מרעישה בשקט
New member
רגל פה רגל שם
אתמול לפני השינה ההפרשות החומות הפכו לאדומות. בלילה התחלתי לנסח בראש את הודעת הפרידה מהפורום הזה ואת ההודעה שאכתוב בפורום ההוא.
הבוקר כבר היה דימום (לא מאוד חזק, אבל עברתי לתחבושת).
אז ביקרתי במיון נשים בביה"ח. יש דופק איטי. בעין הלא מקצועית שלי הוא יותר איטי ממה שהיה שלשום וביום ראשון.
הרופאה שבעלי ואני זוכרים כמאוד מעצבנת, היתה מעצבנת אבל מעט. עשתה קולות של אמפתיה בזמן שפרסתי לפניה את ההיסטוריה שלי וניסתה לעודד אותי שהיא מכירה הרבה הריונות שהתחילו עם דופק איטי ונגמרו בטוב.
האחות (שאנחנו אוהבים) זכרה אותי מהביקורים הקודמים ובניגוד לרופאה הבינה בדיוק למה אני מתכוונת להיבדק לעתים קרובות.
לפני שהלכתי, המנהלת של המזכירות יצאה כדי לחבק אותי וסיכמנו שהכי טוב שאגיע לצד השני של הקומה (מחלקת יולדות).
במובן מסויים אני מבינה למה כולם מנסים לעודד אותי. מצד שני, אני חייבת להיות ריאלית. ובמצבי הנוכחי ריאלית זה יותר פסימית מאופטימית. אז כרגע אני ריאלית.
אתמול לפני השינה ההפרשות החומות הפכו לאדומות. בלילה התחלתי לנסח בראש את הודעת הפרידה מהפורום הזה ואת ההודעה שאכתוב בפורום ההוא.
הבוקר כבר היה דימום (לא מאוד חזק, אבל עברתי לתחבושת).
אז ביקרתי במיון נשים בביה"ח. יש דופק איטי. בעין הלא מקצועית שלי הוא יותר איטי ממה שהיה שלשום וביום ראשון.
הרופאה שבעלי ואני זוכרים כמאוד מעצבנת, היתה מעצבנת אבל מעט. עשתה קולות של אמפתיה בזמן שפרסתי לפניה את ההיסטוריה שלי וניסתה לעודד אותי שהיא מכירה הרבה הריונות שהתחילו עם דופק איטי ונגמרו בטוב.
האחות (שאנחנו אוהבים) זכרה אותי מהביקורים הקודמים ובניגוד לרופאה הבינה בדיוק למה אני מתכוונת להיבדק לעתים קרובות.
לפני שהלכתי, המנהלת של המזכירות יצאה כדי לחבק אותי וסיכמנו שהכי טוב שאגיע לצד השני של הקומה (מחלקת יולדות).
במובן מסויים אני מבינה למה כולם מנסים לעודד אותי. מצד שני, אני חייבת להיות ריאלית. ובמצבי הנוכחי ריאלית זה יותר פסימית מאופטימית. אז כרגע אני ריאלית.
