רגשות אשם

רגשות אשם

למה אנו חשים רגשות אשם? האם אתם מתמודדים עם רגשות אשם? כיצד ארבעת ההסכמות עוזרות לכם להתמודד עם רגשי אשמה?
 
רגשות אשם

מתי אני מרגישה רגשות אשם? אין תשובה חד משמעית, אצלי לכל תקופה רגשות אשם מסוג אחר. כשהילדים היו קטנים, במיוחד כשהבחור היה קטן, הרגשתי אשמה כי אני לא אמא מושלמת כמו בספרים ולא כל יום התחשק לי לקרוא סיפור בלילה או לרוץ איתו אחרי חיפושיות. כשהילדים גדלו, הרגשתי רגשות אשם כי אני לא אישה מהסוג שניהנית ומעריכה את עצמה בהתאם לכמות הסירים שהיא יודעת להעמיד בכל ארוחה. הרגשתי רגשות אשם כי ההורים שלי מזדקנים וארגנטינה ואני בת יחידה חייה פה 20 שנה. עד שגדלתי והבנתי לפני כמה שנים (40 לתבונה אומרים?) שעשיתי את המיטב שיכולתי כל פעם בהתאם לכלים שהיו לי אז, לכן אי אפשר להשוות את הסיטואציות, אבל המכנה המשותף של כל המצבים ועכשיו שאני בוחנת את ההווה שלי אני מגלה שזהו רגש ממש רדום הוא "ההרגשה שאם הייתי מתנהגת אחרת לא הייתי פוגעת במישהו אחר באופן ישיר או עקיף". פעם היה חשוב כי חלק מהחינוך היה לרצות את כולם ולתת כל הזמן, עכשיו יש גם מקום לרצונות שלי ולזמן שלי, גם הילדים גדלו ודינמיקת המשפחה השתנתה, ורוב רגשות האשמה חגגו כשהילדים היו קטנים. זהו בינתיים לילה טוב (02:12 דקות)
 
ואוו, איזה נושא חזק.

יש את כל הבדיחות של האמהות הפולניות, ונכון שזה בדיחה, אבל יש משהו בפולניות שמשחקת על התדר של אשמה. אנו חשים רגשות אשם שבאים מתוך עצמנו. גם אם מישהו אומר לנו "הי, היית צריך לבוא אלי ולא לצאת לסרט עם ההיא" או "לא היית בסדר במקרה ההוא והוא", זה נתפס במקום קטן בתוכנו שמרגיש לא בסדר, ואז עולה תחושת אשמה. אז לא משנה אם מישהו מבפנים או מישהו מבחוץ אומר משהו, זה בסופו של דבר מגיע מבפנים. תחושת אשמה יכולה להגיע מתום מקום של "לא בסדר". אולי כדאי לשאול איך נוצר ה"לא בסדר", במקום אשמה. הלא בסדר נוצר עוד מגיל צעיר... צריכים להיראות באופן מסוים צריכים להיות משהו אחר ממה שאנחנו מליון ההתנסויות שלנו שגורמות לנו להרגיש שאנו צריכים להיות אחרת. הריפוי הוא להיות מי שאנחנו, לגלות את הטבע שלנו, ולהביא את עצמנו לעולם כמו שאנחנו. על מנת ליצור שינוי אין צורך להרגיש אשמה. למשל, באותה דוגמה שנתתי, של מישהו שהלך לסרט עם מישהי ולא נפגש עם חבר שלו. הבן אדם יכול להתבונן פנימה ולראות אם הוא רוצה לשנות משהו בחייו. אין קשר בין רצון לשינוי ואשמה. אך בתוכנו זה מקושר. שאלת איך מתמודדים? כאשר אני מזהה שעולה בתוכי תחושת אשמה, אני מתבוננת מה בדיוק יש שם. למה אני חשה אשמה, מה קורה שם, האם יש לי מקום לצמוח בו, איפה זה נוגע אצלי וכדומה. לפני כמה זמן עשיתי עם עצמי הסכם חדש והוא שאין מצב שאני לא בסדר. אני זוכרת שבפעם הבאה שהרגשתי "לא בסדר" נזכרתי בהסכם ההוא, וזה ממש עזר לי!!! אני לא יודעת להפריד בין ארבע ההסכמות לבין כל מה שאני משתמשת בו. זאת אומרת, אין לי קטגורייה כזו וכזו בתוכי, אלא שיש כלים לצמיחה שמשתמשת בהם. אם הם חופפים להסכמה כזו או אחרת, סבבה. אין אצלי את ההפרדה הזאת. פשוט רמת ההתפתחות והמודעות שהגעתי אליה וכל האפשרויות בתוכה. אחלה שאלה טלאור
אהבתי
 
תודה לקלאודיה ולמיכל

אני חושב שההסכמה לעשות תמיד כמיטב יכולתנו היא ההסכמה הרלוונטית פה. בכלל האשמה נובעת ממערכת היחסים בין השופט לקורבן הפנימי שבתוכנו. אשמה מעודדת קיטוב ושיפוטיות פנימית שבסוף יוצאת החוצה. אני שמתי לב שישנם נושאים שאני כלל לא מודע בהם לתחושת האשמה. פתאום גיליתי שאני חש רגשות אשם, בלי להיות מודע לכך... אני עושה משהו, מתבחבש איתו וכועס על עצמי והכעס הזה הוא בעצם תחושת אשמה מודחקת. ברגע שזיהיתי את זה סלחתי לעצמי ומשהו בתוכי התחיל לזרום. אני חושב שאם נתן לדברים לזרום, ונלמד לא להאחז יותר מידי ברגשות הנמוכים, כמו פחד, אשמה, כעס וכדומה, נוכל להתקרב למהות שלנו. כל מה שדרוש בהתחלה זו מודעות. עכשיו אני ככה, ועכשיו אני ככה, ועצם הפניית התודעה לנעשה, אוטומטית מוציאה אותנו מההיצמדות לסיטואציה. אז מתחיל שחרור אמיתי. בוקר טוב!
 
למעלה