רגרסיה מגמילה ואגרסיביות

רגרסיה מגמילה ואגרסיביות

היי, יש לי ילד קסום ומתוק בן שלוש שנים וארבעה חודשים. הילד גמול כבר שלושה וחצי חודשים מפיפי וקקי ביום ובלילה. לפני שבוע הוא התחיל לעשות קקי בתחתונים. וזה קורה כל יום.
אני אתן קצת רקע כללי כדי להבין את המצב הנוכחי של הילד: לפני שבוע סיפרנו אותו קצר (היה לו שיער ארוךךך) ואומרים לו כמה שהוא נראה גדול. אולי זה קשור?
דבר נוסף: הקשר ביני לבעלי לא משהו בכלל. משתדלים לא להתווכח ליד הילד, נמצאים הרבה בנפרד, אבל לא ברמות שמישהו מאיתנו חסר לו.
מה יכול לגרום לילד לרגרסייה הזאת ואיך פועלים במצב הזה.
דבר נוסף: הילד אגרסיבי לפעמים ברמות לא נעימות. אם הוא רוצה טלויזיה ואנחנו לא נותנים לו כי צריך לאכול או כי רוצים לראות חדשות, הוא למשל בועט או יורק.
אנחנו פועלים בדרך של להבהיר לו חד משמעית שזה מעשה לא נעים בכלל ולא טוב ו/או לוקחים לו צעצוע אהוב ואומרים שבינתיים זה יהיה בצד.

בקיצור..... מה עושים בשני המקרים?
תודה רבה!
 
שלום אורית,

האם בנך "מפספס" עכשיו גם ביום וגם בלילה?
עני לי ומכאן אמשיך במענה.

ערב טוב ורגוע ככל האפשר,
דנה.
 
היי דנה

הוא מפספס רק עם קקי במשך היום. לא בלילה ולא עם פיפי.
והוא אומר שהוא עושה ו"אני לא מספיק להגיע לסיר". זה בדרך כלל שהוא משחק או רואה טלויזיה. עסוק ולא בא לו ללכת לסיר כנראה....
תודה מותק
 
שלום אורית

תודה על התגובה.
אם מדובר בפספוסים רק בשעות הערות, סימן שהמצב מתריע על גורם פסיכולוגי יותר מאשר פיזיולוגי.
לפעמים ילדים גמולים חוזרים להרטיב ולעשות צרכים בתחתונים, כתוצאה ממצב רפואי (למשל דלקת בדרכי השתן, תולעים, וירוס וכו'), אך אז המצב אמור להתרגש לאורך היממה ולא רק במשך היום.
העובדה שבנך גמול מצרכים בלילה וכפי שאת חושדת - "עסוק ולא בא לו ללכת לסיר", גורמת לי, לפחות על סמך הנתונים שהצגת ומבלי להכיר את הילד ולתשאל אתכם תשאול מעמיק, לשער שזה ביטוי נוסף למאבקי הכוח, לבעיות גבולות ולרצון בתשומת לב.

מה משותף לילד שיש לו התקפי זעם ולילד ש"מפספס" ובורח לו קקי?
שניהם יגררו תגובה מבחינתכם. אתם, הזוג שלא מסתדר זו עם זה (וילדך מודע וסובל מכך), בא אליו ו"מטפל"/מתעסק בו - כועס, מסביר, מנסה בחיבה, מנסה בגישה חיובית, מעניש וכו', בשורה התחתונה: מתייחס. תשומת הלב ולא משנה אם שלילית או חיובית, ניתנת. הרי אם הוא היה יושב בשקט, ממושמע ועושה את צרכיו בשירותים, היתה הרבה פחות התעסקות בו.
אינני חושבת שהמצב החל בגלל התספורת. אני חושבת שהמצב התעורר על הרקע שציינתי ורק מחריף. הסברים ועונשים (כמו שכתבת שאתם נותנים), לא ישיגו את המטרה הרצויה.

אני חושבת שבמקרה שלכם, אתם זקוקים להדרכת הורים ואולי לטיפול רגשי לילדכם. צריך לפנות לאיש מקצוע ולדבר על הכל - על מערכת היחסים הבעייתית, על השינוי בהתנהגות בנך ולקבל מענה אישי וספציפי איך מתמודדים עם הדברים על הצד הטוב ביותר עבור כולם.

שיהיה בהצלחה!
 
למעלה