רגשי-אשמה - מונופול אימהי?

[schlomitsmile]

רגשי-אשמה - מונופול אימהי? כמעט כל אמא שאני מכירה, נושאת איתה תיק של רגשי אשמה, כבד יותר או פחות. יש טענה, שאבות, ככלל, משוחררים מהעניין, כי אינם חשופים לאותה ציפייה חברתית לתת הכל לילדים, להיות הורה מושלם. ואולי יש לכך גם בסיס פיזיולוגי, שעושה את הקשר אם-ילד לטוטאלי יותר, ומכאן שלאב הממוצע (לאו דוקא זה הכותב בפורום הזה) קל יותר מלזוגתו, להשלים עם אי-מושלמות תיפקודו ההורי. הגורסים כך, מחזקים את טענתם גם בשיעור הגברים שמוותרים על ילדיהם- אחוז נמוך מכלל האוכלוסיה, אך גבוה לעומת האימהות שמוותרות על ילדיהן. בכלל, הרושם הרווח הוא, שאבות נוטים יותר מאימהות, לשמור על כוחותיהם, על עולמם הפרטי, כל זאת ללא רגשי אשמה; בעוד האימהות, לעיתים מתוך רגשי אשמה, מוותרות על חלק נכבד מעצמיותן למען הילדים, ולמרות זאת סוחבות רגשי אשמה. תהא הסיבה אשר תהא- האמנם נכון לדעתכם, שלאבות יש הרבה פחות רגשי אשמה מלאימהות? או שמא "הגברים בוכים בלילה" - גברים נוטים להדחיק רגשות שכאלה ובטח שלא לחשוף אותם כלפי חוץ?

 

[Master Stav]

אני מניח שאת צודקת בחלק האחרון של הפוסט אכן גברים בוכים בלילה .... משיחות עם חברים שהקריירה חשובה להם חלק גדול מהם מכים חטא על פשע בנדון אך בפנים לא בחוץ כלפי חוץ הם ...ובכן מדחיקים

 

[schlomitsmile]

זה גם מה שאני חושבת פשוט באחת הקומונות הסגורות שאני חברה בהן התחיל דיון בשאלה, וכיון שאין לי סימוכין לתחושת הבטן הזו שלי, חשבתי לשאול אתכם.

 

[חנול]

זה לא כ"כ עניין של דעה הרי איך תהיה לי דעה לגבי עובדות/ לא עובדות אצל אחרים.. האם יש לגברים פחות רגשי אשם? זו שאלה ככה, ואני מניחה שכדי למצוא פתרון מחקרי-אמפירי תהיה בעיה "לכמת". מה זה "הרבה" בהקשר הזה? נראה שגברים ככלל, פחות "מכים על חטא" בכל מיני עניינים, אולי גם בתחום הזה. אני יודעת דבר אחד, אני מסתובבת עם רגשות אשם "בילט אין" ...איך בעלי-וואלה, לא יודעת...

 

[aviah]

עד כמה שניתן לעשות הכללות גורפות כאלה לדעתי, לנשים יש נטיה גבוהה משל גברים להכנע ללחץ חברתי, להתחשב ולרצות. נשים שבילדותן היו קרובות לאבא - מתגברות על הנטיה הזו. נשים שבילדותן היו קרובות לאמא - לא מתגברות. אב שרוצה שבתו תגדל בריאה בנפשה - שישקיע בה.

 

[ferdinand]

../images/Emo6.gif אהבתי ת'מסקנה!!! ../images/Emo45.gif

 

[aviah]

 

[hag70]

זה כנראה עניין של חינוך/התנהלות בבית מי שלא מתעניין בגידול הילדים או לא שותף להם מכל סיבה שהיא אין לו רגשי אשמה. אני לא מכיר הרבה אמהות כאלה. רב האנשים שזה רלוונטי אליהם הם גברים. סביר להניח שעל הקשת בין שותפות מלאה+רגשי אשמה מלאים לבין חוסר עניין אמיתי בנושא גידול הילדים יש את אלה שבסתר ליבם מצרים על ההתנהלות שלהם.

 

[ferdinand]

מסמכים עם רוב מה שנאמר קודם ../images/Emo163.gif כמו שחנול אמרה, זה עניין "כמותי", שצריך לחקור אותו. אני לא מבין במחקר ולא בפסיכולוגיה או סוציאולוגיה, אבל דווקא נראה לי שיש דרכים לכמת את הדברים האלו (נו??!! איפה כל הסטודנטים לחינוך/סוציאולוגיה שעורכים סקרים אינטרנטיים לצורך עבודה כזו או אחרת כשצריך אותם??!! ../images/Emo8.gif) אבל בגדול ב-"תחושה" נראה לי שזה נכון. זה קשור גם לשאלה אחרת שהצגת פה לא מזמן העניין הזה ש-"אבות עושים ככל יכולתם ואימהות עושות את מה שצריך!" מש'ו כזה. אני חושב גם שזה קשור לגישות חינוכיות שמאפינות לכאורה גישות "אבהיות" וגישות "אימהיות", שלא מעט אבות טוענים שצריך לתת לילד להסתדר לבד, שיתחשל, שילמד... לא יודע אם זה מתוך סוג של שכנוע עצמי, או דרך להתגבר על רגשות אשמה כאלו או אחרים, או מתוך אמונה אמיתית שכך צריך להיות. וגם אכן, זה קשור לציפיות חברתיות. תמיד תהיינה "דודות" שיצקצקו בלשונן לנוכח אמא "קרייריסטית" על איך שהיא מזניחה ת'ילדים וכו', ("...מפקירה הבנים כל בניה גדלו בקנים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים. מה לקח ילמדו מכך ילדי?" ../images/Emo6.gif) כאשר אבא שיוצא מוקדם וחוזר מאוחר - נחשב מקובל, גם אם הוא לא מרוויח הרבה יותר מהאמא! (ואם כבר ציטוטים: "אבא הלך לעבודה/ישוב עם צאת הלבנה/יביא לך מתנה..." ../images/Emo13.gif) ובכלל, התייחסתי לזה פעם, קיים סוג של אפליה "הפוכה" בשוק העבודה, גבר שיבקש בראיון עבודה, לצאת בשלוש כי הוא צריך לאסוף ת'ילדים, גם אם יסכים שיהיה לזה בטוי במשכורת, יש לו סיכוי "טוב יותר" לא לקבל את העבודה הזו בכלל, כאשר בעבור אישה/אמא, התנאי הזה הוא די ברור מאליו. ועניין "הגברים בוכים בלילה", הדחקת רגשות, זה כבר נושא בפני עצמו! ../images/Emo8.gif ../images/Emo140.gif

 

[aviah]

לא מסכים לגבי היציאה הביתה מוקדם זה כבר מקום העבודה השני שאני מודיע כבר בראיון הראשון שאחת לשבוע אני יוצא הביתה בצהרים. בדרך כלל זה נעשה בתגובה לשאלה האם יש לי משפחה ואיך זה מסתדר עם העבודה. כלומר, זה לא משהו שמסתירים או מחביאים, אלא נתון שיש להתמודד איתו. מה גם שבימינו אפשר לעבוד מהבית (באמת לעבוד - להתחבר למערכות השונות ולא רק לקרוא מיילים בשבע בבוקר כדי שכולם ידעו איזה משקיען אתה) ולא ברורה הכבילה למשרד ולתרבות עבודה "של רווקים" (שגם אני הייית שותף לה, בעוונותי).

 

[ferdinand]

ועדיין ../images/Emo8.gif יש הבדל בין פעם בשבוע לבין באופן קבוע (לצאת בצהריים) חחחח! קצת כמו ההבדל בין - לעשות את המיטב, לבין לעשות את מה שצריך! ../images/Emo6.gif ומה זאת הקבילה הזאת בעניין "מוסר עבודה של רווקים" - לא הבנתי.

 

[aviah]

תרבות עבודה של רווקים זה "אוי, כל היום הייתי בפייסבוק, וכבר חמש אחר הצהרים. לא נורא, ניתן פול גז ועד אחת עשרה בלילה נגמור לעשות הכל". לצאת בצהרים באופן קבוע זה לעבוד בחצי משרה, משהו שלי אישית לא מוכר כל כך (אלא למי שעובדל פי תפוקות וזה בדרך כלל לא עובד שכיר).

 

[ליידי דרמה]

הם פשוט לא מספרים לחבר'ה אבל גם להם יש.

 

[shno]

לא יודע לגבי אחרים יכול להעיד שלי יש רגשות אשמה. אולי לא על הכל, אולי לא בכל מצב, אבל בהחלט יש מצבים שאני חש אשמה מתוקף היותי אבא לילדים, על כל מיני דברים (יום עבודה ארוך, אי-עמידה בציפיות של הילדים לעיתים ועוד). אני מניח שכמו בכל דבר שקשור לרגשות - הגברים פשוט פחות נוטים לשתף/להראות/לחשוף את האמת בעניין זה, ואולי עם הזמן זה גם מקהה קצת את החושים.