רב תרבותיות - ברכה או קללה
קראתי להנאתי מאמר ב"גדה השמאלית" על קנדה כמדינת כל אזרחיה והתחשק לי להחיות את הדיון הישן-נושן על רב תרבותיות ועל 14 הנקודות של ניקסון - על הזכות להגדרה עצמית. הבון טון בחברות מתורבתות מכתיב סובלנות נרחבת כלפי מיעוטים וקבוצות אתניות שונות, יחד עם זכותן להגדרה עצמית פוליטית. למרבה הצער, מצדדי הפלורליזם הנרחב מתעלמים מכך שבמדינות המפותחות גודלים ללא הרף מיעוטים אתניים שבאו בחסות הגלובליזציה, שגם הם יכולים לתבוע את זכותם להגדרה עצמית. כבר עכשיו ישנם אנשים בארה"ב שדורשים מדינה/ות נפרדת/ות לשחורים. האם בעולם שבו כ-200 מדינות וכ-6000 לאומים שונים ניתן לקיים את שני התנאים הללו? האם ניתן לשמור על רב תרבותיות ועל הזכות להגדרה עצמית מבלי לדרדר למלחמות אחים שבטיות שקורעות עכשיו את מדינות אפריקה ובריה"מ לשעבר לגזרים? אם כן - איך לעשות זאת ואם לא - איזה כלל לבטל?
קראתי להנאתי מאמר ב"גדה השמאלית" על קנדה כמדינת כל אזרחיה והתחשק לי להחיות את הדיון הישן-נושן על רב תרבותיות ועל 14 הנקודות של ניקסון - על הזכות להגדרה עצמית. הבון טון בחברות מתורבתות מכתיב סובלנות נרחבת כלפי מיעוטים וקבוצות אתניות שונות, יחד עם זכותן להגדרה עצמית פוליטית. למרבה הצער, מצדדי הפלורליזם הנרחב מתעלמים מכך שבמדינות המפותחות גודלים ללא הרף מיעוטים אתניים שבאו בחסות הגלובליזציה, שגם הם יכולים לתבוע את זכותם להגדרה עצמית. כבר עכשיו ישנם אנשים בארה"ב שדורשים מדינה/ות נפרדת/ות לשחורים. האם בעולם שבו כ-200 מדינות וכ-6000 לאומים שונים ניתן לקיים את שני התנאים הללו? האם ניתן לשמור על רב תרבותיות ועל הזכות להגדרה עצמית מבלי לדרדר למלחמות אחים שבטיות שקורעות עכשיו את מדינות אפריקה ובריה"מ לשעבר לגזרים? אם כן - איך לעשות זאת ואם לא - איזה כלל לבטל?
