רגשות על הנייר
ערגה לאהבה במשך כל חיי אחר האהבה אני נוהה. עיני מנציחות את נופיה ומראותיה. אפי משבח את ריחה המשכר, ונפשי מהללת יופייה וקסמיה. חפץ אני כ"כ להיות בסתר כנפיה המחמם. נכסף כ"כ לאכול מפרותיה, לחוש את מגעה ומתחנן להרגיש בעוצמותיה. חרף זאת, לדאבוני הרב, אין בידי להגיע אל כל אלה. כאבן שאין לה הופכין אני נשארתי ערירי עם כליון נפש הזורם בעז לתוך עורקי. בשנתי אני שט בים החלומות ותר אחר חלומות של גיל ותקווה על האהבה, ואילו במציאות כל חיפושי היו לעקר. נשמתי חשה ריקנות ודיכאון ללא הרגש העליון-אהבה. השמיים אינם מראים לי את דרכי בים, הכוכבים חדלו מלדלוק ולהדריכני בנתיב הנכון שיובילני אל היכל הברכה, חוף המבטחים, אותו חוף ששם אמצא את שערגה לה נפשי עוד מתחילת מסעי בשטחו האין סופי של הים. אך מה לעת עתה? לעת עתה אני נגוזתי בים של כאב חסר סייג וכיסופים ללא שוך אל אותו רגש נערץ ונשגב-אהבה. אין אני עדיין מבחין באור הפנס המושיע של המגדלאור, אשר במציאות הוא מציל ספינות מאבדון ומראה להן את הדרך המושיעה ליבשה הבטוחה והיציבה, ואילו בחלומותיי הוא כמו כוכב התקווה היחיד הנגלה לעין בלילה קודר חרוש עננים. אני רוצה בצלילותו של זוהר הרקיע כדי שניצנוצם של הכוכבים יתגלה אל עיני, ובהבזקו של המגדלאור שיכוונו אותי אל יעדי וימשו אותי מאוקיאנוס שלם של שאול עטוי ערפל. נשמתי כמהה אל החוף שכל אדמתו מרוצפת באבני חן יקרות אשר מקרינות קרני בוהק אנרגטיות בשלל צבעים השובות בקסמיהן את כל המביט בהן. רק בחוף זה אני אוכל לשכון בחיק אהובתי ולדבר עימה אהבה עם כל הגוף והנשמה.
ערגה לאהבה במשך כל חיי אחר האהבה אני נוהה. עיני מנציחות את נופיה ומראותיה. אפי משבח את ריחה המשכר, ונפשי מהללת יופייה וקסמיה. חפץ אני כ"כ להיות בסתר כנפיה המחמם. נכסף כ"כ לאכול מפרותיה, לחוש את מגעה ומתחנן להרגיש בעוצמותיה. חרף זאת, לדאבוני הרב, אין בידי להגיע אל כל אלה. כאבן שאין לה הופכין אני נשארתי ערירי עם כליון נפש הזורם בעז לתוך עורקי. בשנתי אני שט בים החלומות ותר אחר חלומות של גיל ותקווה על האהבה, ואילו במציאות כל חיפושי היו לעקר. נשמתי חשה ריקנות ודיכאון ללא הרגש העליון-אהבה. השמיים אינם מראים לי את דרכי בים, הכוכבים חדלו מלדלוק ולהדריכני בנתיב הנכון שיובילני אל היכל הברכה, חוף המבטחים, אותו חוף ששם אמצא את שערגה לה נפשי עוד מתחילת מסעי בשטחו האין סופי של הים. אך מה לעת עתה? לעת עתה אני נגוזתי בים של כאב חסר סייג וכיסופים ללא שוך אל אותו רגש נערץ ונשגב-אהבה. אין אני עדיין מבחין באור הפנס המושיע של המגדלאור, אשר במציאות הוא מציל ספינות מאבדון ומראה להן את הדרך המושיעה ליבשה הבטוחה והיציבה, ואילו בחלומותיי הוא כמו כוכב התקווה היחיד הנגלה לעין בלילה קודר חרוש עננים. אני רוצה בצלילותו של זוהר הרקיע כדי שניצנוצם של הכוכבים יתגלה אל עיני, ובהבזקו של המגדלאור שיכוונו אותי אל יעדי וימשו אותי מאוקיאנוס שלם של שאול עטוי ערפל. נשמתי כמהה אל החוף שכל אדמתו מרוצפת באבני חן יקרות אשר מקרינות קרני בוהק אנרגטיות בשלל צבעים השובות בקסמיהן את כל המביט בהן. רק בחוף זה אני אוכל לשכון בחיק אהובתי ולדבר עימה אהבה עם כל הגוף והנשמה.