רגע של השראה
אדי וודר, הסולן של פרל ג'אם, אמר פעם בראיון למגזין "טיים" שהדיכאון שלו היה רוב חייו כל כך חזק ודומיננטי עד שהוא דימה אותו ליישות שהשתלטה על מושב הנהג באוטו בזמן הנהיגה. הדיכאון היה מחליט לאן לנסוע, מדי פעם היה מדרדר קצת את האוטו סתם בשביל להפחיד.
והוא מספר שהוא הגיע אחרי שנים של עבודה עם עצמו למצב שבו הדיכאון לא היה במושב הנהג יותר, אלא סתם דמות שמדי פעם הציצה במראה הקדמית בזמן הנהיגה, ככה יושבת לה במושב האחורי ומדי פעם פולטת איזו שטות, אבל ממש לא אוחזת במושכות.
לזה אני שואפת, לעת עתה לפחות.
שיהיה לכולכם לילה טוב.