רגישות לרעש

במבי264

New member
רגישות לרעש

הבת שלי בת 3.5, ילדה בוגרת, רגישה מאד ונבונה (כמובן שאני אובייקטיבית לחלוטין
), שלפני מס' ימים נולד לה אח קטן. שמתי לב בשבועות האחרונים שהיא ממש רגישה לרעש. אציין שגם אני ככה - מאד לא אוהבת ווליום גבוה, ואפילו אבא שלי כזה, שבכל חתונה מתרחק הכי שאפשר כי הוא ממש סובל.
הגננת בגן סיפרה לנו לפני כשבועיים שהיא התחילה לבכות בהיסטריה באמצע סיפור, שבו כל הילדים התחילו להשתולל ולעשות קולות רמים של חיות מהג'ונגל, עד לרמה שסייעת נאלצה לקחת אותה הצידה ולהרגיע אותה. כמו כן, במהלך משחק בגן השעשועים, היא נקלעה לאמצע תחרות צעקות של שני חברים שלה (אחד עמד מכל צד שלה על מתקן שעשועים) והיא גם התחילה לבכות בהיסטריה ונאלצתי להוריד אותה ולהרגיע אותה.
המקרה האחרון התרחש אתמול, כאשר היא באה לראות איך אני מחליפה חיתול לתינוק. הוא התחיל לבכות בקול (אם כי לא צרח בקולי קולות), ואז היא ממש התחילה לבכות ואמרה שהוא מכאיב לה באוזן, ובעלי נאלץ לקחת אותה ולהרגיע אותה.
זו כבר פעם שניה שהיא משתמשת במושג "כואב לי באוזן" בהתייחס לרעש חזק, וכל הארועים שתיארתי קרו בשבועיים האחרונים.
ברור לי שיכול להיות שזה קשור ללידה של התינוק אבל דווקא הארועים בגן ובגן שעשועים קרו עוד לפני הלידה. ושוב, גם אני וגם אבא שלי רגישים לרעש. השאלה שלי היא האם כדאי לשלול בעיה באוזן, שעלולה להשפיע?
בעלי מאד מוטרד מהאמירות שלה שכואב לה באוזן, אם כי אני נוטה לחשוב שהיא פשוט רגישה לרעש, בתוספת לתקופה אמוציונלית מאד (היינו מאד מתוחים לפני הלידה שהתרחשה בשבוע מתקדם מאד יחסית, אחרי הריון קשה).
 
גם אני ככה


רגישה מאוד לרעש ולצלילים חזקים. יש קולות / צלילים שממש צורמים וכואבים לי באוזניים.
אני לומדת לחיות עם זה ולגלות כבוד כלפיי עצמי והרגישות שלי

גם לומדת מהם הגבולות שלי בעניין ואיך לשמור על עצמי ולשים את הגבולות שמתאימים לי כשאני עם אחרים, בהתאם לצורך .
ואני שמה לב שתקופות אמוציונליות או עם "סטרס", אכן מגבירות אצלי את הרגישות הזאת. ושיכולה להיות תקופה שאני לא ארגיש את הרגישות ופתאום יבוא איזה יום או כמה ימים שהרגישות הזאת תחזור.
תלמדי אותה לאט לאט איך היא יכולה לשמור על עצמה ועל האוזניים. אני מניחה שבכל מקרה כבר היא עושה זאת לבד.
כאמא שלה את יכולה לתמוך בה ו"לנרמל" את הרגישות מצד אחד - שתדע שזה קיים אצל אנשים ושגם אתם ההורים שלה רגישים ושלא תרגיש שמשהו לא בסדר אצלה, ומצד שני תסבירי שעם הזמן ועם הגיל היא תדע להתנהל עם זה בצורה מיטיבה יותר ויותר.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

במבי264

New member
תודה על המענה

זהו, שכרגע היא לא ממש יודעת איך להתנהל במצבים של רעש כנראה, אם היא פורצת בבכי היסטרי שצריך להרגיע אותה, המסכנה ממש נבהלת. אני מניחה שאני יכולה להסביר לה איך לשמור על עצמה בסיטואציות כאלה, ולהבין שכיום זו תקופה רגישה יותר עבורה. לא חשבתי על זה, אבל זה מאד הגיוני שבתקופות לחוצות נהיה רגישים יותר. והיא באמת מאד בוגרת ומבינה. אחרי שחזרנו הביתה עם התינוק החדש, דיברנו על הקושי שבהעדרות שלי מהבית והיא למדה להגיד שקשה לה ושהיא צריכה ממני חיבוק בסיטואציות מסוימות.
תודה רבה אורים כהורים, ואני חייבת להגיד שמאד נעים לקרוא אותך בפורום..
 
תודה רבה
נעים לדעת


אצל הרבה ילדים הרגישות פוחתת עם הזמן או שנוצרת הסתגלות פנימית שגם היא מרגיעה את העניין.
&nbsp
 
אני חושבת שאי אפשר מן הסתם למנוע חשיפה שלה לרעשים

חזקים כי לפעמים זה לא צפוי אבל אולי כדאי לקנות לה אוזניות מיוחדות כאלה שחוסמות רעשים ואז אם יש רעש חזק -מיד היא מרכיבה את האוזניות על האוזניים.
&nbsp
היה את זה לאחד הילדים אצלי בגן שנה שעברה שהיה לו קשה עם רעשים חזקים וזה ממש הקל עליו.
 

במבי264

New member
אוזניות לא נשמע לי פרקטי כל כך

כי זה קורה גם כשהיא על מתקן בגן השעשועים, נניח..ותודה לאל המצב לא כזה חמור.
אתמול בערב, היא ציינה שהתינוק עושה רעש בזמן שהוא בכה, אז ניצלתי את ההזדמנות ללמד אותה לשים את הידיים על האוזניים אם יש רעש שמפריע לה, והתאמנו על זה קצת. מקווה שזה יפתור את הבעיה ויחזיר לה את תחושת השליטה.
 

במבי264

New member
זה רעיון

למרות שהאמת אני ממש משתדלת לא לקחת אותה למקומות רועשים או המוניים, כי גם אני סובלת שם. אבל נזכרתי עכשיו שאנחנו לוקחים אותה להצגה בקרוב, אז אולי זה יכול לעזור. תודה!
 

נחמנית

New member
מוסיפה טיפה

מה שאת מתארת מאוד אופייני לילדים עם בעיית ויסות חושי. יכול להיות שתתקלו ברגישויות שלה על עוד דברים, ויכול להיות שלא (נגיד לא אוהבת להתעסק עם חול, או בררנית באוכל - רוצה הכל שלא יגע אחד בשני או במרקם מסוים, או מפריע התגיות של הבגדים, וכו וכו)

כל המצבים שאת מתארת זה רעשים פתאומיים. מצב שמשקט עובר לרעש. ומצבים שגם מאופיינים בלהיות גם ככה קצת יותר רגישה (מהומה בגן, אח קטן). זה מצבים שבהם קשה יותר להתמודד עם מה שגם ככה מכאיב. הילד שלי עם ויסות חושי מתאר ווליום חזק ככאב באוזן, שמש חזקה ככאב בעינים ולפעמים באור, מגע מפתיע (נגיד מישהו בא אליו מאחורה וטפח לו בידידות על הכתף) כמכה. בנושא של רעש יש כמה דרכים להתמודד - אחת, לנסות להחשף לרעש בהדרגה. נגיד אם הולכים למסיבה להגיע ראשונים שלאט לאט יתווספו ילדים והרעש יבנה מהקולות בהדרגה ואז המעבר לא יהיה נורא. אותו דבר לגן. ללמד לכסות עם הידיים כדי להשקיט קצת ולהוריד בהדרגה - כשרחוקים טיפה ואז מתקרבים. ללמד לעבור לחדר אחר כשהתינוק צועק. בקיצור, צריך לתת כלים לשליטה ולעזור לעשות את הדברים הדרגתיים ולא פתאומיים
 

במבי264

New member
זה מעניין

כי אצלה זה בא לידי ביטוי בנושא הרעש, אבל זה קצת הפוך בתחום המגע, היא דווקא זקוקה למגע חזק (חיבוקים גדולים כשהיא מתפזרת בגן וכו'), ומבחינת אוכל או מרקמים שונים אין לה בעיה.
אני עצמי תמיד נחשבתי ילדה ממש בררנית באוכל, אבל בשנים האחרונות הבנתי שזו ככל הנראה בעיה של ויסות חושי, כי אני לא מסוגלת לאכול מאכלים במרקמים חלקים או מחוספסים. לכן תמיד פחדתי שגם הילדים שלי לא יאכלו, ותודה לאל היא יצאה כמו אבא שלה - אוכלת הכל בלי בעיה מגיל אפס.
אז הגיוני שעם הגנים שלי יש לה בעיה מסוימת של ויסות חושי, אני אהיה ערנית לכך בתחומים אחרים. תודה!.
 

danakama10

New member
זה דווקא הגיוני מאוד

בדר"כ כשיש משהו שהוא היפר hyper, יהיה משהו אחר שהוא היפו hypo. כלומר, המערכת מפצה על חוסר מסויים בעודף מסוג אחר. כמו שלאנשים עיוורים בדר"כ יש חוש שמיעה מפותח במיוחד ש"מפצה" על העיוורון.
את מתארת ילדה שיש לה hyperhearing ו- Hypotactality, ושניהם מתארים בעיות סנסוריות.
אני גם הייתי מתייעצת עם רופא כדי לשלול דלקת.

אפשר לעזור לה ע"י אזהרה מראש אם הולך להיות רעש חזק, לתת לה להתנסות ברעשים חזקים בעדינות (לשאוב אבק כשהיא בחדר מרוחק, אח"כ יותר קרוב, באותו חדר, ובסוף להציע לה לשאוב איתך את האבק, לדוגמה).

בינתיים לדעתי אין מה לגשת לבירור, זה יכול להיות רק שלב התפתחותי. אם זה ממשיך/מחמיר במשך מספר חודשים, אפשר לגשת לבירור.
 
למעלה