לא יודע, יונה, אלה שאלות טובות ../images/Emo35.gif|
הי יונה, סיימת את ההודעה שלך בשתי שאלות, שתשובה ברורה עליהן היא המפתח. ועצם העובדה שהן נותרות ללא תשובה, ולמעשה עם תשובה מעורפלת, קצת מדאיגה. האמנם זו משפחה? האם את רואה בזה משפחה? יש כן, ויש לא. שתי התשובות "בסדר", זה לא שאני ממליץ על כיוון מסויים. אבל מהכן ומהלא נגזרים דברים מאוד שונים. או שאת מקבלת את זה כי את רואה אותם בתור המשפחה שלך, ואז באמת ממשיכים לחייך או שאת לא מקבלת את זה, כי את לא רואה בהם את המשפחה שלך, ואז את לא חייבת לחייך. אפשר להשלים, ואפשר לדחות, אבל רק לא להיות קרבן של המצב, ולהיאלץ לחייך מתוך נואשות. מתוך הרגשה שאין מה לעשות. האמיני לי יונתי, אני יודע טוב מאוד מה זה חיים רצופי מצבים שנראים ללא מוצא, מצבים בלתי אפשריים, מעיקים, חונקים, ובאותו הזמן כאילו הכרחיים, כי מה נעשה, כי מה האלטרנטיבה חוץ מלסבול. 15 שנה חייתי ככה, וגם היום, לא בזוגיות, אבל בהבטים אחרים של החיים אני נתקל במה שהוא לכאורה בלתי פתיר, ולכן כל מה שאפשר לעשות זה לסבול ולהיות הקרבן שלו, החל משער מקולקל שאני לא מצליח לתקן, וכלה בבוס מעצבן. תסרבי, יונה. תסרבי להיות הקרבן של מה שאי אפשר לשנות וגם אי אפשר לקבל. תסרבי שבחיים שלך יהיו בכלל אובייקטים שעונים להגדרה הזו. כי הם השיעבוד שלנו. ולא ממרומי "נאורותי" אני אומר את זה, אלא לצידך. ואת יודעת מה, החלטתי לשנות את החתימה שלי ל- "יש חיים לפני המוות" !!!
