רגעים קטנים של אושר

noa128

New member
רגעים קטנים של אושר

כשהגדולים החלו לצרף את הקטנצ'יק לסיורים על גלגלים ברחבי החורשה שמאחורי הבית וגן השעשועים, הבנתי שאי אפשר להמשיך עם זה כך. קטן קטן - אבל מהסבל הוא עלול ליפול. ביום שישי אסף אביו את ערימת החלקים (שלד, שני גלגלים, וערימת ברגים ואומים) שנותרה מהאופניים הקטנים שהפירחח פירק בשקדנות מרובה, הפקיד אותם אצל מתקן האופניים השכונתי, והיום החזיר אותם בצורת אופניים. והלך לעבודה. לצורך המשימה נבחר הרחוב ההולנדי החמוד שבו אנו גרים (ידעתי שיימצא לו שימוש בסוף לרחוב הזה..) - לא ארוך מידיי, לא קצר מידיי, ירידות ועליות מתונות, מתאים בול. רק 5 פעמים רצתי אחריו את הרחוב הזה, לפני ששיחררתי אותו לדווש ולקרטע בכוחות עצמו, נכנס מידי פעם במלוא העוצמה במכוניות השכנים שחנו בתמימות בצידי הרחוב.. אבל הקריאה הנרגשת "אני מצליח אמא! הנה אני עושה לבד!... (בום)" - העיניים הבורקות והחיוך המאושר - אוי, זה היה שווה את הכל. הבטתי בו גאה באפרוח שלי, שרק לפני 2 דקות נולד והנה הוא כבר עצמאי וגדול, איך שהם גדלים בלי שנרגיש, בזמן שאנחנו מנסים לעשות שיהיה יותר טוב הם פשוט ממשיכים לגדול, לא מחכים לנו...
 
רגעים קטנים של אושר

כמה עוצמה של אנרגיות חיים עבורנו יש בקטנים האלה. דבר לא ישווה לזה.
 

פּרפרית

New member
אכן...המון...

תחשבי שזה לא נגמר ועם הזמן התחושות האלה רק מתעצמות וגדלות איתם. איזה גיל מדהים הוא זה, הא נועה?
 

noa128

New member
הקטע היפה הוא

שגם כשהוא היה בן חצי שנה (הוא, ואחיו, וגם אחותו) אמרו לי "איזה גיל יפה זה, הא?" וגם כשהוא היה בן שנתיים - ,איזה גיל יפה זה"? עכשיו הוא בן רבע לחמש, פושטק בהתהוות - עוד יש לו ריח מתוק של תינוק כשהוא בא בבוקר למיטה שלי ומצמיד אליי את הלחי ואומר בקול המתוק הזה "אמא, קומי, כבר בוקר" .. אמא שלי הגיעה ככה לארבעה - כל פעם שמישהו היה מתחיל להפוך ל"בנאדם", היא הייתה אומרת - זהו, אין כבר ריח, צריך עוד אחד...
 

פּרפרית

New member
דברי איתי על קולות מתוקים...

או על ריח... רק בשביל זה הייתי עושה עוד אחד לבקשיש.....איך שאני מתגעגעת, אוף. היום אני מגיעה לאחד עד הכתף (ואני גבוהה יחסית) והדרדס שלי זה שנולד רק אתמול מעמיד אותי כל יום מול המראה כדי לראות את הרגע המדוייק שהוא עובר אותי בגובה (אנחה מעומק הלב) איך הם גדלו מהר.....מהר מידי.....
 
למעלה