רגעי אושר עילאי

[דנדוש20]

רגעי אושר עילאי

לכולנו יש תקופות טובות יותר וטובות פחות אך מעטים הרגעים שנכנסים לקטגוריה של "אושר עילאי" רגעים שבועדנו חווים אותם, אנחנו יודעים שנזכור אותם לעד

רגע בו הבנו כמה אנחנו מאוהבים רגע שיא באיזו חופשה משותפת או סתם רגע מיוחד של ביחד. ספרו על הרגעים מהעבר שלכם

 

[L y c a n]

השאלות האלה מזכירות לי

שאלוני פסיכולוגים בצבא וגם במבחנים לעבודות.. מה רגע השיא שלך? מה רגע השפל? למה? מה התכונה הכי טובה שלך? למה? מה היית משנה? למה, אתה חושב שאתה לא מספיק טוב?

ולשאלה, תמיד טענתי, שרגע השיא הוא פשוט לשבת איתה לבד באיזה מקום וסתם להיות שמח ורגוע, רק, כי היא לידי

 

[lb22]

רגעי אושר...

לא יודע אם זה רגע של אושר כמו שכל אחד חושב או מבין אבל... בגיל 7(כמעט 8 ) סיימתי את השנה הקשה ביותר בחיים שלי (לפחות היא הייתה ככה עד לפני כמה חודשים) מגיל 6 וקצת עד כמעט גיל 8 הייתי בשני בתי חולים בגלל חיידק שלא הייתה לו תרופה אז ועברתי 10 ניתוחים...אז הרגשת האושר הייתה אחרי הניתוח האחרון שסגר את כל הסיפור הזה ובו הוציאו לי את החיידק מאוזן ואחרי הניתוח הזה הייתה מעין הקלה ותחושה של אושר שלא רואים יותר בתי חולים.. אני בטוח שהיו לי עוד רגעי אושר בגילאים קצת יותר מבוגרים שמתרקבים לגיל של היום אבל כרגע אני יכול לסווג את זה ספציפי יותר גבוה מכל אחד אחר.

 

[שדונת משוגעת]

היו הרבה כאלה...

רגע אושר מיוחד בשבילי זה כשאחי הבריא ממחלה קשה (בלי ע הרע 555 טפו טפו טפו) למרות שהייתי די קטנה שכל זה קרה... אבל זה אחד מרגעי האושר ! הרגעים הקטנים שלי זה של הביחד והתחושה שאני לבד עם מישהו ויש את הניצוץ בעיניים ששום דבר לא יפריד בינינו, זה רגע ממש טוווב!! =] יש הרבה רגעים... אני חייכנית כל זמן שכיף לי אני מאושרת מזה!!! היה לי אתמול רגע אושר שפגשתי את המחנכת שלי מהתיכון ששנה לא ראיתי אותה והיו לנו דמעות פשוט.. כל השנים לא סבלתי אותה היא הייתה באה אליי כשלא באתי ללימודים.. והייתה רודפת אחריי ומחפשת אותי...(את רוב הכיתה האמת) אבל תודות לה סיימתי 12 שנות לימוד ועברתי את כל הבגרויות שניגשתי אליהן (בלי עין הרעעעעעע) ובטקס סיום לא הפסקתי לבכות איתה!! ואני מתה עליה(וממנה)!! והבטחתי לה לא לנתק קשר ולבוא לבקר =] (היא גרה איזה רבע שעה ברגל ממני חחח)

 

[Speak and Spell]

אחד הרגעים שאני הכי זוכרת

היה בשירות הצבאי שלי. החבר שלי דאז היה בקורס באמצע שומקום, מרחק 4 שעות נסיעה ממני. אני הייתי בתחנה, בכוננות, זה היה בזמן חומת מגן, והייתי תקועה שם 24 שעות ביממה והשתגעתי מהשעמום. דיברתי איתו בטלפון, וכל כך התגעגעתי אליו, כל כך רציתי לראות אותו וידעתי שזה בלתי אפשרי. יותר מאוחר יצאתי לכניסה לתחנה, עמדתי ועישנתי סיגריה מתחת לסככה, באמצע מבול וחשבתי עליו. ופתאום אני רואה מישהו רץ בגשם לכיוון שלי, לבוש במדים כמו שלו, עם מבנה הגוף שלו, ולשניה אני מקווה שזה הוא אבל הראש שלי לא נותנת לי לקבל את זה. ופתאום הוא תופס אותי, ומנשק אותי ואני לא מאמינה שהוא שם. מסתבר שהוא ביקש אישור מיוחד לצאת לכמה שעות מהקורס ובזבז 8 שעות רק כדי להגיע אלי, לתת לי נשיקה ומיד לחזור בחזרה לקורס. זה היה רגע של אושר עילאי.

 

[Zoharrr]

רגעי אושר

הפעם הראשונה שלי אני מקווה שזה לא נשמע מפגר מידי,זה פשוט היה יום של לקבל את עצמי,וללמוד לא להיות כזאת ביישנית,ובכלל היה נורא קסום שאחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם,אמר לי בפעם הראשונה שגם הוא אוהב אותי (לא חבר).