רגע, איפה את

[שירה כמים 1959]

רגע, איפה את
בתוך התמונה הכוללת?
הכוללת הכול, באמת?
איפה אימא שלך, איפה אבא שלך, איפה אחותך הגדולה, הפוגעת,
איפה את שפגעת,
איפה הפגועים שלך,
איפה ע' וכל שאר מי שדפקו אותך?
בגשם אוקיינוסי החיבוקים שלא חובקת -
איפה אוקיינוסיגשמי החיבוקים שלא חיבקת?
בתוך התמונה הכוללת - איפה את?
ומי את בכלל, עכשיו?
מניחה את גף ידך על הקיר שגובל במיטה, אישה זקנה,
זוכרת את הרפיה הירוקה שהייתה תלויה לצד מיטתך
והחטא
והחטא

 

[שירה כמים 1959]

איפה את שוב גם עכשיו
אשה זקנה
איםה את שוב גם עכשיו
אישה שמנה
ויפה
לפחות, מזוויות מסויימות, איפה את שוב,
כשהגשם יורד והנשימה פוחתת
איפה את
איפה את
הולכת
על מה
על מי
את דורכת

 

[פילוסוף רוחני33]

שיר מיוחד ומעניין.

 

[שירה כמים 1959]

שיר מיוחד ומעניין.

תודה

 

[שירה כמים 1959]

עזבי.
את האי השוקע במים
עזבי.
איך עוזבים אי שוקע במים?
צופי.
צופי על פני המים
(את שמנה דייך).

את טובתי רוצה הקול
או את רעתי?

שמנה
הוא קורא
שמנה.

עזבי את האי השוקע במים.

איך עוזבים אי שוקע במים?

בכוח המחשבה
תחליטי שאת

את טובתי רוצה הקול
או את רעתי?
ואם אחליט שאני?

תפסיקי לבדוק
מחורבנת
צופי והצילי את עצמך
מהר, לפני שיהיה מאוחר.

אני שומעת ציוץ ציפורים ממרחק
מצייצות בקול אחד.
ממרחק -
מצייצות בקול אחד.

 

[פילוסוף רוחני33]

יפה אבל המלה "מחורבנת" צרמה לי.

 

[שירה כמים 1959]

אבדו המילים
אבדה כל מילה ומילה
נשרו
נמסו
אינן

 

[פילוסוף רוחני33]

קצת גוון רגשני מדי אבל משפיע היטב והרעיון משלב פילוסופיה ונפש בצורה די יפה.

 

[שירה כמים 1959]

הגוף קופץ
יעץ
ועוד עץ
ועוד עץ
מחוץ לחלון הרך
המשנה צתורתוסס
נמס ומתמוסס

 

[פילוסוף רוחני33]

נראה קצת כנונסנס נחמד אבל שלא הבנתי בדיוק את המסר.

 

[שירה כמים 1959]

כל החורף
השארתי את חלון המטבח פתוח
כי לא מצאתי מקום לעציץ
התלוי כל החורף
כל החורף היה קר במטבח כל החורף
אני לא חשבתי על האפשרות להזיז את העציץ למקום אחר
כל החורף
והמים בכיור היו קרים. ועדיין.
גם את דלתות המרפסת לא חשבתי לסגור
והמרפסת התמלאה מי גשם. כל החורף.
ואולי אפילו שני חורפים. אני מנסה להיזכר
אבל לא יודעת מי אני

 

[פילוסוף רוחני33]

תחכום יפה, נראה כתיאור שגרתי מעשי וברור שזה מסר רגשי.

 

[שירה כמים 1959]

תחכום יפה, נראה כתיאור שגרתי מעשי וברור שזה מסר רגשי.

תודה רבה פילוסוף

 

[שירה כמים 1959]

הכאב גוש בגרון
מאלחש כאב עמוק יותר
גוש בחזה מאלחש כאב עמוק יותר
גוש בבטן, אז פשוט תעזבי את כל הגושים
ותשירי שיר. עכשיו. מהתחלה. את מוכנה.
את יכולה. מהתחלה. הכאב גוש בגרון. מסיס
או במים. תעזבי. עכשיו את יכולה. והגשם גם יורד. יירד. ללא הפסקה. הגשם עובר
בארץ אחרת של מים חמים
הגושרים עוברים ברוח
לא מתמהמהים
עד השורש

 

[פילוסוף רוחני33]

הסוף יותר טוב מההתחלה לדעתי, הרעיון מפתיע וחזק.

 

[שירה כמים 1959]

כשדבורה באה להילחם בשבילי
היא לא באה להילחם בשבילי
אבל הייתי ילדה
ולא הבנתי כלום
גם עכשיו אני לא מבינה.
היא לא הסירה שערות מהרגליים
והן היו זהובות מאוד וארוכות
כשהייתה לבושה בשמלה הלבנה
שתפרה לה אחותי, שבאה להרוג אותי
עם מכסה של סיר, אבל אני לא ידעתי
למי לפנות, אז שאלתי אותה, את אחותי הגדולה.

וככה שמלות ושערות על כל סביבותיי
בלילה הקר הזה שנקרא חיי

 

[שירה כמים 1959]

שוב את דוחפת אותי לבור במטבח
שוב את דוחפת אותי ושוב מחדש
את רוקדת על שולי הבור את הריקוד של
האם המתה-חיה ששערותיה נושרות,
ששדיה שמוטות, שציפורני אצבעות ידיה
שלוחות. "טרף, טרף", את נוהמת בקולך האימהי,
וכל האימהות איתך מייללות מורעבות
להתמלא במילים טובות
להתמלא במילים נדיבות
להתמלא במילים מרימות
אני מושיטה ידיי למעלה, מתייפחת "אמא",
אבל היא עסוקה
כל כך עסוקה
בניסיון לחיות

 

[שירה כמים 1959]

איזה יום עבר עלי
ואיזה לילה
מבעד שבילים של ברושים מאז
אני עוברת, הם קדים, עוברת השמש
נוגעת בברכיי

 

[שירה כמים 1959]

לקום לבד
לחיות לבד
לשיר לבד
מול המון עולם את
מתרגשת
מעט

 

[שירה כמים 1959]

מיץ מתוק
מתוק מתוק מתוק
בבקבוק פלסטיק ירוק
ירוק ירוק ירוק
כמו מצולות הים
עם ריח
מתוק מתוק מתוק
באולם מואר באדמומית אפלולית
בקולנוע ישן ישן
זמן רב
רב רב
לפני שנשרף -

ולזה את מתגעגעת עכשיו,
אשה זקנה?