אני לא בת ובכל זאת יש לי כמה עצות
קודם כל, כל הכבוד ש
לא נקטת בשיטת הפרסים.
(זה יחסוך ממך "דרישות האלעה בשכר" והצמדה לאינפלציית הרצונות של הילד).
הרגרסיה זה דבר שכיח ונורמאלי. כשהוא מפספס, על תתרגשי, על תבקרי אותו ועל תביעי מורת רוח.
פשוט תתארי את העובדה בצורה אובייקטיבית ותסבירי לו את הציפיות ממנו בצורה החלטית.
למשל: "עשית פיפי במכנסיים, עכשיו אחליף לך בגדים" ולאחר שתחליפי באווירה אוהבת רגילה, תאמרי לו "אני לא מרשה לעשות פיפי במכנסיים. כשיש לך פיפי, מיד - לך לשירותים לעשות פיפי" (או "תגיד לגננת יש לי פיפי").
בנוסף, כל 30-40 דקות, תזכירו לו ב"קור רוח", בלי לשדר לחץ או ביקורת: "אם יש לך פיפי, לך מיד לשירותים".
תהיי קשובה לילד כדי שתוכלי לזהות אם יש איזשהו גורם לרגרסיה שתוכלי להסיר.
דוגמאות: אם לא נעים לו לשבת על עסלה קשה או על פלסטיק, אז מקטין אסלה רך יכול לעזור. אם למשל גננת מתייחסת אליו בחוסר סבלנות כשרוצה לעשות פיפי בזמן איזו פעילות בגן והוא חושש לבקש ללכת לשירותים, אז צריך לדבר עם הגננת. אם הוא התחיל לשתות יותר מדי בצורה מוגזמת, בגלל חיקוי ילדים אחרים או כי הוא מתלהב מהבקבוק, אז אולי יש מקוק להגביל את השתיה (בזהירות, צריך להיות בטוחים שמה שהוא מקבל זה מספיק).
לגבי קקי:
יש הרבה ילדים שבהתחלה לא נוח להם לעשות בישיבה כי התרגלו לצורה אחרת.
אם שלא מקבלים את הצורך שלו לעשות קקי ולוחצים עליו - הוא יתנגד, יתעקש ויתבצר בעמדתו.
לכן בהתחלה אני ממליץ לקבל אותו עם הדרך שלו לעשות קקי, עד שירגיש שהמקום שלו בטוח ואז יהיה לו גם יותר פתיחות וביטחון לעשות שינויים. כלומר, אני ממליץ לתת לילד לשים טיטול כל פעם כשהוא רוצה לעשות קקי. תגידו לו מדי פעם: "אם תרצה לעשות קקי, תבקש טיטול, אנחנו נשים לך, ואחרי שתעשה, ננקה אותך ותשים שוב תחתונים".
תתמקדו בהשגים שהוא כן עשה. תנו לו להרגיש שווה ובוגר בזכות זה שהוא עושה פיפי באסלה. אל תצאו מדי חובה ע"י כך שתגידו לו אמירות ישירות. תהיו ייצירתיים. למשל, תתקשרי לחברה כשהוא שומע אותך, ותספרי בגאווה שהבן שלך כבר גדול ושה היום פיפי באסלה ושאת מאוד שמחה. תספרי לו סיפור על איך לילד אחר היה מאוד קשה לאסות באסלה ואיך כשהוא הצליח ואמא ואבא שלו מאוד שמחו ורקדו משמחה.
על הסיפורים להיות מפורטים ועם רגש כדי ליצור הזדהות.
אחרי תקופה, כאשר הוא יהיה שקט שלא לוחצים עליו וגם גאים בו שהוא עושה פיפי באסלה (אפילו אם זה לא כל פעם),
תוכלו להתחיל לספר לו סיפור על אותו ילד איך הוא ניסה לעשות קקי בסיר ולא הצליח, אבל ההורים הלו מאוד שמחו שהוא השתדל.
ספרו לו את זה כל יום במשך שבוע. א"כ ספרו לו שהוא ניסה..... ופ ת א ו ם !!!!!!!! יצאה קקה לתוך הסיר !!!!!! והוא ראה והתלהם, וקרה לאמא ואבא, ואמא ואבא עזבו את כל הדברים החשובים ורצו אליו וניקו לו את התוסיק ומאוד שמחו ועשו חגיגה גדולה, וסיפרו לסבא וסבתא והם גם שמחו וכו'. ותגידי לו.
אל תשדרו לו אפילו ברמז שאתם מצפים גם ממנו שכבר יעשה קקי בסיר. ההפך, תדגישו לו שגם הוא כמו הילד הזה מאוד משמח את אמא ואבא כי הוא עושה פיפי באסלה.
אם הוא לא יתחיל לרצות לבד אחרי כמה שבועות,
אז כשתרצו להגיד לו שהגיע הזמן שיתחיל לנסות גם על האסלה,
תגידו שמהיום בזמנים שיש לו קקי הוא צריך לשבת על האסלה/סיר, ומיד תגידו לו "איפה אתה רוצה לשבת: על אסלה או סיר ?",
כדי שיתמקד בבחירת של הדרך ולא בשאלה של האם לשבת.
כשיישב, תעודדו אותו ותביעו שמחה אמיתית על עצם הישיבה על האסלה.
עוד טיפ זה לתת לו לבחור בחנות סיר או מקטין אסלה שהוא אוהב.
שיהיה בהצלחה.
והכי חשוב שירגיש אהוב לא משנה מה.
