Shelly Markson
New member
רגע של שקט
כמה מהר ילדים נכנסים למרוץ החיים כשהוא לא פחות לחוץ ומאתגר משלנו - המבוגרים.
ללמוד, להשיג, להצליח, להתקבל, לספק, להתאים, להשתייך ועוד...מתי הם עוצרים? הם כל-כך עסוקים בפעילות אינטנסיבית שאין להם מנוח גם כשמגיעה השעה להיכנס למיטה ולהניח סוף סוף את גופם הקטן על מזרון המיטה, את ראשם הטרוד על הכר. גם כשהם כבר אמורים (מבחינתנו המבוגרים) להתעייף ולעצור - הם מתקשים:
״אני צמא״
״יש לי פיפי״
"עוד סיפור!״
״אבל אני לא עייף״...מכירים את התופעה?
כשאתם כבר רק רוצים לסיים את היום - הם לא נעצרים. למה הם לא נעצרים? לא כי הם לא מותשים בעצמם, לא כי הם לא רוצים כבר לישון ולא כי הם רוצים לשגע אתכם - זה פשוט מאוד - אין בהם שקט. מגיל מאוד צעיר, הילדים מאבדים את השקט, הם מאבדים את היכולת לנוח, הם מאבדים את השלוה הפנימית. תחשבו על תינוקות. כאשר דבר לא מציק להם (כהם שבעים, כשלא כואב להם כלום) אז הם ישנו בשלווה שעושה רושם שיש רק להם בטרם נכנסו למרוץ... "ישנתי כמו תינוק" אנחנו נוהגים להגדיר מצב של רוגע מוחלט. ילד, ככל שהוא גדל נזקק לפחות שעות שינה, אך שימו לב שגם את מעט שעות השינה, ילדים מתקשים לנצל. העובדה שילדים מאבדים את השקט והשלוה הפנימיים יש לה משמעות מכרעת על מצבם הרגשי. מתחוללת בהם סערה שכילדים קשה להם להכיל ולהבין את המשמעויות שלה. על-כן הם חסרי מנוח.
אנחנו כהורים לא משכילים להבין כמה חשיבות יש לזמן מה במהלך היום שבו הילד צריך לעצור, להסדיר נשימה, להירגע, להרפות.
ילדים שמגיעים אליי מתמסרים בצורה מדהימה להרפיה (הרבה יותר מהר מהמבוגרים) וזה לא משנה באיזו שעה של היום. הם מתנהגים כאילו קיבלו מתנה שאינם מוכנים לוותר עליה. די ב- 20 דקות שבהן הילד שוכב, עוצם עיניים, ברקע מוסיקה שקטה ומרגיעה, תרגול נשימות עמוקות (שאיפה מהאף ונשיפה מהפה לאט לאט - בין 3-5 כאלה - לא יותר) וכיווץ והרפיה של קבוצות שרירים בגוף תוך הנחייה שלי בקול רך ונעים, משנה לבלי הכר את המשך התנהלותו של הילד בהמשך היום. התנועתיות יורדת פלאים, הכעסים, החרדות, הפחדים, הדאגות, המתח - הכל נרגע. נפשם הסוערת של הילדים בתקופה זו מתחננת לשקט הזה. זמן קצוב כזה ביום ישפר כל יכולת של הילדים. ניתן לשלב בהרפיה הזו גם סיפור מעצים למשל על גולם שממנו יוצא פרפר, על פרח שצומח מהאדמה ומתמסר לאור השמש ועוד. תת-המודע מתעורר במצב זה לחיים והקשר איתו במצב רגיעה יכול לחולל פלאים – העלאת הדימוי העצמי של הילד, חיזוק הביטחון העצמי והפחתת חרדות בצורה משמעותית.
אני ממליצה לכם לנסות זאת בעצמכם. מצאו זמן במהלך היום ותנסו זאת עם ילדיכם. הילדים יתמסרו לכך באופן שיפתיע גם אתכם ועל הדרך זו תהיה גם עבורכם התנסות מיוחדת במינה.
רגע של שקט. מה בעצם כולנו מבקשים? רגע של שקט.
כמה מהר ילדים נכנסים למרוץ החיים כשהוא לא פחות לחוץ ומאתגר משלנו - המבוגרים.
ללמוד, להשיג, להצליח, להתקבל, לספק, להתאים, להשתייך ועוד...מתי הם עוצרים? הם כל-כך עסוקים בפעילות אינטנסיבית שאין להם מנוח גם כשמגיעה השעה להיכנס למיטה ולהניח סוף סוף את גופם הקטן על מזרון המיטה, את ראשם הטרוד על הכר. גם כשהם כבר אמורים (מבחינתנו המבוגרים) להתעייף ולעצור - הם מתקשים:
״אני צמא״
״יש לי פיפי״
"עוד סיפור!״
״אבל אני לא עייף״...מכירים את התופעה?
כשאתם כבר רק רוצים לסיים את היום - הם לא נעצרים. למה הם לא נעצרים? לא כי הם לא מותשים בעצמם, לא כי הם לא רוצים כבר לישון ולא כי הם רוצים לשגע אתכם - זה פשוט מאוד - אין בהם שקט. מגיל מאוד צעיר, הילדים מאבדים את השקט, הם מאבדים את היכולת לנוח, הם מאבדים את השלוה הפנימית. תחשבו על תינוקות. כאשר דבר לא מציק להם (כהם שבעים, כשלא כואב להם כלום) אז הם ישנו בשלווה שעושה רושם שיש רק להם בטרם נכנסו למרוץ... "ישנתי כמו תינוק" אנחנו נוהגים להגדיר מצב של רוגע מוחלט. ילד, ככל שהוא גדל נזקק לפחות שעות שינה, אך שימו לב שגם את מעט שעות השינה, ילדים מתקשים לנצל. העובדה שילדים מאבדים את השקט והשלוה הפנימיים יש לה משמעות מכרעת על מצבם הרגשי. מתחוללת בהם סערה שכילדים קשה להם להכיל ולהבין את המשמעויות שלה. על-כן הם חסרי מנוח.
אנחנו כהורים לא משכילים להבין כמה חשיבות יש לזמן מה במהלך היום שבו הילד צריך לעצור, להסדיר נשימה, להירגע, להרפות.
ילדים שמגיעים אליי מתמסרים בצורה מדהימה להרפיה (הרבה יותר מהר מהמבוגרים) וזה לא משנה באיזו שעה של היום. הם מתנהגים כאילו קיבלו מתנה שאינם מוכנים לוותר עליה. די ב- 20 דקות שבהן הילד שוכב, עוצם עיניים, ברקע מוסיקה שקטה ומרגיעה, תרגול נשימות עמוקות (שאיפה מהאף ונשיפה מהפה לאט לאט - בין 3-5 כאלה - לא יותר) וכיווץ והרפיה של קבוצות שרירים בגוף תוך הנחייה שלי בקול רך ונעים, משנה לבלי הכר את המשך התנהלותו של הילד בהמשך היום. התנועתיות יורדת פלאים, הכעסים, החרדות, הפחדים, הדאגות, המתח - הכל נרגע. נפשם הסוערת של הילדים בתקופה זו מתחננת לשקט הזה. זמן קצוב כזה ביום ישפר כל יכולת של הילדים. ניתן לשלב בהרפיה הזו גם סיפור מעצים למשל על גולם שממנו יוצא פרפר, על פרח שצומח מהאדמה ומתמסר לאור השמש ועוד. תת-המודע מתעורר במצב זה לחיים והקשר איתו במצב רגיעה יכול לחולל פלאים – העלאת הדימוי העצמי של הילד, חיזוק הביטחון העצמי והפחתת חרדות בצורה משמעותית.
אני ממליצה לכם לנסות זאת בעצמכם. מצאו זמן במהלך היום ותנסו זאת עם ילדיכם. הילדים יתמסרו לכך באופן שיפתיע גם אתכם ועל הדרך זו תהיה גם עבורכם התנסות מיוחדת במינה.
רגע של שקט. מה בעצם כולנו מבקשים? רגע של שקט.
