מיכי 10
Member
רגע. אם כבר מדברים על שמעון פרס ז"ל, פטור בלא כלום, אי אפשר.
אבל בלי שום קשר לפוליטיקה, אלא רק על פרס האדם!
אמרו עליו בעבר דברים רבים. חלקם חיוביים וחלקם שליליים. בסך הכל הוא היה אדם צבעוני מאד, ורב תחומי.
אמרו שרדף אחרי הכבוד, למשל עם חגיגת יום ההולדת היוקרתית והיקרה שלו.
אבל אני רוצה לספר רק בקטנה מה הערכתי אצלו.
קודם כל, את היותו איש ספר, בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. על כך אין חולק.
הוא התעניין ממש בכל נושא והיה בעל ידע עצום. היה חרוץ באופן בלתי רגיל, על חשבון שעות השינה שלו, אפילו בגילו המתקדם. לא רצה חופשות, אלא רק עוד ועוד עבודה.
היה ידידותי מאד.
אבל מה שמרשים אותי במיוחד אצל בני אדם, זו צניעות וענווה. אז גם אם מצד אחד אהב כבוד, הוא היה צנוע.
ראיתי זאת במו עיני, בפעם היחידה שראיתי אותו באמת, ומקָּרוב.
זה היה לפני כמה שנים, כשעבדתי במחלקת יולדות (והריון בסיכון גבוה) בשיבא.
שמעון פרס בא לבקר נכדה שלו, שהיתה אחרי לידה.
יתכן שגם מסיבות בטחוניות, אבל אפשר שגם מתוך צניעות, הוא נכנס אל המחלקה ויצא ממנה בדלת האחורית.
ואז הוא עמד בשקט ובענווה במסדרון, וחיכה ליד החדר שבו אושפזה הנכדה שלו. {אם אינני טועה, היה זה חדר 9, החדר אשר מול תחנת האחיות, שבו מתאשפזות כשש עד שמונה נשים, לפי הצורך, שצריכות השגחה צמודה יותר. ולא בחדר לבד, ל"מיוחסות"}. המתין עד שיסתיים שם ביקור הרופאים, או מה שהיה באותו זמן.
תוך עבודתי, עברתי לידו, אז אמרתי לו שלום (התביישתי, האמת) ונעניתי בחיוך. ועד כמה שזכור לי, אנשי הביטחון עמדו קצת מרוחקים. ולדעתי, הכל כדי לא לעשות שום מהומה ו"הוּ הא", ולא להפריע להתנהלות הרגילה של המחלקה.
יהי זכרו ברוך!
אבל בלי שום קשר לפוליטיקה, אלא רק על פרס האדם!
אמרו עליו בעבר דברים רבים. חלקם חיוביים וחלקם שליליים. בסך הכל הוא היה אדם צבעוני מאד, ורב תחומי.
אמרו שרדף אחרי הכבוד, למשל עם חגיגת יום ההולדת היוקרתית והיקרה שלו.
אבל אני רוצה לספר רק בקטנה מה הערכתי אצלו.
קודם כל, את היותו איש ספר, בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. על כך אין חולק.
הוא התעניין ממש בכל נושא והיה בעל ידע עצום. היה חרוץ באופן בלתי רגיל, על חשבון שעות השינה שלו, אפילו בגילו המתקדם. לא רצה חופשות, אלא רק עוד ועוד עבודה.
היה ידידותי מאד.
אבל מה שמרשים אותי במיוחד אצל בני אדם, זו צניעות וענווה. אז גם אם מצד אחד אהב כבוד, הוא היה צנוע.
ראיתי זאת במו עיני, בפעם היחידה שראיתי אותו באמת, ומקָּרוב.
זה היה לפני כמה שנים, כשעבדתי במחלקת יולדות (והריון בסיכון גבוה) בשיבא.
שמעון פרס בא לבקר נכדה שלו, שהיתה אחרי לידה.
יתכן שגם מסיבות בטחוניות, אבל אפשר שגם מתוך צניעות, הוא נכנס אל המחלקה ויצא ממנה בדלת האחורית.
ואז הוא עמד בשקט ובענווה במסדרון, וחיכה ליד החדר שבו אושפזה הנכדה שלו. {אם אינני טועה, היה זה חדר 9, החדר אשר מול תחנת האחיות, שבו מתאשפזות כשש עד שמונה נשים, לפי הצורך, שצריכות השגחה צמודה יותר. ולא בחדר לבד, ל"מיוחסות"}. המתין עד שיסתיים שם ביקור הרופאים, או מה שהיה באותו זמן.
תוך עבודתי, עברתי לידו, אז אמרתי לו שלום (התביישתי, האמת) ונעניתי בחיוך. ועד כמה שזכור לי, אנשי הביטחון עמדו קצת מרוחקים. ולדעתי, הכל כדי לא לעשות שום מהומה ו"הוּ הא", ולא להפריע להתנהלות הרגילה של המחלקה.
יהי זכרו ברוך!
