סנונית הבוקר
New member
רגשות אמהיים מציפים אותי..
אני כל כך מבסוטה לראות אית יוסי חי ,שוב מחייך, מדברומשתלב בחיי הבית. עד עכשיו היה דיי מנודה, מבודד, לא היה לו עם מי לדבר ( אשר הודח ועם איתי מידי פעם שיחות של בוקר ) ימים שלמים ישב בצד , לא החליף מילה כמעט עם אף אחד ולא התייחסו אליו. כל הכבוד שבכל זאת החזיק מעמד--צריך חוסן נפשי גדול כדי לשרוד בסביבה שכזאת . והנה..הגיעו הדיירים החדשים--מתייחסים אליו, מאירים לו פנים, משוחחים איתו, יש צחוקים ודאחקות , יושבים ביחד , מסתלבטים יש התייחסות , יש שיחות --וזה עושה לי טוב לראות אותו מתעורר שוב לחיים. מרגישה כמו אמא שעומדת מהצד ..וצופה איך בנה הקטן , הדחוי , מצליח שוב להשתלב בגן.. נ.ב. הכותבת בת גילו של יוסי פחות או יותר .
אני כל כך מבסוטה לראות אית יוסי חי ,שוב מחייך, מדברומשתלב בחיי הבית. עד עכשיו היה דיי מנודה, מבודד, לא היה לו עם מי לדבר ( אשר הודח ועם איתי מידי פעם שיחות של בוקר ) ימים שלמים ישב בצד , לא החליף מילה כמעט עם אף אחד ולא התייחסו אליו. כל הכבוד שבכל זאת החזיק מעמד--צריך חוסן נפשי גדול כדי לשרוד בסביבה שכזאת . והנה..הגיעו הדיירים החדשים--מתייחסים אליו, מאירים לו פנים, משוחחים איתו, יש צחוקים ודאחקות , יושבים ביחד , מסתלבטים יש התייחסות , יש שיחות --וזה עושה לי טוב לראות אותו מתעורר שוב לחיים. מרגישה כמו אמא שעומדת מהצד ..וצופה איך בנה הקטן , הדחוי , מצליח שוב להשתלב בגן.. נ.ב. הכותבת בת גילו של יוסי פחות או יותר .
