אני מדגישה שיכול להיות שמדובר פה
בצירוף מקרים אומלל. אבל... אותי זה שכנע. שתיהן לקחו את זה בפיקוח רפואי צמוד, כך שאני מתארת לעצמי שהמינון הותאם להן. בכל מקרה, צריך לקחת בחשבון שגם אם התרופה תעזור, עלולים לשלם בתופעות לוואי חמורות מדי. נראה לי שמראש כדאי להגביל את משך התקופה שלוקחים את התרופה. דווקא לפני כשבועיים התפרסמה כתבה במעריב, נדמה לי שאפילו קישרנו אליה, כן, כן, אני קישרתי, בקיצר, זה היה על השימוש בתרופות להשמנה קיצונית. לדעתי הלא רפואית והבלתי מבוססת, הסיפור לא מתמצה בסרוטונין, אחרת כבר מזמן היינו רזים, ולא היו כאלה תופעות לוואי. זהו נסיון לפתור את הבעיה עם הידע שיש כיום, והוא מוגבל. רק שפה משחקים עם המוח. כמובן שזו אמירה שיש לקחתה בעירבון מוגבל, כי על ידי אותה שיטת פעולה עוזרים נפלא למחלות כמו מאניה דיפרסיה, דיכאון וכו´. הם מנסים לתת מנה מוגברת למרכז העונג במוח, כך שירד לנו הדחף לעשות זאת בעצמנו על ידי אכילה. יש מחקרים ידועים עם חולדות שכאשר לימדו אותן בהתנייה ללחוץ על דוושה כדי שזו תפריש עוד סרוטונין למוחן והן כתוצאה מתענגות. אז כאשר נתנו להן חופשיות לבחור את מידת הלחיצות ומספרן, הן עינגו את עצמן למוות. להבדיל כמובן, פה זה בפיקוח רפואי. רדוקטיל לא נולד היום. לפני שנים כבר השתמשו בתרופה הגנרית. לי אישית משהו בסיפור הזה נראה לא בסדר, אחרת כבר מזמן כולנו היינו רזים וללא ניתוחים.