רגש ושכל בכלכלת משפחה

[dry red wine]

זה לא העניין

הוא מבין בצד הרגשי של החיים ומקבל על זה את הקרדיט.
הוא גם אחראי ונותן ל"כלכלן" לקבל את רוב ההחלטות.
אבל עדיין הדינמיקה לא קלה.
הצד הכלכלן מציע שהכל יכנס למסגרת תקציבים.
להחליט מראש כמה מגדירים לכל קטגוריה ולהוציא רק את זה.
ואז בכל מקרה נשארים במסגרת, מה שלא יהיה. אז רמת הסיכון הכללית להפסדים ארוכי טווח כבר יורדת כמעט לאפס.
ככה גם כל קטגוריה עומדת בפני עצמה, אז החלטות שגויות בקטגוריה אחת לא משפיעות על הכל.
והצד הרגשי לא בטוח מה הוא חושב על זה...
כי פותר רק את הסימפטומים, ולא את האמונה והנטיה, והמחיר הנפשי גדול, זה חונק ומעיק ומסרבל מאוד.
כלומר היה עדיף למצוא פיתרון שהצד הרגשי יתחבר אליו ולא יחנק ממנו.

 

[SupermanZW]

בטח בדוק, הצחקת אותי

חשבונות נפרדים הצילו את הזוגיות שלי, אז תפסיק לקשקש.

 

[SupermanZW]

על כל ההשערות שלך אפשר לדון ואפשר לכמת

זה לא פשוט אבל זה אפשרי, עושים את זה, מתייחסים לנושא הזה בהסכמי ממון, זו מציאות של זוגות רבים.

מה הבעיה להחליט כמה זמן האישה לוקחת חופש אחרי לידת כל ילד ולחשב את הפסד ההכנסה? מה הבעיה לאמוד את השווי הכספי של דחיית הקידום בהתאם למסלול הקריירה בו היא נמצאת? אז נכון שזה לא קל אבל זה לא קשה מדי.

 

[חובטת שטיחים]

תגיד לה: יש לך 500 ש"ח בחודש (במזומן) לקישקושים שלך

מתנות, קניות רגשיות או מה שבא לך. על כל השאר אני מפקח כי אחרת את עושה לנו נזקים כלכלים ואת זה אני לא מוכן להנחיל לילדים שלנו.
נגמר לך הכסף? תחכי לחודש הבא.

 

[חובטת שטיחים]

אופציה 2 - הפרדה כלכלית

המשכורת שלה נכנסת לחשבון שלה, המשכורת שלך לחשבון שלך וכל אחד מפריש לחשבון "בית" 80% משכרו ועם החשבון הזה מנהלים את הוצאות הבית. ב-20% שנותרים לכל אחד בחשבונו, לא מתערבים.
ככה אגב אנחנו מתנהלים (פשוט כי לכל אחד מאיתנו יש עסק עצמאי פרטי משלו) ואין עם זה שום בעיה. ככה כל אחד מרגיש שיש לו קצת אוטונומיה בחיים בלי תלות בהתנהלות הכלכלית של השני.
לדוגמא: בן זוגי נהג בחוסר אחריות ודיבר בטלפון בזמן נהיגה, חטף קנס של 1000 ש"ח ושילם אותו מהחשבונו הפרטי, ככה שזה לא ירד מחשבון הבית.

 

[dry red wine]

רגש ושכל בכלכלת משפחה

רציתי לשאול מה דעתכם, איך מתנהלים באיזון בין רגש ושכל בכלכלת משפחה.
אנחנו בני זוג שאחד מאיתנו חי ונושם את הרובד החברתי והרגשי, בכל ליבו. והשני מאוד שכלי, חזק ב"מספרים": מגדיר תקציבים, לומד לעומק משמעות של כל ביטוח ומה החלופות, בקיצור - יכול להיות יועץ כלכלת משפחה בעצמו.
אבל השכלתן הזה מפספס משמעויות וחשיבות של דברים "חברתיים" או רגשיים, כמו למשל מתנות לחברים, השתתפות בארועים, וכו'. פשוט הרובד הזה שלו מנוון. מבחינתו אפילו לא היו חוגגים לילדים ימי הולדת!!
בזכות הצד הרגשי, הם שומרים על קשר עם המשפחות והחברים של שני הצדדים, מבינים את הצרכים של הילדים, דואגים להם בקשיי המעברים בין הגנים, וכו'.
לעומת זאת הצד הרגשי הזה לא מעוניין להתעמק בפרטים ו"במספרים" של החשבון בנק. וגם אם הוא כן מנסה, זה מתבצע בצורה מאוד רגשית, כמו למשל - אם יש כסף בעוש אז אפשר לבזבז.
או למשל - הוא מעוניין להפקיד כסף לחיסכון, מבלי להתעניין בכלל האם כלל ההוצאות חורגות מההכנסות. העיקר להפקיד לחיסכון, זה נותן סוג של שקט רגשי.
אין לו עניין להגדיר תקציבים, אפילו לא ללמוד את הפרטים כי זה מאוד מעיק עליו. לפעמים כשמתפלא על הוצאות גבוהות על אוכל ובתי קפה, הוא מרגיש חוסר אונים או מחפש אשמים, ועדיין לא מעוניין לרדת לפרטים כי זה מאוד מעיק עליו. הוא לא איש מספרים.
או למשל: "קניתי כי זה היה במבצע". כאשר בפועל לא היה לנו צורך בזה, או שהמחיר היה יכול להיות זול יותר במקומות אחרים או בזמנים אחרים גם בלי מבצע. כלומר חשיבה מהבטן ולא מהשכל. שוב - מבלי לזלזל באף אחד מהצדדים, הזוגיות חייבת להיות מבוססת על כבוד והערכה מלאה.

 

[dry red wine]

שוב, התגובות שלכם לא מכבדות

אנחנו בזוגיות מעולה עם כבוד הדדי
לא אמרתי שאני הכלכלן\נית או הוא הרגשי\ת
והשאלה היא איך מנהלים כלכלת משפחה לא רק עם שכל אלא גם עם רגש
או במילים אחרות איך נותנים מקום ראוי להחלטות רגשיות
כי הרגשות שלנו והאינטואיציות שלנו יכולות לפעמים להציל את המצב
דוגמא - שמירה על קשר טוב עם בן משפחה הוביל לקישורים עסקיים מעולים.
ההשקעה הזו הייתה רגשית ולא מכוונת מטרה כלכלית מתוכננת.
איש המספרים לא צפה את הדברים מנקודת המבט שלו.
וגם המטרה בשמירת הקשר הזה בכל מקרה לא הייתה כלכלית
אבל היא התבררה כנכונה גם כלכלית
דוגמא נוספת - ההבנה מה חשוב לילדים בגיל הרך, מנעה משבר מסויים על רקע דברים שלא כאן המקום לפרט. בלי זה כנראה היינו נאלצים בסופו של דבר להפסיד הרבה יותר כסף על פסיכולוגים, שלא לדבר על עוגמת הנפש שהיינו עוברים לאורך שנים בהמשך.
לסיכום יש הרבה מקום לכל אחד מאיתנו במערכת ואנחנו משלימים.
השאלה איך עוזרים לנו לתקשר בתכנון כלכלי, כאשר השפות שונות...
השפה המתמטית והכלכלנית ברורה - עושים חשבון וזהו.
אבל השפה הרגשית יותר קשה, והאם יש לכם טיפים איך לעזור לאדם אינטואיטיבי וחברתי, להתחבר לנושא הניהול הכספי.

 

[SupermanZW]

אי אפשר לשנות אתכם, כמו כן התגובה שקיבלת מהחובטת נכונה מאוד

ומכבדת מאוד, אם אינך יכול לקבל ביקורת אל תשאל את שאלותיך בפורום ציבורי או בכלל. יעוץ לרוב כולל גם ביקורת, יעוץ ללא ביקורת הוא פחות אפקטיבי.

 

[הגשמתי חלום]

איפה הגבול?

הי, חדשה כאן. שאלה אמיתית, לא עקיצה או משהו כזה...
איך מחליטים מה יורד מתקציב המשפחה ומה מאישי?
אם אמא אומרת שילד צריך חולצה חדשה כי הישנות כבר קטנות עליו? כבר בלויות? כי הוא זקוק למשהו חגיגי? כי היא ראתה משהו יפה ומתאים לו? כי זה ישמח את הילד?
בכוונה פירטתי סיבות בסדר ירידת צורך פיזי, אבל גם צורך נפשי הוא צורך...

 

[SupermanZW]

מתקציב המשפחה בדרך כלל

הילד הוא של שני ההורים ולכן שניהם צריכים להשתתף בהוצאות עליו, אם כי יש סייג, חובה להבחין בין רצונות לצרכים.

אם הילד צריך חולצה חדשה כי הישנות קטנות/בלויות/זקוק למשהו חגיגי (ואין) אז מתקציב המשפחה כי מדובר בצורך, לעומת זאת, אם ראתה משהו יפה לדעתה ומתאים לו או כי זה ישמח את הילד לדעתה אז מהתקציב האישי שלה כי מדובר ברצון (ולא בצורך) שלה (ולא בהכרח של הילד כמו כן האבא אינו בהכרח שותף לדעתה).

 

[SupermanZW]

בחרת דוגמאות קלות מדי

אפשר לעלות קצת ברמת הקושי, למשל חוגים לילד, מתקציב המשפחה או מתקציב אישי? החלפת רכב (בהנחה ששני בני הזוג נוהגים באותו רכב) מתקציב המשפחה או מתקציב אישי? מתנות לאירועים, מתקציב המשפחה או מתקציב אישי?

אכתוב מה אני הייתי עושה בסיטואציות האלה, את יכולה להסכים או לא להסכים איתי, אבל עם בעלך תהיי חייבת להגיע לאיזושהי הסכמה ולהיות עקבית לאורך כל הדרך:

חוגים: מכיוון שחוגים הם תמיד רצון ולא צורך, אם האב יוזם באב משלם, אם האם יוזמת האם משלמת, אם הילד יוזם וההורים מסכימים אז מתקציב המשפחה.
החלפת רכב: שוב רצון (למעט אם הרכב "מת" ולתקנו יעלה יותר מאשר להחליפו או לגרוט אותו), לכן היוזם/ת משלם/ת, לעומת זאת אם אכן מגיעים למצב שלתקן את הרכב יעלה יותר מלגרוט אותו ולהחליפו אז מתקציב המשפחה.
מתנות לאירועים: מי שעורכי האירוע מצד משפחתו משלם, אם זו משפחת הבעל אז הבעל משלם, אם זו משפחת האישה אז האישה משלמת, אם מדובר בחברים משותפים כל צד מביא את מתנתו בנפרד מחשבונו האישי. אירועים של אחרים לעולם אינם ממומנים מתקציב המשפחה אלא מתקציבים אישיים בלבד.

 

[חובטת שטיחים]

פשוט מאוד - יוצרים תקציב משפחתי

וזה משהו שטוב לעשות גם אם מדובר בניהול חשבון משפחתי יחיד או כחלק מהפרדת חשבונות.
בתקציב הזה יש סעיף של X שקלים לביגוד ומזה קונים לילד את הבגד.

 

[SupermanZW]

כשהחשבונות נפרדים וההוצאות המשותפות מחולקות בהסכמה אין בעיה

מכיוון שכל צד יכול למשוך כסף מחשבונו בלבד נאלץ גם הצד הפחות אחראי לקחת אחריות ולא יכול לגרום נזק לצד היותר אחראי. אי אפשר לשנות אנשים אבל אפשר להכניס אותם למסגרת שתאלץ אותם לקחת אחריות על מעשיהם

 

[dry red wine]

עדכון

נראה לי שהכי טוב באמת יהיה להפריד חשבונות בנק כמו שהציעו כאן.
נניח שיהיה חשבון בנק שמיועד להוצאות משפחה.
אבל איך מסתדרים ככה?
אם שניהם בעלים בחשבון הזה, איך תהיה שליטה על מסגרת בכרטיסי אשראי.
כלומר על מי האחריות כשהחיובים חוזרים? אני מתכוון מול הבנק, בדירוג אשראי אישי.
ואם רק אחד מהם, אז איך להסכים על הסכום שמעבירים לשם.