רגע שכזה...

[אלת האהבה]

רגע שכזה...

ישנם רגעים כאילו שעצוב בלב,ישנם רגעים כאילו שאפילו אני לא מצליחה להסביר מה עובר עליי.והרגע הזה הוא עכשיו.משהו עובר עליי ואני לא מצליחה להצביע על העניין.משהו שגורם לי להרגיש עצובה-להרגיש קצת לא שייכת לכלום. משהו שגורם לי לתהות,משהו מבלבל שכזה.אני יודעת שזה רגע שכזה-אני יודעת שזה יעבור.הרגע הזה התחיל אתמול...והרגע הזה ממשיך גם היום.ועצוב לי בלב-סתם כך ללא סיבה מיוחדת.דברים רבים עברתי בתקופה האחרונה,דברים כבדים שהתחלתי להתאושש מהם.דברים שגרמו לי להיות עצובה,להכנס לתוך הבועה.וכשהתחלתי לצאת ממנה,בתחילה עושה חור קטן ומציצה ממנה,בוחנת,בודקת אם אפשר כבר לצאת,אם ה-``עד יעבור זעם`` כבר עבר...והתחלתי בצעדים קטנים לפלס לי את הדרך,והושטה לי יד-ואז עוד אחת...והתחלתי להרגיש,והתחלתי לחייך וזה נפלא.ואז בא רגע שכזה שהכל מתמלא בריקנות זועקת.שהכל כה בלתי מוגדר.ואני יודעת שיעבור-רק לא יודעת מתי.אוף,שיעבור כבר.כל כך בא לי להכנס למיטה ולישון...פשוט לישון...לתת לתת מודע שלי לשמוע את כל נשימותיי,את הרוגע של השינה...ואז כשאקום,אולי יהיה זה הרגע הבא.אבל לא יכולה לישון...עבודה,סידורים,השגרה הכואבת,מרוץ החיים. יאללה, רגע,פנה את מקומך לרגע הבא.... אלת האהבה.

 

[חן.]

אלת חביבה...

אני מושיטה לך יד, נוספת לאלו שכבר הושטו לך, לעשות עוד צעד אחד קדימה, לפתוח את הלב, לחייך, לתת לחום להתפשט בגוף, לסלק את הריק, ולמלא באהבה את התת מודע, שישלח בחזרה למודע, שתביני, שדווקא ברגע כזה, זה הזמן לא לישון, לא להסתגר, אלא לתת לאוהבייך לעזור לך, לםלק את הריק, ולמלא באהבה.

 

[אלת האהבה]

תודה לך על היד המושטת...

 

[גילית.]

אל תתיאשי- זה יחלוף...

לאלת האהבה --------- אני כותבת מדי פעם בפורום ``נשואים נשואות``, היה לי שם מחניק ודביק הערב, וקפצתי לכאן לכוס קפה, ואת מי אני רואה פה פתאום? את ``אלת האהבה``!! יצא לי לראות את שמך ב``נשואים נשואות`` ואהבתי את הדברים שכתבת אבל כיון שהייתי חדשה עדיין לא הגבתי. אני אספר לך סוד, עכשו חזרתי מן העבודה וחשבתי לעצמי שבפורום נשואים נשואות נעלמו כל מיני שמות של כל מיני בחורות שכתבו, ואחד השמות שעלו בראשי היה שמך, ןחשבתי לעצמי מעניין מה ``אלת האהבה`` עושה כאשר היא לא בפורום, ולמה אני לא רואה את כל ההודעות המעניינות שכתבו אנשים כשניכנסתי לפני כשבועיים. אני מספרת לך זאת,כדי שתדעי שאם את חייה ועושה דברים, יש עוד אנשים שנהנים ממך, ובטוחה אני שיש עוד אנשים רבים שאוהבים אותך, ורוצים את קירבתך, פיקחי עיניים, והתקרבי לאוהבייך, ומי שלא עושה לך כיף, או נעים הימנעי מחברתו. הכיני לך רשימה של דברים כיפיים שבא לך לעשות, וכל יום תעשי לפחות אחד. אני לא יודעת את גילך או אם את רווקה או נשואה, ולכן ייעצתי לך דברים כללים. הכי חשוב תעשי דברים, אל תהיי בת ברית לייאוש, וכך תצליחי להתגבר עליו. ולסיום, מקווה שלא הלאיתי אותך בתשובתי, את מבינה שלא זו הייתה כוונתי, מאחלת לך ערב נהדר, ממני גילית

 

[אלת האהבה]

גילית יקרה,

אכן אני הייתי כותבת בפורום שציינת,אני עדיין כותבת שם לפעמים.אבל היום הרבה פחות.לאחרונה נהיה שם דביק-ולא רק הערב.כך שאני מטיילת לי..בוחנת ``בתים`` אחרים נעימים יותר להשתייך אליהם.יש לי הרבה מה לכתוב,ואין לי זמן וכוח למלחמות שחוויתי שם.אז כמו שאמרת,אל תהיי בת ברית לייאוש-אני עושה הכל לא להיות בת ברית של הייאוש. כן,אני נשואה ואני עובדת...כך שאני מאוד עסוקה.אבל רגעים שכאילו...קצת מעיקים...מזל שהעבודה מעסיקה אותי.אבל,אני מאמינה שאני אצא מזה תוך יום-יומיים.אני טיפוס שמתעשת על עצמו דיי מהר,ומאוד ריאליסטי בשילוב עם רגישות-כן,יש דבר כזה.אני זורמת עם התחושות שלי...יודעת שמותר להרגיש עצובה..אבל לא עד איבוד פרופורציות. תודה לך על העידוד-זה באמת מחמם את הלב.וכמה שאני צריכה את זה... חיבוק ממני אלייך, אלת האהבה.

 

[שרי42]

רגעים שכאלה.....

קראתי את התגובות הנפלאות והחמות של גילית וחן ואמרתי לעצמי שבעצם הן אמרו את כל מה שרציתי לומר לך.... אין אחד שלא עובר מן תקופה שכזו..של ריקנות ועצב...ובטח שאנחנו יודעים מה הסיבה וזו בכלל לא בושה...להרגיש רחמיים עצמיים, להרגיש את הבדידות, ולאאאאאאא אל תכנסי למיטה...כי מיטה היא בריחה ואני יודעת שאת מספיק חזקה להתמודד עם ההרגשה הקשה הזו והלוואי והיית כאן לידי...היית זוכה לחיבוק חזק ומכיון שאת לא, אני שולחת לך אחד חם ועוטף וירטואלי היי מתוקה...גם לאלת האהבה יש רגעים קשים..אז הנה, כל האלות האחרות מתאגדות לתמוך ושולחות לך חיוך וחיבוק.

 

[אלת האהבה]

שרי 42,

כמה אני אוהבת אותך!!! ברחתי לי מפורום שיש בו את החברים שלי(לא פורום נשואים)והגעתי לכאן,כדי לרשום לעצמי.חשבתי לעצמי:``כאן לא מכירים אותך,כאן אף אחד לא יגיב...זה יהיה כמו לרשום ליומן..``רציתי להרגיש כמו על חוף הים לבד...רציתי לכתוב את הכל על נייר-ולא רציתי משהו שיעוף ברוח,אז החלטתי לנצל את דפי הנייר הוירטואלים שלי.ובאת ונתת לי חיבוק-ואני הרגשתי אותו,והרגעת את הנפש במעט...תודה לך!!!