רגעים קטנים של אושר

רגעים קטנים של אושר

אושר זה דבר יחסי כמובן,ולא אכנס פה להסברים פילוסופיים. לכל אדם ואדם התירגומים האיישים שלו ל``אושר``וכל אחד לפי תפיסת עולמו. כך אני במרוצת חיי,הגעתי למסקנה שאין אושר מוחלט,אבל למדתי שיש הרבה ריגעי אושר,סתם אולי דברים פשוטים,מגוחכים לעיתים אבל הדברים והרגעים האלו באמת ממלאים את נפשי,מרוממים את רוחי,והכי כייף שתמיד הם בהישג יד. חלק מהדברים שאני מאוד אוהבת: לאפות לחם בבית.הפרויקט הזה ממש כייף לי,מלישת הבצק,שדרך אגב זאת תרפיה למתחים(אפשר לתת בוקסים חופשי) ועד שכל הבית מתמלא בריח כזה,כמו בית סבתא,לחם שנאפה בתנור... אחחחחח... קינמון וציפורן.תבלינים שממש מחממים את הלב.גם מעלים אסוסציות של משהו של פעם.ביתי וחמים כזה.גם הרוזמרין הטרי,אפשר להדליק קצה של ענף ולהשתמש כקטורת. לעצום עיניים,לנשום עמוק ולתת לדמיון לעוף חופשי. סרטים משנות ה40 50 60 ממש חוייה,לפעמים לא העלילה,אבל להסתכל על התפאורה,ביגוד,הנשים של פעם,ליידיות כאלו,הריהוט,שטיחים כבדים,מבנה של הבית.האוירה עצמה.ושלא לדבר על סרטים כ``אנקת גבהים``שגם העלילה סוחפת. סרטים מצויירים.גם של פעם,לא הפוקמונים וכל אלה האלקטרוניים של היום.פופאי,דיסני,מרי לו,כייף ליראות את התפאורות והריהוט שם. אני ממש מאופנטת בסרטים אלו...כמו ילדה קטנה חחחחחחח. ללכת לשדה פתוח,לשבת על הדשא הלח בין פרחי הבר,ולא בין פרחי הנדסה גנטית,להריח את האויר,את הטל,אין..אין עוד חוייה כזאת. כך גם בפרדס,לקטוף תפוז,להלך בין העצים,להסתכל ולמשש את העשב הפרא,לקטוף קצת תלתנים,ליראות ולהרגיש את הפלאים הקטנים של הטבע.לחבק גזע של עץ,להרגיש את עוצמתו.איזה ניקוי ראש זה... לא תאמינו. פעם בכמה חודשים להפוך את הבית ולזרוק את מה שהערמנו ואין לנו צורך בזה...לזרוק,לזרוק ושוב לזרוק...שיווווו איזו הקלה. ללכת לשוק מוקדם בבוקר,באיזי,כאשר עדיין אין הרבה אנשים להסתובב בין הדוכנים,לממש את הסחורה,לבחור לאט ולקחת את הכי טוב. ביום נאחסי,ללכת לפוצץ קצת כסף,ליקנות דברים שממש רציתי,פינוק עצמי,ואם אין כסף,אז סתם להכנס לחנות של ספרים משומשים(יש ממש אוצרות שם)ולקנות ספר שישפר את מצב הרוח. לאמץ איזה סבא או סבתא בודדים באיזה בית אבות,ולהפתיע אותו פעם בכמה ימים.זה סיפוק לא יאומן.ושני הצדדים מרוויחים. ללכת לשפת הים בלילה.לשבת על החול,מתחת לכוכבים,לנשום עמוק, לישמוע את רחש הגלים...ממש אורגזמה נפשית. והרשימה חברים עוד רחוקה.אולי זה הישמע שטותי,אבל לי זה ממש עושה טוב,לנשמה וללב.גם בימים לא כל כך טובים,אפשר למצוא משהו טוב, שישמח את ליבכם.
 

שרי42

New member
ואני רצה למגירה.....

כי מה שכתבת כל כך אמיתי ואישי הזכיר לי משהו שכתבתי במדור ``לטעמי`` בשנות השבעים המאוחרות כשהייתי בקיבוץוזה הולך ככה: לכתוב על עצמי במדור לטעמי זה לא בדיוק לרוחי אבל כשפנו אלי לכתוב על מה גורם לי אושר לא יכולתי לסרב לבקשה...שלא לדבר על העיניים המתחננות של רינה אז..... אצלי כמעט אין דבר שלא גורם לי להיות שמחה למשל אני אוהבת את כל החיות (חוץ מצבועים, חתולים ובני אדם מאד ספציפים) אבל בעיקר אני אוהבת כלבים, קופים, ציפורים וסוסים. יש אנשים שיש להם טינה כלשהי אל קופים בגלל הטענה שהם בני משפחתם - לי אין. תחשבו כמה נפלא להכנס הביתה ואיזה מוקי או לאקי מזנקים לקבל את פניכם בליקוק אדיר, או הקופים שתמיד מזכירים לי איך בילדותי טיפסתי על עצים, או הציפורים שיכולות לעוף לאן שהן רוצות, לראות עולם, לבנות לעצמן בית על כל עץ רענן והסוסים....הם כל כך אצילים וביחד עם זאת כל כך פראיים....מי שלא דהר על סוס מימיו לא יכול להבין את ההרגשה הנפלאה הזו של ההתמזגות עם הסוס כשגוף הרוכב חייב בתיזמון תנועה ביחד עם זו של החיה. יש גם הרבה דברים שעצם עשייתם גורמים לי אושר כמו לרקוד, לשיר, לקרוא, לחלום, לטייל בשדות, למולל רגבים בידיים, להריח את ריח הפריחה, לשבת סתם כך ולהביט בשקיעה...או בזריחה כי הצבעים שמתלווים לכך הם בעצם הצבעים שאני הכי מעדיפה...צבעים חמים....יוצא דופן הוא הכחול וזה לא בגלל שאני לפעמים עצובה....אלא כי הוא מזכיר לי ים ושמים. וגם ילד שרק נולד כשהוריו מביטים עליו בהערצה. והחיוך הראשון שאני מקבלת מאיתמר כל בוקר כשאני משקימה ויש כמובן דברים שגורמים לי להיות עצובה אבל את זה נשאיר לפעם הבאה.
 

שרי42

New member
ואחרי...

ששלחתי וקראתי ושוב קראתי משהו לא נתן לי מנוח ולא הבנתי מה ורק כשנכנסתי הבוקר הבנתי את הבעיה אלוהים איזו בושה...כתבתי משקימה במקום משכימה חחחחחחחחח המצב חברים אקוטי..אני מודה חחחחחחחחחח
 
למעלה