רגעי חולשה (האישה האחרת)
שמע אותה נאנחת, השעה מאוחרת בלילה הילדים כבר ישנים ורק קולות הטלוויזיה נשמעו ברקע. חשב שהוא חולם, הנמיך את הטלויזיה וניסה להקשיב למה שחשב שהוא שומע... התלבט אם לקום אליה או להמשיך להתעלם ממנה כפי שהתעלם בחודשים האחרונים. הגביר את הטלוויזיה והמשיך להתבונן בתמונות המרצדות מולו במסך. ושוב...הקול הזה מעבר לקיר...האנחות, שגעו אותו. סגר את הטלויזיה ונשכב על הספה. ידיו על אזניו, מנסות שלא להקשיב, זה היה יותר חזק ממנו. זה לא הרפה. לשמוע אותה גונחת בחדר השני. אז נכון שהמחשבה על הסיפוק שלה לא עניין אותו אבל מפה ועד שהיא תאונן שהוא בבית, לידה, רואה טלויזיה? יש לה אומץ חשב והחליט שהוא חייב לראות את המחזה הזה. הוא קם בשקט על קצות האצבעות, ליבו מתחיל לדפוק ככל שהתקרב לחדר. האור היה עמום עד חשוך. רוח נעימה נשבה מהחלון הפתוח וזו העבירה בו צמרמורת קלה. נעמד בפתח הדלת ובחן אותה, עיניו פעורות לרווחה. ראה אותה שוכבת על המיטה, עירומה לגמרי, הטלויזיה בחדר דלקה ופניה מופנות לתקרה, עיניה עצומות וידה בין רגליה מאוננת בקצב. גופה נע למעלה למטה ככל שדחפה אצבע יותר עמוק לתוך תוכה, מתענגת על כל שניה ורגע . גופו לא נע. מתבונן בה, כל השנים ששוכב איתה, לעולם לא ראה אותה בתנוחה שכזו. פשוקה לפניו, פתוחה לגמרי, מיוחמת כמו כלבה. כאילו ידעה שהוא עומד שם ובוחן אותה, סובבה את ראשה אליו, מביטה בו, לרגע אפשר היה להבחין בפניה הכאובות כל כך. רגע של תשוקה אבודה וכאב בין שניהם. הוא קפא במקומו. לא יכול לזוז, לא אחורה לסלון ולא קדימה אליה. פשוט לא האמין עד כמה היתה רחוקה ממנו שלא הזדקקה לו עוד. יכל לראות שהיא בוכה בעודה ידה מאוננת בחוזקה, מגיעה לשיא שלה מתרוממת עם כל גופה למעלה, מתפתלת לה שם על הסדינים הכל כך ריקים . לקחה את הסדין ועטפה את גופה. התבוננה בו עומד עדיין בקצה החדר המום ממה שראה. בשניות האלה לא קלטה את מה שאמר כמעט לחש וביקשה לחזור על מה שלא שמעה. "אני מרחם עלייך" אמר, הסתובב והלך. אכן הוא ריחם עליה, או שבעצם זה היה על עצמו?
שמע אותה נאנחת, השעה מאוחרת בלילה הילדים כבר ישנים ורק קולות הטלוויזיה נשמעו ברקע. חשב שהוא חולם, הנמיך את הטלויזיה וניסה להקשיב למה שחשב שהוא שומע... התלבט אם לקום אליה או להמשיך להתעלם ממנה כפי שהתעלם בחודשים האחרונים. הגביר את הטלוויזיה והמשיך להתבונן בתמונות המרצדות מולו במסך. ושוב...הקול הזה מעבר לקיר...האנחות, שגעו אותו. סגר את הטלויזיה ונשכב על הספה. ידיו על אזניו, מנסות שלא להקשיב, זה היה יותר חזק ממנו. זה לא הרפה. לשמוע אותה גונחת בחדר השני. אז נכון שהמחשבה על הסיפוק שלה לא עניין אותו אבל מפה ועד שהיא תאונן שהוא בבית, לידה, רואה טלויזיה? יש לה אומץ חשב והחליט שהוא חייב לראות את המחזה הזה. הוא קם בשקט על קצות האצבעות, ליבו מתחיל לדפוק ככל שהתקרב לחדר. האור היה עמום עד חשוך. רוח נעימה נשבה מהחלון הפתוח וזו העבירה בו צמרמורת קלה. נעמד בפתח הדלת ובחן אותה, עיניו פעורות לרווחה. ראה אותה שוכבת על המיטה, עירומה לגמרי, הטלויזיה בחדר דלקה ופניה מופנות לתקרה, עיניה עצומות וידה בין רגליה מאוננת בקצב. גופה נע למעלה למטה ככל שדחפה אצבע יותר עמוק לתוך תוכה, מתענגת על כל שניה ורגע . גופו לא נע. מתבונן בה, כל השנים ששוכב איתה, לעולם לא ראה אותה בתנוחה שכזו. פשוקה לפניו, פתוחה לגמרי, מיוחמת כמו כלבה. כאילו ידעה שהוא עומד שם ובוחן אותה, סובבה את ראשה אליו, מביטה בו, לרגע אפשר היה להבחין בפניה הכאובות כל כך. רגע של תשוקה אבודה וכאב בין שניהם. הוא קפא במקומו. לא יכול לזוז, לא אחורה לסלון ולא קדימה אליה. פשוט לא האמין עד כמה היתה רחוקה ממנו שלא הזדקקה לו עוד. יכל לראות שהיא בוכה בעודה ידה מאוננת בחוזקה, מגיעה לשיא שלה מתרוממת עם כל גופה למעלה, מתפתלת לה שם על הסדינים הכל כך ריקים . לקחה את הסדין ועטפה את גופה. התבוננה בו עומד עדיין בקצה החדר המום ממה שראה. בשניות האלה לא קלטה את מה שאמר כמעט לחש וביקשה לחזור על מה שלא שמעה. "אני מרחם עלייך" אמר, הסתובב והלך. אכן הוא ריחם עליה, או שבעצם זה היה על עצמו?