רגישות יתר לילדים שלו

[זהב טה ו ר]

 

[karka olam]

רגישות יתר לילדים שלו

היי - אני חדשה כאן - נעים מאד.

רציתי לשאול שאלה בבקשה - אני נשואה למישהו גרוש עם 2 ילדים (בני 10 ו- 13) ולי אין ילדים. הילדים מגיעים אלינו כל שבת שניה ופעם בשבוע. הם ישראלים ואני אמריקאית ישראלית, מה שאומר שהרבה מחבריי דוברי אנגלית. אני רוצה להזמין את חבריי לארוחות שבת ואולי אפילו לשבתות. הוא טוען שאני צריכה לעשות זאת בשבתות שהילדים לא כאן אלא אם כן יש להם ילדים בגיל של הילדים שלו שהם דוברי עברית. עליי לא מקובל שאני צריכה לא להזמין את החברים שלי כשהילדים שלו כאן. אני מבינה אותו שהוא לא רוצה שנלך לחברים דוברי אנגלית- על זה מזמן ויתרתי. אבל אני לא רואה שום בעיה שהם יבואו אלינו ואז אם הילדים של בעלי רוצים לעזוב את השולחן וללכת לשחק עם עצמם או לקרא שיעשו זאת בכיף. גם ככה הם אף פעם לא יושבים בשולחן שבת ותמיד קמים לקרא או לשחק עם עצמם וגם ככה אני תמיד מרגישה כמו איזה צלע שלישית. אשמח לשמוע את דעתכם. תודה

 

[karka olam]

אגב..

אנחנו דתיים אז הם לא יכולים ללכת לשחק במחשב בחדר או לראות טלויזיה....

 

[ornme]

בהתייחס לגילאי ילדיו של האיש שלך,

חושבת שלא צריכה להיות בעיה לארח דוברי אנגלית.
בן ה - 13 כבר אמור להבין שיחה באנגלית ואף להיות מסוגל להשתתף.
ולבת ה - 10 זה עשוי "לפתוח את האוזניים " לשפה, (אם אני לא טועה, היא כבר החלה ללמוד אותה בבית הספר, ובכל מקרה הבעיה שהעלית זמנית בלבד כי תוך שנה שנתיים, שני הילדים אמורים להבין ולהיות יכולים להשתתף בשיחה באנגלית.).

עלי לציין שתגובתי זו מגיעה מניסיון - יש לי בני משפחה דוברי אנגלית וכאשר הם מגיעים לביקורים כאן ביתו הקטנה של האיש שלי, מאז היותה בת 11, מתקשרת איתם באנגלית.
הידע שלה בא מלימודי השפה בבית ספר.
השיחות הללו מעשירות את הידע שלה ומאתגרות אותה ואת האיש שלי זה משמח.

הייתי מתכננת אירוחים שלא יגזלו את כל זמן נוכחותם של הילדים בביתכם, ובתדירות שתאפשר בחלק מסופי השבוע את שהייתם של הילדים בביתכם ללא אורחים ומוזמנים. .

 

[karka olam]

תודה רבה!

 

[chili3]

בהחלט מבינה אותך.

אם מדובר בארוחה ואירוח של 2-3 שעות, ממש לא רואה איך זה אמור לפגוע בבילוי המשפחתי שלכם
ובטח ובטח כשלך עצמך אין ילדים, גם לך מותר להביא 'חבילה' למשפחה החדשה שלכם
הייתי מנסה להגיע להסכמה שאת יכולה להזמין חברים באחת מתוך שתי השבתות שהם אצלכם. ככה תיהיה לכם שבת איתם 'לבד' ושבת עם חברים

 

[karka olam]

תודה רבה- מסכימה איתך, ונראה לי שזה מה שאעשה

 

[kisslali]

אויש הגרושים האלה?!?!

שחושבים שכשהילדים מגיעים העולם צריך להפוך ללונה פארק אחד גדול .

אצל זוגי זה היה ממש קיצוני, עד היום ('הילד' בן 22) הוא מתייחס אליו כמו לתינוק, ממש מציק לו. לא משנה כמה ניסיתי להסביר שככל שיתייחס לילד כאל שווה בן שוים הילד ירגיש שייך יותר, לא עזר כלום.

אולי בגישת ההפוך על הפוך, תסבירי לזוגך שמקום להתייחס לילדים כאל 'חריגים' בחייכם כזוג, אפילו כאלה שצריך להסתיר מהעולם. את, מתוך אהבה וכבוד לזוגך וגם לילדיו, רוצה מאד שחבריך יכירו אותם. שחשוב לך שהם יהיו חלק מ'כל' עולמכם ולא יהיו חלק מבועה נפרדת.

אני סומכת עליך שתדעי לגרום לילדים להרגיש שייכים ורצויים בכל סיטואציה.

ללי

 

[מנסה ומתנסה]

הייתי בטוחה שהכותרת שלך היא צינית

לא יודעת איך זה היה אצל זוגך, אבל כשהילדים מגיעים רק פעם
בשבוע ביום חול, וסופ"ש אחד מדי שבועיים (אגב, לשואלת - למה כל כך מעט ? ? )
סביר מאוד (מאוד) להניח שהאבא ירצה שיהיה להם מקום בהתנהלות
המשפחתית. אפשר ורצוי גם לונה פארק

. אין שום קשר לעניין ההצקה, או להתיחסות
כתינוק - זאת התנהגות נוספת, שלא קשורה לשאלה המקורית.

הילדים של השואלת לא שווים בין שווים ! שלא כמו ילדים אחרים שרואים (בתקווה שגם שוהים)
במחיצת אביהם הרבה יותר, כאן המפגשים הם מאוד (מאוד) מצומצמים, וגם הם נחלקים
עם בת הזוג, מטבע הדברים.

ואם אפשר להגיב בכותרת "קונטרה" משלי - אוף האמהות החורגות האלה

- בן הזוג שלהם
תמיד מפנק מדי, מגונן מדי, מעניק מדי. כמה שהן לא מנסות "להסביר" (ואני מאוד אוהבת את
ה"להסביר" בהקשר הזה).
מזמן הודעתי (לעצמי

כאם "חורגת"): אם אין לי משהו חיובי להגיד ביחס לקשר של בן זוגי עם ילדיו -
עדיף שאשתוק.

 

[karka olam]

מפנק מידי?

מנסה - את מי בדיוק הוא מפנק מידי? אם הכוונה היא שהוא מפנק מידי אותי, אז את לא יכולה להיות יותר טועה.. ייתכן באמת שאילו היה באמת מפנק ודואג וכו אז היה בי גם יותר מקום לוותר על דברים שחשובים לי. כיוון שהמצב ממש ממש לא כך, אני לא מרגישה שזה הוגן שאצטרך לוותר על כל כך הרבה עבורו. הסבר יותר טוב למצב הוא שהוא רואה אותי פשוט כמישהי שצריכה איכשהו להתמזג עם המשפחה שלו בצורה שלא תציק מידי. אני מנסה לאמר לו שאני גם רוצה להרגיש משפחה איתו בלי קשר לעניין המשפחיות עם ילדיו. כאשר ילדיו נמצאים הוא משקיע בתחושה משפחתית כללית, שכוללת גם אותי. כאשר אני לבד איתו, הוא מחפש כמה שיותר חופש, כמה שיותר להיות עם עצמו וכו. הוא לא קונה, לא כותב, כמעט ולא מחמיא. אז אני באמת לא מבינה למה את חושבת הוא כן. אני גם לא מבינה למה את מתכוונת ב- ילדים של השואלת - אין לי ילדים - אלו הם ילדיו.

הם מגיעים רק פעם בשבוע (לישון גם) כי כך העדיף כשיצא לעולם הדייטים וכו. עכשיו אני מעודדת אותו להוסיף יום...

 

[chili3]

אני חושבת שהיא כתבה את התגובה לKisslali

ולא לך

ואם כבר כתבת פה על הקשר שלכם
ממליצה לך להתחיל להגיד לו מה חסר לך בזוגיות
גברים לא תמיד רואים ומבינים את התמונה מהנקודה שלנו
למדתי שמקום לצפות שבן זוגי יעשה משהו על דעת עצמו, פשוט לשתף אותו במה הייתי שמחה אם היה קורה/עושה וכו'

 

[מנסה ומתנסה]

הגבתי לללי שכתבה שבן זוגה מפנק את בנם...

והתכוונתי לילדים של בן זוגך (שבאיזשהו אופן אמורים להיות גם ילדייך).
וכמו שאמרו לך בהמשך, אם באמת בן זוגך משקיע רק בילדיו ולא בך,
אולי מה שהוא מחפש זה אמא לילדיו ולא בהכרח בת זוג.
תבדקי את הקשר שלכם, אולי בעזרת איש מקצוע, ותראי מה את מקבלת
מהקשר.
בתור התחלה - תפרידי את נושא הילדים - הם צריכים לקבל מה שמגיע להם,
ואת אמורה לקבל מהקשר, ולא להיות במקום שבו את מרגישה שאת רק
נותנת.

 

[זהב טה ו ר]

אגב, מנסיוני הרב

(ויש לי - גם מנסיון אישי, גם מכתיבה של שנים בפורומים בנושא וגם מתחום העבודה שלי)
התמזל מזלן של מי שנמצאות בזוגיות עם גבר גרוש (לא יודעת אם זה רלוונטי גם לאלמנים), שכן הן יכולות לראות איך הוא יהיה כאבא לפני שהן מביאות איתו ילדים משותפים לעולם. אם הוא לא ממש מעונין בקשר עמוק מדי עם ילדיו מנישואיו הראשונים, את באמת מאמינה שהוא יהיה אבא אחר לילדכם המשותפים?

או כמו שהזוגי שלי אמר כשדיברנו על השירשור הזה: איזה מין גבר מסתפק בלראות את הילדים שלו פעם בשבוע וכל שבת שניה?

 

[kisslali]

מה שנכון נכון

כשהכרתי אותו כגרוש, ראיתי איך הוא מתנהג כאב, וזה בהחלט היה חלק גדול בהחלטה לא להביא ילדים משותפים. קודם הוא 'לא היה שם' מספיק, זה פשוט לא היה הדבר הכי חשוב בחיים. ואז, כשהוא כן היה עם בנו, הוא היה כ"כ מונע ע"י רגשות אשמה שהוסיף חטא על פשע. לצערי, זו אינה תופעה יוצאת דופן...

כמו אצל KARKA, בתקופת הדייטינג, מאד התאים לזוגי שהילד בקושי בסביבה וד"א, גם אני ניסתי לעודד קשר הדוק יותר. אני מסכימה שאב צריך לראות את ילדיו כמה שיותר, מסכימה שפעם בשבוע זו בדיחה (אצלינו זה היה 3-4 פעמים בשנה) ובכל זאת לא מסכימה שכשהוא רואה את הילדים הוא צריך לפצות אותם כדי להשקיט את רגשות האשמה שלו.


ללי

 

[shelycat]

אני חושבת ואני מאוד נזהרת פה

אז אבקש סליחה אם אני חורגת או טועה,
אבל נקודה למחשבה..הוא לא אוהב ולא מוכן להתארח אצל חברייך,
הוא לא מעוניין לארח אותם בביתכם ומוכן במקרה הטוב לסבול אותם תחת תנאים מגבילים.
לדעתי הילדים פה הם עלה התאנה שהוא מתכסה בו כתירוץ נשמע שהוא מנסה לבודד אותך מחייך שקדמו לחיים המשותפים לכם וזאת נורת אדומה גדולה ביחסים אלימים.

אם טעיתי כי אני לא רואה את התמונה הגדולה אני מתנצלת,
אבל אם יש בזה שביב של אמת כלשהי אנה בקשי עזרה ותדאגי לעצמך.

 

[karka olam]

הבהרה

אין לו בעיה שנצא לחברים (האמת היא שהוא לא מת על כולם ואולי אצטרך קצת לשכנע לחלק, אבל בסוף יבוא) שאינם דוברי עברית ובכלל. הבעיה היא רק כשהילדים כאן ואני די מבינה את זה. הם ממש יהיו תקועים שם.

זה נכון שלפעמים אני חושבת שהוא מנצל את זה שילדיו כאן ואומר שהם לא ירגישו נח כאשר האמת היא שפשוט לא בא לו על האנשים האלה. וזה באמת מבעס. גם מבעס שזה הכל חד צדדי וכאילו אני צריכה לעשות את מה שהוא רוצה בשביל ילדיו ולי אין.

אבל... אני ממש לא מרגישה שיש כאן אלימות. הוא גם לא מנסה לבודד - להיפך - הוא רוצה כמה שיותר חופש ממני - מצידו שאני אסע לחברים כל הזמן. אבל, כשהילדים כאן הוא רוצה שתהיה תחושה משפחתית כזו. אם כבר אני העצבנית בינינו ש"מאבדת את זה" לפעמים ואפילו זרקתי את הפלאפון שלי כמה פעמים על הרצפה מעצבים על העקשנות שלו- לא עליו או על אף אחד. הוא טען שזו אלימות , אז אני רק אומרת...

 

[זהב טה ו ר]

את זה קראתי רק אחרי שהגבתי למטה...

את נורמלית?
למה את נשארת עם מישהו שרוצה רק כמה שיותר חופש ממך??!!

 

[mother cat]

האנגלית לא אמורה להיות בעיה

אני אנגליה במקור. מדברת אגלית עם הורי וגם עם ילדי הביולוגיים. אבא שלי אמנם מדבר עברית אבל העברית של אמי מאד לא טובה. כשהכרתי את בעלי הילדים שלו היו בני 6 ו-9. עוד לא למדו אנגלית. אז מה? לא הזמנתי את הורי? ברור שכן... בהמשך גם סבתא שלי ודוד שלי הגיעו מאנגליה לחתונה והילדים פגשו אותם. הם גם באו איתנו לביקור משפתי באנגליה והכירו את משפחתי - אף אחד שם לא מדבר מילה בעברית.... מסתדרים... היום הם כמבן כבר לומדים אנגלית ושניהם מבינים היטב. בגילאים של הילדים של בעלך הם אמורים גם להיות יכולים לעקוב אחרי שיחה.

בקיצור האנגלית לא נשמעת לי בעייתית. אבל אני תוהה מה היה קורה לו חברייך היו דוברי עברית. באמת הילדים היו משתתפים בשיח מבוגרים בשמחה ועניין? נראה לי שבכל מקרה אחר האוכל הילדים היו פורשים לעיסוקיהם, לא?

תשמעי, אני בהחלט חושבת שזכותך להזמין חברים לבתך גם בסופי שבוע הילדים אתכם. אולי לא כל סוף שבוע. אבל לפעמים. את צריכה לנהל שחה עם בעלך ולנסות להבין מה באמת מפריע לו ואיך מגיעים להסכמה על זה.

ובאופן כללי אם את מרגישה שאת לא מקבלת מספיק קשר הזה שווה לבחון למה ומה אפשר לעשות...

 

[זהב טה ו ר]

במקרה בטעות

נפלת על פורום שבו שתי הצבעוניות הן גם אנגלוסקסיות.
אני חצויה לגבי התגובה שלי אלייך.
מצד אחד אני לא רואה שיש בעיה בהזמנת דוברי אנגלית לארוחת שבת. יתרה מזאת - אני וילדיי מדברים אנגלית בינינו, גם בציבור, ולכן כשאנחנו כולנו יחד, עם הילדים של הזוגי, השיחה מתנהלת בשתי השפות, ולילדים שלו אין שום בעיה בנושא.
אבל לדעתי זו לא הבעיה.
לי נראה שהבעיה היא הזמנת אורחים מבוגרים, ללא ילדים, כך שהשיחה תתנהל מעל ראשם של הילדים, גם מבחינת השפה וגם מבחינת התוכן.

אני מסכימה עם בעלך.
הוא רואה את ילדיו ממש מעט מאד, ולכן בשבתות שהם איתכם הוא רוצה לנהל איתם אינטראקציה נטו, ולא לשבת ליד שולחן השבת שבו מתקיים שיח מבוגרים (בכל שפה) בעוד הם יושבים ושותקים, ומחכים להתחמק. מדוע לא לאפשר לו את מעט הזמן שיש לו עם ילדיו? ממילא השעון מתקתק, ומהר מאד בן ה- 13 יעדיף להישאר בסביבת חבריו בסופי שבוע.
ובעצם - המילים האחרונות שלך הם העיקר - את מרגישה כמו צלע שלישית בארוחות הללו, ורוצה להזמין את חברייך כדי שיהיה מי שישעשע אותך בזמן שהוא משוחח עם ילדיו (ואפילו לשבתות שלמות!!).
יקירתי - מי שיקבע איך את מרגישה כשילדיו נמצאים איתכם זו את. דברי עם בעלך, הסבירי לו מה הבעיה, ותנסו ביחד למצוא דרך שבו את תרגישי יותר מעורבת באינטראקציה המשפחתית. גם את וגם הילדים שלו שייכים עכשיו לאותה המשפחה, ואין סיבה שלא תיצרו לעצמכם דינמיקה משפחתית של ארוחות שבת, ושל שבתות בכלל, שכוללת את כולכם.

 

[karka olam]

תודה על התגובות

אני עדיין איתו, למרות שהוא לא מפנק ומפרגן וכו ולמרות העקשנות המטריפה שלו ועוד באגים בגלל שגם לי יש באגים בלי עין הרע (כמו קנאה מטורפת בקשר שלו עם האקסית שלו, כמו רגישות גדולה לדברים שהוא כותב בפייסבוק ובעוד מקומות, כמו רגישות גדולה לקשר שלו עם נשים אחרות ולדברים שהוא צופה בהם ועוד) ויכול להיות, אולי, שהבאגים שלי הם אלה שגרמו לו לא לרצות לעשות למעני. תכלס, נישואים שניים של שנינו, אני ללא ילדים, שנינו לא ילדים קטנים בכלל... וממש בודד שם לבד, בחוץ. וגם, אני אוהבת אותו, או מחוברת אליו, או איך שתקראו לזה.. בקיצור, אנחנו באמת במקום לא פשוט בכלל בקשר ואנחנו מנסים לעבוד על זה, ומקוים... תודה!