רב המכר של כל הזמנים
רב המכר של כל הזמנים אני לא יכולה לסבול את הספר הזה, פשוט נוראי! אני לא מבינה איך לא קלטתי מה יהיו ההשלכות של הפרסום שלו בהתחלה, רק כשנכתב, יכולתי כבר להשמיד אותו. אף בן אדם לא היה שומע עליו! ובטח שהוא לא היה מתרבה כל כך. זה נוראי, ספר שמבוסס על הסיפורים הדמיוניים של אדם. אם הספקתם לתהות, אז כן, אני מדברת על אותו אדם מסיפור אדם וחוה. הוא ידע לכתוב, האדם הזה, אבל קשר למציאות לא היה לו. אני עדין בספק אם הוא עשה את זה מרוע לב או שזה רק בגלל הדמיון המפותח והחולמנות שלו. בכל אופן, אני קצת מצטערת על איך שיצרתי אותו, לא על התכונות שלו, אותן אפילו לא קבעתי אני. אני מדברת על כך שבניתי לו גוף שלא יכול להחזיק יותר ממאתיים שנה לכל היותר, וכך, אחרי פרק זמן שכזה, הנשמה שלו יוצאת, הגוף מתפרק, והוא לא קיים יותר. זה לא מוסרי להאשים את הנשמה שלו, היא לא זוכרת מה עשתה כשהייתה בגוף שלו. אם הייתי בונה אותו כמו שצריך, שהיה קיים לנצח, הייתי יכולה להעניש אותו לפחות. זה פשוט נוראי, איך אנשים נתפסים לסיפורים שלו, אני הייתי היחידה שהוא הכיר, אז הוא השתמש קצת בדמיון, כתב כמה סיפורים, את הראשון הוא כתב על עצמו. לא על החיים האמיתיים שלו, על חיים אחרים, שהיו יכולים לקרות, זה היה סיפור ממש יפה, אמנם בלי קשר למציאות. אבל זה מה שהיה יפה בו, בעצם. הוא השתמש בשם שלי, חוה, כתב על שנינו בגוף שלישי, עשה אותנו כמעט זהים, עם אותן יכולות, הוא הפך אותי לאישה. הסיפור באמת העלה חיוך על פני, זה היה מרגש, החיוך הראשון שנתן לי האדם הראשון. סופר שם על שני בני אדם, זכר ונקבה, קראו להם אדם וחוה. הם חיו במקום דמיוני שנקרא גן עדן, ובגלל טעות של חוה, שגרמה לטעות של אדם, הם גורשו משם, וגורשו למקום שבו אדם גר במציאות, האדמה, על ידי דמות דמיונית שאדם קרא לה אלוהים, דמות שבסיפורים שלו היא ``כל יכול``, כמו שאני במציאות, בעצם. הסיפור הזה גרם לי להבין משהו, הבנתי שאדם בודד, אז יצרתי לו אישה, קראו לה ענל. אני בטוחה שלא שמעתם עליה. אדם אמנם מאוד חיבב אותה, אבל הוא לא אהב לכתוב על דמויות אמיתיות, הוא המציא סיפורים נורא יפים, חציית ים סוף עם משה, הדג שבלע את יונה, והרבה בקשר לאברהם יצחק ויעקב. הכל המצאה שלו. בהחלט יצירתי. וכשכתב על אלוהים, הדמות שהמציא כמה שנים קודם לכן, בעצם הוא כתב עליי, רק שבשם האמיתי שלי, הוא כבר השתמש בסיפור אדם וחוה. אם הייתי יודעת למה הסיפורים האלה יגרמו, לא הייתי נותנת לאדם לכתוב אותם בשום אופן. המין האנושי שלכם, באמת התפתח מאז תקופתו של אדם, אדם וענל. הם היו כל כך חמודים ביחד, יצרו המון אנשים, שיצרו עוד ועוד ועוד, זאת הייתה תקופה יפה, כמו מן משחק כזה, רק עשיתי את ההתחלה, והשאר התפתח מעצמו, אני נכנסת לנוסטלגיה של אז, נזכרת איך בניתי להם עוד ועוד אדמה, כי לא היה מספיק מקום לכל האנשים, ואיך שצבעתי אותם בכל מיני גוונים כהים ובהירים, ואחר כך חילקתי אותם לאזורים לפי הצבעים... ולכולם נתתי לקרוא את הסיפורים של אדם, אמנם הוא כבר לא היה חי, אבל הייתי גאה במה שכתב, האדם שיצרתי. אז הסיפורים הסתובבו להם בכל האדמה שיצרתי, באזורים מסוימים האנשים התייחסו לזה כמוני, בתור יצירה ספרותית נעלה, לא יותר מזה. אבל במקום אחד, שטח די גדול, ביחס לימים ההם, אנשים חשבו שהסיפורים האלה הם אמת. הזדעזעתי. אף אחד לא ידע בכלל על קיומה של האם שהולידה את כולם, ענל. כולם חשבו שקראו לה חוה, כלומר, בשמי, חשבו שאלוהים זה בכלל משהו אחר, החליטו שמשה באמת היה קיים ופתח את הים, הם התחילו להמציא מנהגים, על פי הסיפורים, התחילו להתפלל, ויצרו כל מיני חגים. רק בגלל הסיפורים. בנוסף לכך, הם אספו את כל הסיפורים, חילקו אותם לנושאים וחיברו אותם ביחד עם סיפורים מאותה תקופה שהם יצרו בעצמם, הוסיפו את הדמות ``אלוהים`` לכל הסיפורים החדשים, יצרו מן ערבוב כזה, אתם יודעים, כמו הסיפור הראשון של אדם, חצי מציאותי וחצי שנמצא רק בדמיון, שמו הכל ביחד, מציאות, עם הרבה דמיון ודמויות ספרותיות עתיקות, וכך נוצר, בעצם, , התנ``ך. הייתי צריכה לעצור את זה כבר אז, אני כל כך מרחמת על בני האדם, שמתפללים לדמות ספרותית. מילא אם היו מתפללים אליי, אני לפחות קיימת, אבל לא ביקשתי תפילות, רק קצת מודעות, באמת, אם אתם רוצים אלוהים, תקראו לו חוה. ותתחילו להבין, אין דבר כזה גן עדן, הכי הרבה יש ענן ורוד שעליו אני יושבת, ומסתכלת עליכם. כבר התייאשתי לנסות ולתקן את הטעויות שלכם. אני גם לא רוצה להיות אכזרית, לא אשמתכם שאתם בורים, אני לא מתכוונת להשמיד אתכם, במילא בקרוב כבר תעשו את זה לעצמכם. אתם ממש קרובים לסוף. שהוא, כמו שאמר אחד החכמים שביניכם, התחלה חדשה. כן, אבנה את העולם מחדש. בלי סופרים, כבר למדתי, זה קיצוני. זה הרסני.
רב המכר של כל הזמנים אני לא יכולה לסבול את הספר הזה, פשוט נוראי! אני לא מבינה איך לא קלטתי מה יהיו ההשלכות של הפרסום שלו בהתחלה, רק כשנכתב, יכולתי כבר להשמיד אותו. אף בן אדם לא היה שומע עליו! ובטח שהוא לא היה מתרבה כל כך. זה נוראי, ספר שמבוסס על הסיפורים הדמיוניים של אדם. אם הספקתם לתהות, אז כן, אני מדברת על אותו אדם מסיפור אדם וחוה. הוא ידע לכתוב, האדם הזה, אבל קשר למציאות לא היה לו. אני עדין בספק אם הוא עשה את זה מרוע לב או שזה רק בגלל הדמיון המפותח והחולמנות שלו. בכל אופן, אני קצת מצטערת על איך שיצרתי אותו, לא על התכונות שלו, אותן אפילו לא קבעתי אני. אני מדברת על כך שבניתי לו גוף שלא יכול להחזיק יותר ממאתיים שנה לכל היותר, וכך, אחרי פרק זמן שכזה, הנשמה שלו יוצאת, הגוף מתפרק, והוא לא קיים יותר. זה לא מוסרי להאשים את הנשמה שלו, היא לא זוכרת מה עשתה כשהייתה בגוף שלו. אם הייתי בונה אותו כמו שצריך, שהיה קיים לנצח, הייתי יכולה להעניש אותו לפחות. זה פשוט נוראי, איך אנשים נתפסים לסיפורים שלו, אני הייתי היחידה שהוא הכיר, אז הוא השתמש קצת בדמיון, כתב כמה סיפורים, את הראשון הוא כתב על עצמו. לא על החיים האמיתיים שלו, על חיים אחרים, שהיו יכולים לקרות, זה היה סיפור ממש יפה, אמנם בלי קשר למציאות. אבל זה מה שהיה יפה בו, בעצם. הוא השתמש בשם שלי, חוה, כתב על שנינו בגוף שלישי, עשה אותנו כמעט זהים, עם אותן יכולות, הוא הפך אותי לאישה. הסיפור באמת העלה חיוך על פני, זה היה מרגש, החיוך הראשון שנתן לי האדם הראשון. סופר שם על שני בני אדם, זכר ונקבה, קראו להם אדם וחוה. הם חיו במקום דמיוני שנקרא גן עדן, ובגלל טעות של חוה, שגרמה לטעות של אדם, הם גורשו משם, וגורשו למקום שבו אדם גר במציאות, האדמה, על ידי דמות דמיונית שאדם קרא לה אלוהים, דמות שבסיפורים שלו היא ``כל יכול``, כמו שאני במציאות, בעצם. הסיפור הזה גרם לי להבין משהו, הבנתי שאדם בודד, אז יצרתי לו אישה, קראו לה ענל. אני בטוחה שלא שמעתם עליה. אדם אמנם מאוד חיבב אותה, אבל הוא לא אהב לכתוב על דמויות אמיתיות, הוא המציא סיפורים נורא יפים, חציית ים סוף עם משה, הדג שבלע את יונה, והרבה בקשר לאברהם יצחק ויעקב. הכל המצאה שלו. בהחלט יצירתי. וכשכתב על אלוהים, הדמות שהמציא כמה שנים קודם לכן, בעצם הוא כתב עליי, רק שבשם האמיתי שלי, הוא כבר השתמש בסיפור אדם וחוה. אם הייתי יודעת למה הסיפורים האלה יגרמו, לא הייתי נותנת לאדם לכתוב אותם בשום אופן. המין האנושי שלכם, באמת התפתח מאז תקופתו של אדם, אדם וענל. הם היו כל כך חמודים ביחד, יצרו המון אנשים, שיצרו עוד ועוד ועוד, זאת הייתה תקופה יפה, כמו מן משחק כזה, רק עשיתי את ההתחלה, והשאר התפתח מעצמו, אני נכנסת לנוסטלגיה של אז, נזכרת איך בניתי להם עוד ועוד אדמה, כי לא היה מספיק מקום לכל האנשים, ואיך שצבעתי אותם בכל מיני גוונים כהים ובהירים, ואחר כך חילקתי אותם לאזורים לפי הצבעים... ולכולם נתתי לקרוא את הסיפורים של אדם, אמנם הוא כבר לא היה חי, אבל הייתי גאה במה שכתב, האדם שיצרתי. אז הסיפורים הסתובבו להם בכל האדמה שיצרתי, באזורים מסוימים האנשים התייחסו לזה כמוני, בתור יצירה ספרותית נעלה, לא יותר מזה. אבל במקום אחד, שטח די גדול, ביחס לימים ההם, אנשים חשבו שהסיפורים האלה הם אמת. הזדעזעתי. אף אחד לא ידע בכלל על קיומה של האם שהולידה את כולם, ענל. כולם חשבו שקראו לה חוה, כלומר, בשמי, חשבו שאלוהים זה בכלל משהו אחר, החליטו שמשה באמת היה קיים ופתח את הים, הם התחילו להמציא מנהגים, על פי הסיפורים, התחילו להתפלל, ויצרו כל מיני חגים. רק בגלל הסיפורים. בנוסף לכך, הם אספו את כל הסיפורים, חילקו אותם לנושאים וחיברו אותם ביחד עם סיפורים מאותה תקופה שהם יצרו בעצמם, הוסיפו את הדמות ``אלוהים`` לכל הסיפורים החדשים, יצרו מן ערבוב כזה, אתם יודעים, כמו הסיפור הראשון של אדם, חצי מציאותי וחצי שנמצא רק בדמיון, שמו הכל ביחד, מציאות, עם הרבה דמיון ודמויות ספרותיות עתיקות, וכך נוצר, בעצם, , התנ``ך. הייתי צריכה לעצור את זה כבר אז, אני כל כך מרחמת על בני האדם, שמתפללים לדמות ספרותית. מילא אם היו מתפללים אליי, אני לפחות קיימת, אבל לא ביקשתי תפילות, רק קצת מודעות, באמת, אם אתם רוצים אלוהים, תקראו לו חוה. ותתחילו להבין, אין דבר כזה גן עדן, הכי הרבה יש ענן ורוד שעליו אני יושבת, ומסתכלת עליכם. כבר התייאשתי לנסות ולתקן את הטעויות שלכם. אני גם לא רוצה להיות אכזרית, לא אשמתכם שאתם בורים, אני לא מתכוונת להשמיד אתכם, במילא בקרוב כבר תעשו את זה לעצמכם. אתם ממש קרובים לסוף. שהוא, כמו שאמר אחד החכמים שביניכם, התחלה חדשה. כן, אבנה את העולם מחדש. בלי סופרים, כבר למדתי, זה קיצוני. זה הרסני.