רגאייסטן בסינגל משולש
כשלחצתי פליי והשירים התחילו להתנגן הדבר הראשון שעשיתי היה להתגלגל מצחוק. מוסיקת רגאיי, היא, אם להגיד בעדינות – לא הטעם שלי. ממש לא. ולכן, כשהקשבתי לרגאייסטן, התחלתי לזלזל, המחשבה הראשונה הייתה שזה גרוע, שזה חסר תוכן, שזה רק בלבולי שכל... לא האמנתי שאני אצליח לאהוב את זה. אבל כנראה שבכל זאת יש שם איזשהו קסם שגרם לי להפסיק להיות קשוחה ולהתחיל לחבב. כמו ילד קטן שמחייך אלייך ומבקש כל כך יפה שאתה לא יכול לסרב. מעטים האמנים שמצליחים להכניס לגרסאות אולפן אווירת הופעה. רגאייסטן עושים את זה בצורה מעולה - המוסיקה נשמעת הימנונית, ולמרות שהשירים הוקלטו באולפן, ההרגשה היא שיש שם ברקע קהל עצום שצורח את המילים ורוקד לפי הקצב. המוסיקה שבוקעת דרך הרמקולים משרה אווירה של אירוע מוסיקה המוני, של קהל צפוף, ושל להקה שעומדת על הבמה ומתנהגת כמו חיה. ואלה רק שירי אולפן, אז המחשבה על הופעה אמיתית, משאירה אותי סקרנית והמומה. השירים הם שירי הופעות, שירי מסיבה, ולשמוע אותם באיזה חדר ריק, באיזה אוטו שומם, זה קצת תלוש מהמציאות. כי מה שמתבקש לעשות כשאתה שומע את הקול בוקע זה לעמוד על הרגליים ולקרוע את הרחבה בריקודים. הסינגל של רגאייסטן כולל שלושה שירים "אלוף הארק", "חברה שלי ואני" ו"מירוצה", ושלושתם מצליחים להביא כיפיות וקלילות, לשמור על קצב אחיד ויחד עם זאת להיות שונים באופן מפתיע ומשמעותי אחד מהשני. רגאייסטן עושים מוסיקת רגאיי, ובתור אמני רגאיי הם מעולים. אם תאהבו אותם? זה כבר עניין של טעם. למייספייס של הלהקה: http://www.myspace.com/reggaestan ----- (ביקורת שכתבתי, במסגרת פרוייקט ה"פייסביקורת" של התו השמיני)
כשלחצתי פליי והשירים התחילו להתנגן הדבר הראשון שעשיתי היה להתגלגל מצחוק. מוסיקת רגאיי, היא, אם להגיד בעדינות – לא הטעם שלי. ממש לא. ולכן, כשהקשבתי לרגאייסטן, התחלתי לזלזל, המחשבה הראשונה הייתה שזה גרוע, שזה חסר תוכן, שזה רק בלבולי שכל... לא האמנתי שאני אצליח לאהוב את זה. אבל כנראה שבכל זאת יש שם איזשהו קסם שגרם לי להפסיק להיות קשוחה ולהתחיל לחבב. כמו ילד קטן שמחייך אלייך ומבקש כל כך יפה שאתה לא יכול לסרב. מעטים האמנים שמצליחים להכניס לגרסאות אולפן אווירת הופעה. רגאייסטן עושים את זה בצורה מעולה - המוסיקה נשמעת הימנונית, ולמרות שהשירים הוקלטו באולפן, ההרגשה היא שיש שם ברקע קהל עצום שצורח את המילים ורוקד לפי הקצב. המוסיקה שבוקעת דרך הרמקולים משרה אווירה של אירוע מוסיקה המוני, של קהל צפוף, ושל להקה שעומדת על הבמה ומתנהגת כמו חיה. ואלה רק שירי אולפן, אז המחשבה על הופעה אמיתית, משאירה אותי סקרנית והמומה. השירים הם שירי הופעות, שירי מסיבה, ולשמוע אותם באיזה חדר ריק, באיזה אוטו שומם, זה קצת תלוש מהמציאות. כי מה שמתבקש לעשות כשאתה שומע את הקול בוקע זה לעמוד על הרגליים ולקרוע את הרחבה בריקודים. הסינגל של רגאייסטן כולל שלושה שירים "אלוף הארק", "חברה שלי ואני" ו"מירוצה", ושלושתם מצליחים להביא כיפיות וקלילות, לשמור על קצב אחיד ויחד עם זאת להיות שונים באופן מפתיע ומשמעותי אחד מהשני. רגאייסטן עושים מוסיקת רגאיי, ובתור אמני רגאיי הם מעולים. אם תאהבו אותם? זה כבר עניין של טעם. למייספייס של הלהקה: http://www.myspace.com/reggaestan ----- (ביקורת שכתבתי, במסגרת פרוייקט ה"פייסביקורת" של התו השמיני)