רגש שייך או לא באימון?

[tlingit]

רגש שייך או לא באימון?

עד כמה צריך לעבוד עם המתאמן על עניינים רגשיים? אני יודעת שיש אסכולות באימון שטוענות שאין להכנס לנושאים הרגשיים, שהאימון פועל בכלים שאינם עוסקים בחלק הרגשי (גם אם הוא משפיע עליו) ושאת העיסוק ברגש יש להשאיר לפסיכולוגים. מה אתם למדתם? איך אתם נוהגים? מה הנסיון שלכם אומר?

 

[עפרה ד]

אני חושבת שייחודו של האימון אינו

בהתעלמות מהרגש אלא בעובדה שלא "נשארים שם". יש מקום לרגש אבל מנקודת מבט של "מה עושים עם זה" "איך מתקדמים". באימון אפשר לדבר גם על שליטה ברגשות, על היכולת שלנו להשפיע על מה שאנחנו מרגישים, וכמובן על האחריות שלנו לפעולות שאנחנו עושים בעקבות הרגשות.

 

[ענתוצאות]

רגש שייך לבני אדם

את האימון עושים בני אדם ורגש הוא אחד המרכיבים הדומיננטיים בדפוס ההתנהגות והמחשבה לכן - אי אפשר לקיים אינטראקציה אנושית כלשהי ועל אחת כמה וכמה זו של האימון בלי לתת את הדעת על האספקטים הרגשיים. רק היום נתתי supervision לאחד המאמנים ש- 4 ממתאמניו נתנו לו פידבק בעייתי. עלינו יחד על כך שהוא רואה עצמו מחוייב ליעדים שהציב לעצמו המתאמן ולא לאדם שעומד מאחורי היעדים האלה. "באספקטים הרגשיים אני לא נוגע" הוא אומר. משקף, שואל אותם מה הם מתכוונים לעשות בעניין ו - עוזב. זו הסיבה שהוא קיבל משובים כמו "המאמן ויתר עלי" או "הוא שוכח שאני בנאדם". המרכיבים הרגשיים משפיעים על תבניות המחשבה וההתנהגות שלנו. לכן איאפשר לקיים אימון בלי לגעת באספקטים רגשיים כמו פחדים, תקיעות, צורך לרצות, מחסומים וכו'. הגבול צריך לעבור במקום הטיפולי. באותו מקום בו חש המאמן שהמרכיב הרגשי דורש טיפול מקצועי. ועד אז, לא מכירה אימון שלא נוגע במרכיב רגשי זה או אחר. רק טוב ענת

 

[עידית רון]

רגש באימון

בתחום האימון שלי באימון למציאת זוגיות. בכל אימון הנושא עולה. אני חושבת שרגש הוא חלק מהאדם. ישנם שחוסמים אותו יותר, ישנם שמוצפים והוא מנהל אותם. אבל הוא קיים. אימון מתחלק לשני רבדים האחד מודעות שהרגש הוא מאד דומיננטי, ועשייה. אשמח לשמוע אסכולות של מאמנים שלמדו במסגרות שאין התיחסות לרגש בהם. ערב נפלא לכולם.

 

[טשטושה]

האם ניתן להפריד? האם צריך להפריד?

האם ניתן כלל לחיות ללא רגש? דומני שאחת הצרות הגדולות שלנו מתחילות כשאנחנו מתרגמים רגשות במחשבה מוכרים את התחושה בנזיד אמירה שיוצאת מהמחשבה ולא ממקורות החישה עצמם. האם זהנכון לנו? אני בספק רב ! לעניות דעתי, עם ההתבגרות והשנים, אנחנו לומדים להסתיר את הרגשות להחביא את הדברים הקטנים שעושים לנו את הכייף ומאידך את הדברים הקטנים שמרגיזים מאוד - את אלו, אנחנ ממירים בסחר מכר של כדאי/לא כדאי שכלתני ויבש לו יכולנו להגיע למימד המאפשר לנו להניח את התחושות שלנו כפי שהם בלא פחד או חשש, מצבינו היה הרבה יותר טוב בכל תחום מתי בעצם נולדת בעיה? מה מקורה? האם מתוך מקור שכלתני? או מתוך מקום רגשי... להערכתי אם לא די בעובדה שבלתי ניתן להפריד, הרי שנחוץ ונדרש בראש ובראשונה לטפל במקורות הרגש - שם, עומדות על כרעי תרנגולת רוב ה"צרות" שלנו... ואולי בעצם החמצתי את כיוון השאלה?

 

[אבי בכר 2005]

רגש שייך לאימון

רגש שייך לאימון כי כל דבר שקשור למתאמן שייך לאימון מה עושים עם רגש באימון? זו השאלה. קודם כל נותנים לו במה, נותנים לו במה לצאת טיבעי, בסביבה נינוחה רגש הוא גז, תן לו לדלוף בנינוחות והוא יתנדף, תדליק גפרור (ולצורך העיניין תסחף עם המאומן ברגש) יהיה פיצוץ. כך או אחרת אחרי שהרגש קיבל במה ואולי אפילו חיבוק תומך צריך בסופו של דבר לחזור לעובדות לפעולות ולמטרות, כך לדעתי מגיעים לפריצת דרך ותוצאות אפקטיביות

 

[טשטושה]

מתוך מימד הזמן שחלף-

עלתה בי הארה נוספת בענין הרגשות באימון: על מנת להטיב עם עצמנו, מצאתי שניקוי פנימי על רבדיו השונים הוא הכרחי על מנת להתקדם קדימה עם כוחות מחודשים, עם חווית הנקיון ללא משקל עודף של טעויות מהעבר, רגשות מכבידים מן העבר שלא אחת גורמים לנו לקחת החלטות שגויות או שנלקחו מאספקטים שגויים (בשל תחושות שליליות שלא בהכרח ""נכונות"" והמרכאות לא בכדי). להערכתי ומתוך התנסות אישית שלי, על מנת להצליח להתקדם קדימה בתוך החיים - צריך ראשית לנקות ולהתנקות מבפנים ממשקעי עבר, להצליח לסלוח, למחול ולהאיר את הטוב.

 

[mikkseria]

../images/Emo24.gifרגש שייך

קשה לי לחשוב שיש אסכולות שטוענות שאין מקום להכנס לנושאיים הרגשיים. אז מה קורה בעצם בתהליך האימון?אומרים רגע ,עכשיו מפסיקים כי הגענו לחלק רגשי? בתהליך האימון הרי אנחנו לא בדיוק יודעים עם איזה מטען מגיע המאומן,אנחנו יודעים את המסגרת ,המטרות , המטלות היעדים , אבל לא ממש מה יקרה במפגש עצמו. לאפשר לחלק הרגשי להיות זה להכיר, במהות השלמה של המאומן. ובעולם שלי זה ללמוד להיות שם להכיל ולאפשר ולדעת שרגש מבטא-מאפשר התבונות והתחדשות. אני מברכת על כל מפגש שעוסק גם ברובד הרגשי,שהרי בשכלתנות כולנו גדולים והרגש מבחינתי הוא המקום היותר אוטנתי, כמובן שדרושה רגישות של המאמן, לדעת לזהות את מי הוא מאמןוהאם הוא זקוק לסוג של התייחסות אחרת ,כמו הפניה לפסיכולוג,אלה הם דברים שהבהירות הנדרשת היא בראשית הדרך כשאתה עומד על אופיו ומהותו של המאומן . לסיכום רגש הוא חלק מובנה בתהליך-תן לזה להיות ולחלוף -אבל אל תתעלם מזה "כישורי חיים" אימון ולווי - הוליסטי "יותר מאלף מילים חסרות תועלת טובה מילה יחידה המביאה שלוה.

 

[אבי בכר 2005]

שאלה בעיניין הפניה לטיפול

בשירשור הזה ובעוד מקרים אחרים ראיתי אמירות כבדרך אגב כמו "..ובמקרה כזה אולי כדאי להפנות את המאומן לטיפול פסיכולוגי.." יש לקחת בחשבון שיחסי מאמן מאומן בנויים על אמון בעיקר אמון של המאומן במאמן ויש למאמן לעיתים כח השפעה על המאומן. מאידך הכשרת מאמן, מבלי להתייחס למקרים ספציפים, לא כולל הכשרה של איבחון פסיכולוגי או נפשי כל שהוא. כאשר אני מדבר עם חבר והוא מציג בעיה שאולי קשורה לעיניין נפשי אני ירגיש נוח להציע לו טיפול פסיכולוגי כיוון שזו עצה חברית שאינה מתיימרת להיות נכונה יותר או פחות מדעתו שלו או של כל אחד אחר. מאידך כמאמן אם אני יציע חמאומן טיפול פסיכולוגי גם אם לא במודע הדבר עלול להתפס כעצה מקצועית מה שהיא לא בעליל. הייתי שמח לשמוע מכם, בין אם הצעתם בעבר טיפול למשהו ובין אם לא, מה לדעתכם הבסיס הלגיטימי לעשות זאת, איך הרגשתם עם זה ואיך אתם תופסים זאת היום, ובכלל כל מה שעולה לכם הקשר הזה.

 

[עפרה ד]

סתם אסוציאציה...

דברתי פעם עם קרובת משפחה על ההבדלים בין אימון וטיפול. עמדתה היתה מאוד חד משמעית, היא מאמינה שעד שהדברים שמפריעים "בפנים" לא מטופלים לעומק, לא יעזור שום דבר.. וכל פעולה (כולל אימון) תהיה לא יעילה. למשהו שזו עמדתו - ומרגיש בעצמו שיש לו דברים לפתור, אין טעם להציע אימון לפני טיפול.

 

[tlingit]

יש אנשים ויש אנשים

יש אנשים שאכן לא יסתפקו באימון אישי וירצו משהו מעמיק מאד (וגם ארוך יותר) ויש אנשים שיעדיפו אימון אישי כי הם מרגישים שהוא מתמקד במטרות ולא בגורמים כך יש מקום לכולם

 

[tlingit]

אני חושבת

שהבסיס הלגיטימי הוא שזה קשור להתחברות לאינטואיציה ולהגיון הפנימי שלנו כמו שאנחנו מפעילים אותם בחיי היום יום, כלפי חברים ואנשים חשובים לנו כמובן שאנחנו יכולים להסתמך עליהם באימון, עם מתאמן שאנחנו לומדים להכיר מקרוב. שני אלה הם כלים חשובים בסל הכלים שלנו כמאמנים. כשאנחנו חשים שאדם פועל באופן שאינו נכון לו, חשוב שנדע לעצור ולזהות שאנחנו לא אלה שיכולים לעזור לו ולכוון אותו למקום המתאים לו יותר. בעיני זו גם חלק מהאחריות המקצועית במובן האתי שלה.

 

[TAL CY]

הפניה לטיפול

מנסיוני, ראיתי שאותם מקומות בחיי המתאמן אשר שוב ושוב מוצפים בכאב מהעבר או בכאב לא מוסבר, הופכים להיות מקומות תקועים גם באימון. לאחר נסיונות לדבר על זה, להאיר את זה באופנים שונים ולראות איך פועלים בעולם יחד עם זה - אם זה נשאר תקוע אמליץ על טיפול כלשהו. אגב, כשהמלצתי הצגתי את זה כתחושה שיש לי ומקומות שאין לי הכשרה להתעסק בהם. הלקוחות שלי בד"כ שמחו שסוף סוף מישהו "ראה" אותם וזיהה משהו שלא אמרו אפילו לעצמם. לפעמים הצעתי את זה כחלק מתוכנית האימון אשר יכול ללכת בד בבד ולעיתים לא. כשאני מפנה לטיפול, זה לאו דוקא יהיה טיפול פסיכולוגי, אני בהחלט מבקשת מהם שיבדקו מה השוק מציע היום לפן הרגשי ומה שחשוב הוא שיתחברו לטיפול הספציפי שבחרו ולמטפל כמובן. יום טוב, טל

 

[tlingit]

ברוכה הבאה TAL CY ../images/Emo140.gif

יופי שאת מצטרפת אלינו לפורום

אכן הזכרת לנו שגם תהליך האימון עצמו ישקף בעצם את הבעייתיות ויסייע לנו להאיר ולפתוח את הנושא לפני המתאמן אני מזמינה אותך להציג קצת את עצמך, אם את רוצה

ולעיין בכללי הפורום, במאמרים

ובקישורים

באיחולים לדיונים מרתקים ופורים

 

[אבי בכר 2005]

תודה לכולם על התשובות

בעיקר התחברתי לגישה שלך טל שאינה מפנה לטיפול ספציפי, לדוגמא טיפול פסיכולוגי כי אם קודם כל מציגה תמונת מצב שכמאמנת את מזהה גורם בהתנהלותו של המאומן שמפריע להמשך האימון ורצוי כי יטופל אך אינו ניתן לטיפול במסגרת האימון, הן מתוקף אופי האימון והן מתוקף הכשרתך, והשלב הבא יהיה להניע את המאומן לחפש ולאתר לעצמו את הטיפול הנוסף הדרוש שזה אכן נושא להתאמן עליו. לקחתי!