רגע של נרקומן
משהו קט שכתבתי לבלוג שלי : מוזר שניסו לשכנע אותנו שהלב נמצא בדיוק באמצע החזה, כשידוע לכל שהוא לא בדיוק שם. ממתי כל כך חשובה לנו הסימטריות? נורא מוזר שאנחנו מחליטים להזיז איבר ממקומו הטבעי רק בכדי שיהיה לנו קל יותר לנצל אותו לצורכים ציוריים רגשיים שלרוב גם מזוייפים. כואב לי בחזה כשממש רע לי או כשאני נתון למאמץ פיזי רב, והיום היה לי רגע של נרקומן. אותו רגע כזה שאתה נזכר בסם שלך שהסב לך כל כך הרבה הנאה בזמנו, וכעת אתה מתייסר מכאבים ומחשבות על החיים של בלעדיו. הסם שלי הוא אהבה הראשונה שלי (כנראה), אותה מישהי שלרגע היה לי כל כך ברור שזו אהבה עזה שאני חש כלפיה בבהירות. עד היום היו כמה וכמה ימים של שקט וצלילות מחשבה שמאפיינת בעיקר בודהיסטים שאת דתם אני מעריץ במידה רבה. אבל ימים כאלה נרקומן יכול למחוק בשאכטה אחת קצרה שמחזירה אותו היישר אל התחתית. מדהים איך תוך רגע אני יכול להיזכר בה ולאבד את שפיותי , כאילו לא עברו כל אותם שבועות.. הרי היא בעצמה אמרה שחיבור כזה כמו שהיה בנינו לא היה לה, שרק אם הפרש הגילאים בנינו לא היה גדול כל כך אז אולי יכל להיות אחרת. ורק בגלל שאני ילד היא לא יכולה להרשות לעצמה להסתכל עליי אחרת. אז מה בעצם היה שם? סך הכל הייתי הליצן שלה, זה ששם רק לבידור ומעט עומק כשהיה לה נוח. אז אם היא לא רוצה להיות עם מישהו שיש לה איתו אותו חיבור רגשי חזק והיא מחפשת משהו אחר, אז שיבושם לה הלוואי שתתחתן עם איזה רופא שיקנה לה ארמון מלא ברהיטי איקאה כזה שיבגוד בה עם המזכירה, הוא יעשה לה את הילד שהיא כל כך רוצה שההורים שלו יתגרשו בגיל צעיר ואת המטען שלהם הוא יסחב על גבו החיוור אני מניח שזה הזמן לשים את "תיאטרון רוסי" של אביתר בנאי : "לראות מה אני מרגיש אלייך כמה שבועות אחרי השיחה האחרונה מה אני רוצה ממך אני מרגיש שאת גדולה עלי יפה וערומה בתיאטרון רוסי איך שאני שונא אותך ככה לא היה לי טוב כשהיית איתי את רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי אני כועס ומקווה שתיכשלי שתמשיכי לרעוד ולפחד משגעון אמן תשארי לבד לנצח מה זה נקרא לא לרצות להיות איתי מאוד קשה פה כל הלבד הזה, אוי ואבוי לי יש לי לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש יש לי עראק ופסנתר ואין לי אהבה בינתיים" ולי גם כואב בחזה..
משהו קט שכתבתי לבלוג שלי : מוזר שניסו לשכנע אותנו שהלב נמצא בדיוק באמצע החזה, כשידוע לכל שהוא לא בדיוק שם. ממתי כל כך חשובה לנו הסימטריות? נורא מוזר שאנחנו מחליטים להזיז איבר ממקומו הטבעי רק בכדי שיהיה לנו קל יותר לנצל אותו לצורכים ציוריים רגשיים שלרוב גם מזוייפים. כואב לי בחזה כשממש רע לי או כשאני נתון למאמץ פיזי רב, והיום היה לי רגע של נרקומן. אותו רגע כזה שאתה נזכר בסם שלך שהסב לך כל כך הרבה הנאה בזמנו, וכעת אתה מתייסר מכאבים ומחשבות על החיים של בלעדיו. הסם שלי הוא אהבה הראשונה שלי (כנראה), אותה מישהי שלרגע היה לי כל כך ברור שזו אהבה עזה שאני חש כלפיה בבהירות. עד היום היו כמה וכמה ימים של שקט וצלילות מחשבה שמאפיינת בעיקר בודהיסטים שאת דתם אני מעריץ במידה רבה. אבל ימים כאלה נרקומן יכול למחוק בשאכטה אחת קצרה שמחזירה אותו היישר אל התחתית. מדהים איך תוך רגע אני יכול להיזכר בה ולאבד את שפיותי , כאילו לא עברו כל אותם שבועות.. הרי היא בעצמה אמרה שחיבור כזה כמו שהיה בנינו לא היה לה, שרק אם הפרש הגילאים בנינו לא היה גדול כל כך אז אולי יכל להיות אחרת. ורק בגלל שאני ילד היא לא יכולה להרשות לעצמה להסתכל עליי אחרת. אז מה בעצם היה שם? סך הכל הייתי הליצן שלה, זה ששם רק לבידור ומעט עומק כשהיה לה נוח. אז אם היא לא רוצה להיות עם מישהו שיש לה איתו אותו חיבור רגשי חזק והיא מחפשת משהו אחר, אז שיבושם לה הלוואי שתתחתן עם איזה רופא שיקנה לה ארמון מלא ברהיטי איקאה כזה שיבגוד בה עם המזכירה, הוא יעשה לה את הילד שהיא כל כך רוצה שההורים שלו יתגרשו בגיל צעיר ואת המטען שלהם הוא יסחב על גבו החיוור אני מניח שזה הזמן לשים את "תיאטרון רוסי" של אביתר בנאי : "לראות מה אני מרגיש אלייך כמה שבועות אחרי השיחה האחרונה מה אני רוצה ממך אני מרגיש שאת גדולה עלי יפה וערומה בתיאטרון רוסי איך שאני שונא אותך ככה לא היה לי טוב כשהיית איתי את רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי אני כועס ומקווה שתיכשלי שתמשיכי לרעוד ולפחד משגעון אמן תשארי לבד לנצח מה זה נקרא לא לרצות להיות איתי מאוד קשה פה כל הלבד הזה, אוי ואבוי לי יש לי לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש יש לי עראק ופסנתר ואין לי אהבה בינתיים" ולי גם כואב בחזה..