רדיפה אחרי בן/ בת הזוג.. תחקיר קטן

[מקסימה1]

רדיפה אחרי בן/ בת הזוג.. תחקיר קטן

כןלנו מכירכם את ספרי הכללים למינהם, אבל בינינו אנחנו יודעים שברגע שסוף סוף מגיע/ה מישהו/י אשר עושים לנו את זה אנחנו נהיים אמוציונליים ומתחילים לחשוב מה לעשות ואיך להיתנהג... כן יש סיטואציות כאלו ולדעתי הן בילתי נמנעות, פשוט צריך לקבל אותן בחיוך בקלות ובאהבה. מכירים את הגבול הזה של החיזור שאנו מפחדים לעבור?? מה דעתכם? איפה הגבול הזה? מקווה שהבנתם את שאלתי.

 

[magenta73]

אני לא יודעת...

אני כנראה כל הזמן עוברת אותו... תמיד אני יוצאת "מלחיצה" איכשהו... אני לא מתקשרת כל יום עשרים פעמים... לא שולחת עשרים ואחת אלף אסאמסים... לא מדברת על לפגוש את המשפחה... לא מדברת על המנות בחתונה... או איך יקראו לילדים... תמיד אני יוצאת מלחיצה... אולי בגלל שאני פועלת מהלב, או מההרגשה... אקיצר, אני חושבת שלכל אחד גבול אחר, ויהיו כאלה שגם המילה "אחר-כך" או "מחר" תלחיץ אותם.

 

[billc]

לא הבנתי

 

[מקסימה1]

אולי הייתי צריכה להשתמש במילה חיזור

ולא לרדיפה...

 

[דולפין סגול]

הגבול בראש והוא מטעה עדיף לזרום

 

[ran77th]

תהיי את, מסכים שהכל בראש

כשזה זורם זה זורם. אני לא יודע אם זה פרקטי אבל עצירה פעם ביומיים שלוש, לנסות לחשוב על הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית, לשאול חברות קרובות אם את משנה התנהגות ואז להחליט מה לתקן ואיך. כשאתן חמודות אז זה בסדר גם להיות לחוצות קצת.

 

[ran77th]

ושכחתי - רמזים

כשדברים זורמים טוב, אז הכל נורמלי. הוא לא מתקשר, הוא מתלונן על אובססיביות.... ובטח יש עוד דברים - כשזה קורה יש לזה סיבה ולא הטלפון לא התקלקל. עובד לשני הצדדים ככה. אתם אלינו אנחנו אליכן. צריך להרגיש את הדברים האלו.

 

[the match maker]

אין גבולות

זה הכל עניין של הרגשה. לאדם אחד טלפון אחד ביום יספיק, ולמישהו אחר, רק אחרי 4 צלצולים והוא יתחרפן... זה תלוי בסופו של דבר בשני האנשים, ולא באדם אחד. אישית, אני ממש לא מפחד לעבור גבול כלשהו של חיזור, אבל מצד שני אני ממש לא מאמין בחיזור יתר. אם מדברים על תחילתו של קשר, אז כמו שכבר כתבתי בעבר, צריך להראות חיבה, לא חיבת יתר. חיים מדייט אחד לבא אחריו, עד שזה נהפך למשהו רציני. צריכים להראות לבן זוג שכן, אנחנו מעוניינים בו, אבל יש לנו חיים משל עצמנו ואנחנו לא תלויים. כמו שכתבו כאן, לבן אדם מסוים הביטוי "נדבר מחר" יכול להיות סיבה ללחץ, ולאדם אחר לא. בסופו של דבר, זה הכל עניין של הרגשה ואינטואיציה. מה שצריכים לעשות, זה לא לחשוב איך להרשים, או להתנהג, כי זה לא העיקר. את זה כבר עשיתם מספיק טוב, מכיוון שהבן אדם שאיתו אתם יוצאים אמר לכם "כן" כשהוא הסכים לצאת אתכם, כשהוא בעצם היה יכול לומר "לא". אם חושבים יותר מדיי על איך להרשים, או להתנהג, מפשלים, כי נלחצים בסוף.

 

[shirygo]

אני שונאאאאאאת לחכות לטלפון. הרבה

פעמים לא התאפקתי ואמרתי: אולי גם אני צריכה להתקשר (שוויון בין בנים לבנות - AS IF) שהסיבה האמיתית היתה שאני לא אהיה באויר, בחוסר וודאות. אבל בכל אחת מהפעמים שהתקשרתי, לא היתה פעם אחת שהבחור היה מעוניין. ומאז הפנמתי: מי שרוצה, מתקשר (כמו שאני התקשרתי). זוהי תגובתי לשלב החיזור

 

[E D G Y]

מזדהה עם שיריגו....

 

[א ו ט י]

אל תעשה לחברך - זאת התשובה

והכוונה היא שבשלב החיזור את הרי לא מכירה עדיין את הבחור/ה ואין לך דרך לדעת מה הוא/היא מעדיף/ה - טלפון מידי יום או מידי שעה? פגישה אחת לשבוע או כל ערב? וכו. מה שמשאיר לך אופציה אחת ויחידה - לפעול לפי מה שאת היית רוצה או אוהבת. אם את מסוג הבחורות שאוהבות חיזור אינטנסיבי - תחזרי באינטנסיביות ולהיפך. ככה גם לא תעשי לחברך משהו שאת לא אוהבת (שזה חשוב לקארמה) וגם תלמדי להכיר את המושא - האם מה שטוב לך טוב גם לו? זאת יכולה אפילו להיות מעין בדיקה.... בקיצור מה שרציתי להגיד זה שעדיף שתציעי לו לסרק אותך אחרי המקלחת כמו מקסימה1 וזה בטוח יעבוד!