רגעים של נחת
אתמול, בין הערביים, היינו משפחה מורכבת לתפארת. בעלי, בני הצעיר (מנישואי הראשונים) ואני נסענו לירושלים, לרחבת הכותל הארוע - השבעה של טירוני נ"מ מחזור אוגוסט - בהשתתפות בני השני. אמנם חלק די גדול מהטירונות הוא הפסיד בגלל מחלה ארוכה, אבל בכל זאת... קיבל תג יחידה, קיבל את סמל הנ"מ לכומתה. בעלי לשעבר הגיע גם, עם בנה של אשתו. עמדנו שם כולנו, צופים בטקס המרגש. חבר'ה צעירים עומדים (נוח, דום, נוח, דום ) נשבעים אמונים למדינה ולצבא, שואגים בקול גדול את השורות המרגשות והמזעזעות בחלקן (אני נשבע להגן על המדינה ואף להקריב את חיי למענה) אוחזים בנשק ובספר תנ"ך, שרים את 'התקוה' בקול ענק. היו שם כמה רגעים שגרמו ללב להתמלא בגאוה ולעיניים לדמוע. לרגע הסתכלתי עלינו מהצד משפחה מורכבת עומדת שם בשיא הטבעיות, בשביל החייל שלה. שמה את כל המחלוקות (ויש כאלה) בצד. ועוטפת אותו. הייתי גאה מאד אתמול. בו - בחייל המקסים שלי ובנו - המשפחה המורכבת שלי.
אתמול, בין הערביים, היינו משפחה מורכבת לתפארת. בעלי, בני הצעיר (מנישואי הראשונים) ואני נסענו לירושלים, לרחבת הכותל הארוע - השבעה של טירוני נ"מ מחזור אוגוסט - בהשתתפות בני השני. אמנם חלק די גדול מהטירונות הוא הפסיד בגלל מחלה ארוכה, אבל בכל זאת... קיבל תג יחידה, קיבל את סמל הנ"מ לכומתה. בעלי לשעבר הגיע גם, עם בנה של אשתו. עמדנו שם כולנו, צופים בטקס המרגש. חבר'ה צעירים עומדים (נוח, דום, נוח, דום ) נשבעים אמונים למדינה ולצבא, שואגים בקול גדול את השורות המרגשות והמזעזעות בחלקן (אני נשבע להגן על המדינה ואף להקריב את חיי למענה) אוחזים בנשק ובספר תנ"ך, שרים את 'התקוה' בקול ענק. היו שם כמה רגעים שגרמו ללב להתמלא בגאוה ולעיניים לדמוע. לרגע הסתכלתי עלינו מהצד משפחה מורכבת עומדת שם בשיא הטבעיות, בשביל החייל שלה. שמה את כל המחלוקות (ויש כאלה) בצד. ועוטפת אותו. הייתי גאה מאד אתמול. בו - בחייל המקסים שלי ובנו - המשפחה המורכבת שלי.
)) בהחלט כל הכבוד (קולה זה משמין), על היכולת להיות יחד בשביל הבנים. דרך אגב, אני נוסעת לחו"ל, רוצה לשלוח את הביקיני איתי לרומא ?
