רגע לפני
רגע לפני
``להתראות`` היא לחשה אלי, רגע לפני, רגע לפני. רגע לפני היא הייתה חיה ורגע אחרי היא הייתה מתה. רק לפני רגע היא אמרה לי את זה, אבל ההווה לא נשאר לנצח ועכשיו הרגע הזה, רגע לפני שהיא מתה, חרוט במוחי, הרגע הזה יצוץ כל פעם שאני אראה תמונה שלה, ביחד עם כל הרגעים של לפני, כל הרגעים של ביחד, הפעם הראשונה, החתונה, הולדת הבת, אותו יום על חוף הים, כל הרגעים האלה, והרגע לפני שהיא מתה. הרגע הזה ירדוף אותי בסיוטי, ולא יניח לי, אני יודע זאת ועדיין נאחז ברגע. כל המחשבות האלה חולפות ואני איתה באמבולנס, לא מסיר את מבטי ממנה, כל כך יפהפיה, כל כך תמימה, כל כך ענוגה, כל כך מתה. אני מתחיל לחשוב על איך לספר לבת, רק בת שש וכבר נחשפת לאימת המוות הנורא. אני כבר חושב על השאלות שלה על איפה אמא ולמה היא מתה ואם אלוהים שומר עליה, אין לי כוח לזה, אין לי כוח לכלום. הימים האחרונים היו פשוט סיוטיים, בקושי ישנתי, חייב להשגיח עליה, והיא צורחת ומדממת, כל הזמן עוויתות מחרידות. ובכי, כל הזמן בכי, שלה, שלי, של אמא שלה, שבאה לראות אותה בפעם האחרונה. לולי הבת הקטנה הייתי מצטרף אליה, אולי אני באמת אני ושירלי נצטרף אליה, משפחה גדולה ומאושרת בשמים. הגענו לבית חולים, הם כבר ישימו אותה שמה, ידאגו להכול, אני לא יכול לעמוד בזה. אני נכנס לאוטו ונוסע הביתה, נוסע אל שירלי, שירלי שלי, עוד שנתיים אמא תהיה רק זיכרון רחוק, ועוד עשרים שנה אמא תהיה דמות מינורית בחיים שלה, סתם אמא שמתה לה בצעירותה, היא אפילו לא תספיק להיות הקדושה המעונה שלה, היא פשוט תהיה דמות שהיתה לפרק זמן קצר בחיים שלה ונעלמה. סתם, נעלמה מחייה. ועצוב לי, עצוב לי שהאישה המופלאה הזאת, שהעבירה את השנים האחרונות שלנו ביחד בכזאת שמחה, בכזאת חדווה, בכזה אושר, עצוב לי שהיא תימחק כך מחייה, ועצוב לי על השנים שאני אצטרך לעבור, כל לילה נזכר בה, בכל פיסה ממנה שהייתה שלה ועכשיו היא רק מזכרת ממנה. בטח עוד כמה שנים אפגוש עוד אישה, אולי כמוה, אולי, במזל. ואז היא תשכח, דמות שפעם הייתה, ועכשיו מעמדה רק קצת יותר גבוה מאיזה אקס מיתולוגית. עצוב לי גם על זה, אבל רק עם אישה לצידי אצליח להעביר את השנים הבאות. הגעתי הביתה, שירלי רצה אלי, ואמא שלי מסתכלת עלי ויודעת, שירלי גם מסתכלת עלי וגם היא יודעת. וכולנו בוכים, וכולנו כואבים. לפחות היה לי את הרגע לפני, רגע אחד טהור של לפני, רגע טהור מהמחלה, טהור מכאב, טהור בטהרת המוות, רגע אחרון, שהיא מתה, רגע שהוא רק שלי, לעד.
רגע לפני
``להתראות`` היא לחשה אלי, רגע לפני, רגע לפני. רגע לפני היא הייתה חיה ורגע אחרי היא הייתה מתה. רק לפני רגע היא אמרה לי את זה, אבל ההווה לא נשאר לנצח ועכשיו הרגע הזה, רגע לפני שהיא מתה, חרוט במוחי, הרגע הזה יצוץ כל פעם שאני אראה תמונה שלה, ביחד עם כל הרגעים של לפני, כל הרגעים של ביחד, הפעם הראשונה, החתונה, הולדת הבת, אותו יום על חוף הים, כל הרגעים האלה, והרגע לפני שהיא מתה. הרגע הזה ירדוף אותי בסיוטי, ולא יניח לי, אני יודע זאת ועדיין נאחז ברגע. כל המחשבות האלה חולפות ואני איתה באמבולנס, לא מסיר את מבטי ממנה, כל כך יפהפיה, כל כך תמימה, כל כך ענוגה, כל כך מתה. אני מתחיל לחשוב על איך לספר לבת, רק בת שש וכבר נחשפת לאימת המוות הנורא. אני כבר חושב על השאלות שלה על איפה אמא ולמה היא מתה ואם אלוהים שומר עליה, אין לי כוח לזה, אין לי כוח לכלום. הימים האחרונים היו פשוט סיוטיים, בקושי ישנתי, חייב להשגיח עליה, והיא צורחת ומדממת, כל הזמן עוויתות מחרידות. ובכי, כל הזמן בכי, שלה, שלי, של אמא שלה, שבאה לראות אותה בפעם האחרונה. לולי הבת הקטנה הייתי מצטרף אליה, אולי אני באמת אני ושירלי נצטרף אליה, משפחה גדולה ומאושרת בשמים. הגענו לבית חולים, הם כבר ישימו אותה שמה, ידאגו להכול, אני לא יכול לעמוד בזה. אני נכנס לאוטו ונוסע הביתה, נוסע אל שירלי, שירלי שלי, עוד שנתיים אמא תהיה רק זיכרון רחוק, ועוד עשרים שנה אמא תהיה דמות מינורית בחיים שלה, סתם אמא שמתה לה בצעירותה, היא אפילו לא תספיק להיות הקדושה המעונה שלה, היא פשוט תהיה דמות שהיתה לפרק זמן קצר בחיים שלה ונעלמה. סתם, נעלמה מחייה. ועצוב לי, עצוב לי שהאישה המופלאה הזאת, שהעבירה את השנים האחרונות שלנו ביחד בכזאת שמחה, בכזאת חדווה, בכזה אושר, עצוב לי שהיא תימחק כך מחייה, ועצוב לי על השנים שאני אצטרך לעבור, כל לילה נזכר בה, בכל פיסה ממנה שהייתה שלה ועכשיו היא רק מזכרת ממנה. בטח עוד כמה שנים אפגוש עוד אישה, אולי כמוה, אולי, במזל. ואז היא תשכח, דמות שפעם הייתה, ועכשיו מעמדה רק קצת יותר גבוה מאיזה אקס מיתולוגית. עצוב לי גם על זה, אבל רק עם אישה לצידי אצליח להעביר את השנים הבאות. הגעתי הביתה, שירלי רצה אלי, ואמא שלי מסתכלת עלי ויודעת, שירלי גם מסתכלת עלי וגם היא יודעת. וכולנו בוכים, וכולנו כואבים. לפחות היה לי את הרגע לפני, רגע אחד טהור של לפני, רגע טהור מהמחלה, טהור מכאב, טהור בטהרת המוות, רגע אחרון, שהיא מתה, רגע שהוא רק שלי, לעד.
