רגע של משבר(טריגר)

[מכשפויה]

רגע של משבר(טריגר)

אני זוכרת הכל. תמיד זכרתי. לאורך כל הדרך ידעתי מה קורה. גם כשהייתי ממש קטנה. כשהידיים שלי היו כל כך קטנות וחלקות לעומת שלו. היו לו ידיים ענקיות, עם חריצים שהעידו על עבודת כפיים. וכששמתי את הידיים שלי בתוך שלו הן נעלמו כאילו לא היו. אבל אני הייתי אמיצה. לא פחדתי. גם כשידעתי שהידיים האלו יכאיבו לי, יפצעו אותי, הלכתי בשתיקה. כבר אז הבנתי שאם אני לא אלך איתו, אחותי הגדולה תלך. והיא הרי לא חזקה כמוני, לא אמיצה כמוני. ידעתי שהיא מתפרקת כל פעם מחדש והחלטתי לתת לידיים האלו לגעת בי כדי שהיא תוכל לאסוף את עצמה מחדש. עד היום אנחנו ככה. אני שומרת שהיא לא תיפול, שלא תרעיב את עצמה עד כדי חולי. עד היום אני עוזרת לה להחזיר לעצמה את השליטה בדרכים אחרות. ואני עדיין גיבורה. גם אחרי שכבר הכל נגמר הייתי חזקה. החלטתי להיתנקם בו. רציתי שהוא ירגיש רע, שיכאב לו כמו שכאב לי. וכעבור כמה שנים כשהרגשתי שאני מוכנה, שהפעם אני לא אבכה, הלכתי אליו כדי להסביר לו. ובאמת לא בכיתי. לא בכיתי כשהידיים שלו היו עלי שוב. לא בכיתי כשהוא הכאיב לי שוב. לא בכיתי כי ידעתי שהבאתי את זה על עצמי. ולימדו אותי בבית שצריך לקחת אחריות על המעשים שלנו, אז לקחתי את האחריות עלי. ורק עלי. ולא הרגשתי את הנטל. ואז הבנתי. הבנתי שאני כבר לא מרגישה כלום. ולא הרגשתי כלום שאחד הרביץ לי מכות עד זוב דם, ולא הרגשתי כלום כשאחר היה חונק אותי כדי להכריח אותי להביא אותו לסיפוק, ולא הרגשתי כלום כששניים מהם סיממו אותי ואחר כך זרקו אותי בגן ציבורי. והמשכתי לקחת את האחריות עלי. ידעתי גם אז שהבאתי את זה על עצמי. היום אני כבר יודעת שזה לא אני. היום אני חזרתי להרגיש רגשות שלא ידעתי מהן מעולם. היום אני אוהבת ונאהבת, אהבה טובה, לא מכאיבה ומתעללת. ולמרות שאני לא מפחדת שהוא יפגע בי, ולמרות שאני בטוחה שהוא יעשה רק מה שטוב לי, עדיין אחרי כל כך הרבה זמן ביחד, עדיין מתעוררת לפעמים בלילה מחלום רע, והוא מחבק אותי בזרועותיו ולרגע נדמה לי שהידיים שלו הן לא שלו. שהידיים שלו גדולות כל כך ומלאות חריצים.

 

[צוות מקום]

היה כואב לקרוא את הדברים שלך

זו באמת גבורה למצוא בכל ההתנסויות האלה איזו דרך להסתכל עליהן כעל גילויים של כוח ובחירה ולא להיות במקום של הקורבן. אבל מגיע הרגע שבו חייבים לגייס עוד קצת מהכוח הזה וכן להכיר בזה שהיית קורבן ולהפסיק את זה אחת ולתמיד. להחליט שאת לא לוקחת יותר אחריות על מעשיהם של אחרים, שאת לוקחת כן אחריות על ההחלמה שלך. ואם הפגיעה ממשיכה לרדוף אותך, זה לקחת אחריות על טיפול ועל שיקום של עצמך, של רגשותיך, של אותם חלקים שלך, שאולי קשה לך להביט בהם כי הם חלשים, פגועים וכואבים. לקחת אותם, לאסוף אותם אליך ולעזור להם להחלים. גם זו גבורה וזו הגבורה של התקופה הזו, כי לכל תקופה יש את מעשה הגבורה שלה. ויש דרכים, יש מה לעשות. כשתרגישי מוכנה, תוכלי לקרוא באתר אצלנו על מה שקיים ולראות מה מזה מתאים לך ליישם בחיים שלך. אנחנו מאמינים קודם כל שידע הוא כוח. ללמוד את האויב זה לצבור כוח מולו, לדעת איך להיאבק בו טוב יותר.