צריכים לזכור למבחן ומה לא... ותהיתי מה אתם חושבים על זה...

 

[d a p h n a]

אני לא יודעת מה קורה אצלכם

אבל בתור מי שנותנת ציונים, אני יכולה להגיד לך שאצלנו אין שום עקומה כזו.

 

[tulkin]

אשרייך וטוב לך

אני כמובן לא יכול להכליל מהדיון הקבוצתי שלנו לגבי כל ארצות הברית. אבל השתתפו בדיון 9 אנשים, 2 מתוכם לא למדו בארה"ב לפני כן, אבל האחרים כן ובאו ממקומות שונים ומתחומים שונים. וכל מי שכן למד בארה"ב קיבל את "העקומה" (שבפועל מתבטאת במשהו כמו 7% עליונים מקבלים A, עוד 5% מקבלים A- וכן הלאה) כמשהו מובן מאליו, שלא רק משפיע על אופן בחירת הקורסים ואופן הלמידה, אלא גם על איך מעסיקים מתייחסים לממוצע הציונים אחר כך. לכן הנחתי, אולי בטעות, שלפחות חלקים גדולים בארה"ב מצייננים באמצעות עקומות שכאלה. אולי זה רק עניין של תחום. אולי משהו אחר.

 

[milindapanna]

אני לא בטוח שזה כל כך יוצא דופן לעומת ישראל

1. גם אצלנו יש עקומה שכזו, אבל היא מתייחסת רק לקורסים של אנדרגרדז. כשהתחלתי ללמד כאן הסבירו לי שלפני כמה שנים נוצר מצב שכתוצאה מאנפלציית ציונים מסיבית בהרבה מאוד מקומות, החליטו לנסות להביא להתפלגות יותר "נורמלית" של הציונים, שכן, בסופו של דבר, יש התפלגות נורמלית בין הסטודנטים. אינני יודע עד כמה ההנחה הזו נכונה ועל מה היא מבוססת, אבל להבנתי הם חקרו את הנושא מאוד לעומק, לפחות אצלנו. מאידך, בניגוד למצב אצלכם, אצלנו מותר לתת A (על הווריציות שלו) ל 33 אחוז מהסטודנטים בכל כיתה. במידה ויש כיתה ממש יוצאת דופן ניתן לחרוג מההתפלגות הזו, אבל צריך להסביר את זה לממונים... 2. לגבי בחירת שיעורים לפי הסיכוי להשיג ציון גבוה - אני זוכר את זה מארץ הקודש לא פחות מאשר כאן. סטודנטים נהגו לתשאל סטודנטים משנים מתקדמות יותר לגבי מרצים ואופן מתן הציונים שלהם, בכדי לדעת איזה קורס נחשב כקל מבחינת דרישות, ומבחינת הסיכוי להשיג ציון גבוה מבלי להשקיע הרבה מאמצים. אולי כאן זה יותר ממוסד, אני לא בטוח. השורה התחתונה, לדעתי, די דומה. השאלה שאני עוד פחות בטוח בה היא האם זה טוב או לא.

 

[d a p h n a]

לגבי 2, אכן גם בארץ

תמיד היו אנשים שחיפשו "קורס קל", וגם בארץ חשבתי שזה קצת עצוב שאנשים בוחרים קורסים לפי מה שקל ולא לפי מה שמעניין - אבל אני חושבת שיש הבדל מסויים בגלל שטולקין מציג מצב שבו זה נחשב משהו "הורס קריירה" לבחור את הקורס הלא נכון, והקביעה של מה הוא הקורס הנכון עבורך תלוייה לא בקורס עצמו כמו במי הסטודנטים האחרים שלומדים בו.

 

[Unicorn98]

לדעתי יש פה שני נושאים שונים לחלוטין,

האחד - האם ציונים הופכים מכלי למטרה. זה מצריך דיון מעמיק וחשוב בשאלה, מהי בכלל המטרה של אנשים בבואם ללמוד באקדמיה? האם לרכוש ידע? האם לרכוש מיומנויות? האם להוסיף לשכרם? האם להעלות את ערכם בעיני עצמם ואחרים? כנראה שכמספר הסטודנטים, כך מספר התשובות שתקבל. אני מסכים עם הטענה שהציונים הפכו למטרת משנה חשובה מאוד עבור העולם של היום (סטודנטים, מעסיקים, הורים וכו'). נושא שני, אמנם לא בלתי קשור, הוא מה משמעות הציונים מבחינה סטטיסטית ועניינית. גם כאן אפשר לקיים דיון סטטיסטי-פסיכומטרי במשמעותם של המספרים שמאפיינים תוצאה מבחן, עבודה או השתתפות פעילה בקורס כלשהו. תחת ההנחה הסבירה שהמספרים אמורים לכמת את היכולת של אדם בקורס - לנוכח החומרים הספציפיים, היכולות הקוגניטיביות והתובנות שהועלו בקורס, יחד עם הרווח האישי והתרומה שלו לקורס ולתלמידים האחרים, איני רואה סיבה פסיכומטרית טהורה שתסביר מדוע עקומת הציונים של קורס נתון צריכה להיות בעלת אופי אפריורי מסוים (נורמלית/אחידה/פואסונית וכן הלאה).יש כמה סיבות טכניות, שרובן לא ענייניות בבואן של מחלקות/מוסדות לנרמל או לתקנן ציונים באופנים שונים. חלק מהסיבות לתקנונים קשור ליצירת שונות בין הסטודנטים (שונות שלא תמיד קיימת, כמובן, וזו אחת הבעיות שקיימות בשיטה הזו). למשל, לצורך קבלת התלמידים בעתיד לתוארים מתקדמים יותר, או סיוע למעסיקים למיין את התלמידים. סיבה אחרת אפשרית היא הגנה על המערכת מפני מרצים נדיבים, קמצנים או סתם אדישים שעלולים לפגוע בסטודנטים בחלקם ציונים לא ראויים. הסיבה האחרונה האפשרית היא התמיינות של סטודנטים לקורסים לפי הציונים שלהם. שינוי הציונים אמנם לא מונע את התופעה, אבל הוא וודאי מפחית אותה לנוכח השונות הפנימית בכל מופע של הקורס. לסיכום, אין שום סיבה "טבעית" שציונים של קורס ייראו כעקומת פעמון או כל עקומה אחרת. ההתפלגות של 20-30 סטודנטים לא מאפיינת שום תופעת טבע, וודאי כאשר הם מלכתחילה ממויינים היטב ע"י תנאי קבלה, או לחילופין ע"י נתוני פתיחה (מימון הלימודים וכו'), או תופעות של סלקציה טבעית (קורס קשה שמושך אוהבי אתגרים, או קורס שנתפס קל ומושך עצלנים). בעיניי - טוב שבישראל אין תקנון אוטומטי כזה. בקורסים במדעי החברה בעברית אין תקנון ויש הרבה קורסים שהממוצע הוא 90 עם ס"ת 5. מאידך ראיתי כל מיני גרפים הזויים מהנדסה של ממוצע 65 עם שכיח שנמצא עמוק מתחת לציון נכשל. לטוב ולרע, הציון מאפיין את מאמצו האישי של כל תלמיד, ולא ביחס זה לזה (בהכרח).

 

[Imperia]

דברים כדורבנות ../images/Emo13.gif

תיקנון הוא פיתרון לא מי יודע מה לבעיות אמיתיות (שאותן מנית). לכן זה לדעתי טעות לכפות אותו באופן גורף, אבל לא צריך לזרוק אותו לגמרי מהחלון - וצריך לחשוב איזה פיתרונות אחרים יש לבעיות האלה.

 

[נועה לביא]

תיקנון הוא פתרון קוסמטי נטו

וכל עוד לא זורקים אותו מהחלון, אף אחד לא רואה סיבה לנסות לחשוב בכלל על פתרונות אמיתיים לבעיות האמיתיות. אגב, אני לא חושבת שאינפלציית ציונים בתארים מתקדמים היא אחת מהן. בעיני, מדובר פשוט בעדות לכך שאפשר באותה המידה לבטל את הציונים אחרי התואר הראשון...

 

[22ק ו ס ם]

אין שום סיבה באמת שתהיה התפלגות מסוימת

גם אם הרבה סטודנטים מקבלים ציון גבוה בקורס ספציפי סביר שזה יתאזן עם קורסים אחרים שסטודנטים מקבלים בו ציונים נמוכים. מהניסיון שלי בארץ ובארה"ב אני יכול לומר שבארה"ב לא "מחפשים" את הסטודנטים והמבחנים והעבודות לרוב הוגנים ומכסים את החומר הנלמד. אין שום כוונה להכשיל סטודנטים כמו במחלקות מסוימות בארץ. דווקא יש תופעה הפוכה בתואר ראשון שבו מחלקות מבקשות מהמרצים שאחוז מסוים (לרוב גבוה למדי) יעבור את הקורס (שזה ציון מינימלי שלא תורם הרבה מלבד זה שהקורס נחשב ולא צריך לחזור עליו). תמיד יהיו סטודנטים שיחפשו את הקורסים הקלים על פני המעניינים. מהניסיון שלי זה קיים בעיקר בתואר הראשון. בתארים מתקדמים סטודנטים דווקא לוקחים קורסים קשים. סיבה אחת לזה היא שאין להם ברירה והם חייבים לקחת קורסים מסוימים. הסיבה השנייה קצת יותר פרוזאית וקשורה לזה שאף אחד לא מבקש מסטודנטים שמחפשים עבודה באקדמיה או במקום אחר שיראה את הציונים שלו. לרוב, הציונים בתואר מתקדם גבוהים, ויש אפילו מרצים שנותנים לכל הכיתה A.

 

[eitanlerner]

אנחנו מסכימים על משהו

ולגבי הטענה שלך בנוגע לעובדה שהתפלגות ציונים אינה נובעת מתופעת טבע זו או אחרת, זה רק מחדד את טענתי בהקשר של משפט הגבול המרכזי, ואי התאמתו לנושא סטטיסטיקת ציוני סטודנטים.

 

[נועה לביא]

אח, מדעי החברה...

אינסוף זה 30

 

[destinationCHAOS]

30 הוא האינסוף הישן!

הולכים ויורדים מזה.

 

[eitanlerner]

אנקדוטה בעניין זה

לפני הרבה זמן, בהיותי סטודנט לתואר ראשון, התפרנסתי למחייתי, כמו רוב הסטודנטים לתואר ראשון מכל מיני חלטורות. ביצעתי ניתוחים סטטיסטיים לשאלוני מחקר. אחד מהם עסק בנושא מרתק לגבי זוגות מעורבים בהם אחד מבני הזוג הינו בן העדה האתיופית. אין ספק שמנהלת המחקר הזה ממש התאמצה להשיג את הנשאלים, משום שלצערי ולצערה, הכמות של הנשאלים שהיא הצליחה לאתר בזמן של חצי שנה, לא עולה על כמות האצבעות בשתי כפות ידיי. ניסיתי להסביר לה בעדינות שיש מבחנים סטטיסטיים שבהם 30 זה מספיק אם כי גבולי ויש כאלו שיש צורך בלפחות 50 שאלונים. לבסוף עם שמונה נשאלים היא קיבלה ציון מעולה. אני מניח שחלק גדול בשיקולים לגבי הציון שקיבלה היה העניין בנושא מרתק זה וכמו כן התעוזה. אך נשאלת השדאלה מהו תוקף תוצאות המחקר שלה. אכן 30 הוא האינסוף הישן וכך פוחת לו הדור. משפט הגבול המרכזי, כבר אמרתי ? חלקכם בטח תגיבו - עוד מתמטיקאי

. מה הוא רוצה מאיתנו. הנח לנו להמשיך להמציא תיאוריות שאינן מבוססות ולרכב על גלי ההצלחה.

 

[22ק ו ס ם]

אין שום דבר קדוש במספר 30

ולצערנו בקורסי המבוא אכן שמים דגש גדול מדי על המספר הזה. יש פעמים שגם 10 נבדקים יספיקו ובאחרים גם 200 לא מספיקים. תלוי מאוד במבחן, בתופעה הנבדקת בגודל האפקט הרצוי ועוד.

 

[eitanlerner]

האם מישהו שמע כבר על משפט הגבול המרכזי ?

לפי משפט הגבול המרכזי, אך ורק בהינתן קבוצה גדולה של פרטים בעלי ממוצע אחד משותף, רק אז ניתן לפלגם באמצעות התפלגות נורמלית. 1. אין באף כיתה מספיק תלמידים כדי לקרב להתפלגות נורמלית. מקסימום להתפלגות בינומית. 2. ההשערה כי לקבוצת תלמידים צריך להיות ממוצע אחד משותף איננה נכונה וגם איננה צודקת, והיא עומדת בשורש הבעיה אותה אתה מציג. זו השאיפה להומוגניות בכיתה מסוימת שמביאה אנשי חינוך למסקנה שיש צורך לפלג תלמידים, אלו למגמה זו ואלו למגמה אחרת, העיקר שלא יוכיחו למורה שיש אפשרות להתפלגות בי-מודלית גם אני מאלו שצריכים לתת ציון, אך אני מעביר תרגול של קורס בו כמות המשתתפים היא זניחה (כנראה בשל הקושי האינהרנטי של הנושא אותו אני מלמד - אינטראקצית אטום-פוטון) ולכן אני יכול להשתמש בטענה מס' 1 שהצגתי. גם אני נתקלתי במצב בו דעתי היתה איתנה בנוגע לציונים של סטודנטים, אך המרצה ביקש ממני לחשוב על איזשהו פקטור. האם תוכל להסביר לי את מה שאני לא רואה בעצמי כנראה, בשל היותי מוגבל ע"י דעותיי בלבד ? מדוע הסגידה להתפלגות מונו גאוסיאנית ?

 

[d a p h n a]

סליחה אם יצאתי תוקפנית

לא התכוונתי לכך. אני לגמרי מזדהה עם התחושות שלך אחרי מה שסיפרו לך, וגם אני הייתי מרגישה אותו סוג של תסכול. אצלנו כאמור אין שום עקומה כזו, אבל באמת שיכול להיות שזה תלוי תחום. מצד שני, אצלנו יש הבדל מאוד גדול בין מרצה למרצה מבחינת רמת הציונים. למשל, בשנה שעברה לימדתי אצל מרצה שיחסית הקלה בציונים. אם ביקשנו מהם לכתוב essay, אם הוא היה כתוב בצורה סבירה, עם טיעון יחסית טוב ובלי יותר מדי בעיות, זה בדרך כלל היה בטווח של ה-A. לעומת זאת, השנה אני מלמדת עם מרצה שאצלה מקבלים A רק אם לא רק שכותבים עבודה טובה מאוד שעונה על השאלה, אלא יש לה גם ערך מוסף כמו טיעון חזק במיוחד, הכנסת השאלה לקונטקסט רחב יותר וכו'. כך שאנחנו לא בודקים את הסטודנטים על עקומה שמתחשבת באיכות שלהם ביחס זה לזה (בשבועות הראשונים לסמסטר הזה כל הסטודנטים שלי קיבלו ציונים מתחת לאיי מינוס כי אף אחד לא כתב עבודות טובות מספיק), אבל דירוג הציונים כן תלוי במידה רבה במרצה שנותן או נותנת את הטון לבדיקה.

 

[נועה לביא]

לא תחום, גם במתמטיקה...

 

[NorthernStar]

יש עקומה כזאת

אבל התבקשתי ליצור עקומה רק כדי לבדוק את עצמי ואת התפלגות הציונים בסקטור שלי. בכל מקרה גם הורו לי לעולם לא להוריד ציון אם העקומה לא "נורמלית". כל adjustment שאני עושה הוא תמיד כלפי מעלה.

 

[נועה לביא]

זה באמת מזעזע (אם כי לא חדש)

וגם בארץ עושים דברים כאלה.

 

[פלפל אנגלי]

נדמה לי שגם אצלנו, בחלק מהקורסים זה כך

לא בקורסים שמיועדים במפורש לדוקטורנטים (סמינריונים וכד') ואני חושבת שלפחות בחלק מהקורסים של המסטרנטים, אבל בהחלט בקורסי השיטות (הסטטיסטיקה, אינעל...) ובקורסים של האנדרגרדס. זה נראה לי מופרך ובעייתי, אבל לא נראה לי שיש הרבה מה לעשות נגד זה. דווקא האמירה שמורה טוב הוא זה שהתלמידים שלו יודעים מה לזכור למבחן ומה לא, לא לגמרי מופרכת. כמובן שזה לא הסטנדרט היחיד או החשוב ביותר להיותו של מורה מורה טוב, אבל נתקלתי בימי חיי ביותר מדי מורים שלא היתה כל דרך לברור את העיקר מהטפל בשיעורים שלהם, והייתי שמחה אם היו מלמדים מורים ומרצים קצת יותר על מיקוד.