רואי הלך לאיבוד בסופר...הסיפור

[limori]

רואי הלך לאיבוד בסופר...הסיפור

והמסקנות... היום אחר הצהרים הינו בסופר אני רואי והגננת שלו וחברה שלי... הסופר היה מפוצץ באנשים שעורכים קניות לקריסמס... זה סופר ענק 2 קומות. פתאם אני לא רואה את רואי הוא נעלם... התפצלנו חיפשנו אותו... לא מצאנו... העובדים שאלו אותי איזה צבע חולצה הוא לבש מרוב לחץ לא זכרתי.... כמו מטורפת קראתי לו בקול רם... אנשים הסתכלו עלי במבט מאד מוזר.... אני חושבת שהיתי על סף התעלפות... זו חויה מאד לא נעימה.... רואי מעולם לא מתרחק הוא תמיד נצמד אלי ותמיד רוצה לדעת מה אני קונה ותמיד שואל מליון שאלות.... אבל הנה גם לנו זה קרה ווזה כל כך מפחיד. אני כבר דימינתי איך אני מתקשרת לדוד שלי בשויץ ומבקשת ממנו את הסכום של הכופר.... טוב זהו כעבור בערך 10 דקות שעבורי היו 10 שעות רואי נמצא בוכה ומבוהל והוא אמר לי " אמא את הלכת לאיבוד".... אחרי שנרגענו והגענו הביתה החלטנו כך: בפעם הבאה שאנחנו מגיעים למקומות הומים באנשים או מקומות גדולים אנחנו מייד בהתחלה מסמנים לנו מקום מפגש. אם הוא לא מוצא את מקום המפגש הוא מייד ניגש לקופאית ומבקש ממנה לחפש את אמא או את אבא. בערב הוא ממש התקשה להירדם וכל הזמן שאל אותי מה היה קורה אם לא היתי מוצאת אותו. אני מקוה שזה לא יהיה עבורו סיוט.... תשוחחו עם ילדיכם ותסבירו להם מה יקרה אם הם ילכו לאיבוד מה עליהם לעשות בדיוק. לימור

 

[iris & ben]

הי לימור...

הסיפור שלך הוא אחד הסיוטים שלי! אני גרה בארה"ב ואחד הפחדים שלי הוא חטיפה-והיו דברים מעולם אחד הדברים שאני אשקול לקנות בעתיד הקרוב הוא רצועה...עד כמה ש זה נשמע נורא (לא רצועה של

אלא רצועה מיוחדת מ- TOYSRUS בן בן 17 חודים ולרוב לא רוצה עגלה כך שזה קשה להשגיח בן כמה רואי? (שם מקסים שגם אני חשבתי עליו) ואיפה אתם גרים?

 

[limori]

הי איריס

רואי בן 4 וחצי ודרך אגב כשאנחנו מגיעים לניו יורק בשדה תעופה אני מייד מחברת אותו לרצועה שמחברת בן היד שלי לשלו. אני בארה"ב רועדת מפחד. אנחנו מגיעים לניו יורק בשבוע הבא אני מקוה שלא נקפא. אני גרה במרחק 3 וחצי שעות טיסה מימך בסנטו דומינגו ברפובליקה הדומיניקניתץ

 

[iris & ben]

ללימור,,,

תקפאי????לא תאמני דצמבר עם 60 מעלות ביום ו- 40 בלילה... איפה השלג??????

 

[mom&shaked]

מפחיד-מפחיד מאוד

גם אני גרה בניו יורק ואחד הפחדים המאוד מאוד מאוד גדולים שלי הוא מה שקרה ללימורי.... היה לי כל כך קשה לקרוא את מה שכתבת, אני חיה בהיסטריה ובפחד מתמיד מהמצבים האלה, אני כל כך מבינה מה עבר עליך באותם 10 דקות שנראו כמו נצח!!! מאוד שמחה שמצאתם אחד את השני ובגלל שרואי כבר גדול (4.5) הייתי ממליצה לדבר איתו על המשמעות של זרים ולמה אסור ללכת עם זרים וכמה שזה מסוכן, חוץ מזה הייתי מצרפת לו פתק עם מספר טלפון וכתובת שתמיד יהיו עליו ודבר נוסף הייתי קובעת איתו מקום מפגש למקרה שלא מוצאים אחד את השני או מנחה אותו לגשת למערכת הכריזה ולבקש שיודיעו ברמקול.... בקשר לרצועה, אני מסתובבת חופשי עם הרצועה כי אין לי ברירה אחרת! בחו"ל מצב הילדים שנעלמים ממש מפחיד ומדאיג, לכן יש דברים שאני לא מוכנה להתפשר עליהם (כמו רצועה). איריס אם את רוצה לקנות את הרצועה מTOYSRUS עדיף שתקני את הרצועה שמתחברת לגוף ולא ליד כי הרצועה שמתחברת ליד עושה לקטנטנים סימן אדום ביד ולא נוחה בכלל, זאת שמתחברת לגוף מעולה !!! לימורי, כשתהיו בניו יורק אתם מוזמנים ל

 

[iris & ben]

האם שקד מתנגד לזה?

 

[mom&shaked]

ממש לא., הוא אוהב את זה ../images/Emo13.gif

 

[מירי,]

אמא שלי אומרת - שאני אמא נוראית

בהקשרים הללו... אולי בגלל שאני לא ממש נלחצת ולא ממש מוכנה לקשור את ילדי אליי... באחת הפעמים בקניון (אנחנו גרים בנהריה אפילו הקניון לא ממש גדול ולא ממש עמוס) דודו התעקש לרוץ לאזור המישחקים (בעוד אני ובן מתנהלים לנו בכייף תוך כדי שיחה) ועד שאנחנו היגענו הוא כבר נעלם... חיפשנו (אני משערת) מעל ל10 דק´ ואז די התיאשתי ושאלתי היכן משרדי הקניון כדי שייכרזו לו ובדרכי לשם מצאתי אותו בלווית השומר בדרך אל המשרדים... במיקרה אחר היינו בפארק משחקים גדול ועמוס ילדים בערב הפתיחה , קשה מאוד לעקוב אחרי הילד בגלל סוג המישחקים שם, ובאיזה שהוא שלב הוא נעלם מענינו (יותר מדוייק מעיני אבא היה עם בן) חיפשנו אותו כמעט חצי שעה , ואז התיאשנו ופנינו אל המוקד די שיקראו לו והוא... הוא ישב במוקד מעל ל - 10 דק´ וחיכה לנו , השוטר סיפר שהוא לא בכה ואמר יפה את השמות שלנו ההורים ואנחנו כנראה בגלל החיפושים והרעש של המופע ה]תוח לא שמענו שקוראים לנו.. כאשר אנחנו הולכים למקומות שהם לא מכירים הם באופן טיבעי נצמדים אלינו.. ואכן היסברתי לדודו בדיוק מה לעשות כאשר הוא לא מוצא אותנו ותמיד יש נקודת מפגש... הרעיון הוא לא להלחץ... ובכל זאת אמא שלי אומרת שאני נוראית ושאנחנו לעולם לא נעלמנו לה!

 

[אורית ג.]

גם אמא שלי אומרת שאני נוראית....

כי 1. אני מניקה עד גיל מאוחר ("בשביל זה למדת באוניברסיטה?") 2. אני לא נותנת לילדים דיסה (ו"זה מחזק" לפי דעתה, אבל שניהם שונאים דברים מתוקים...) 3. אני מרשה לילדה לא ללכת לבית הספר לפעמים ("היא מפסידה חומר.... מה יהיה בתיכון?") 4.אני לא מרשה לאנשים אחרים, במיוחד לא מהמשפחה, לדבר אליהם בגסות ("מה יש? כל החיים תגני עליהם?) . . . ויש לי עד מספר 10 לפחות. אז... אל תקחי ברצינות את מה שאמא שלך חושבת עליך. וכל הכבוד על קור הרוח - אני הייתי מתעלפת אם הייתי מאבדת איזה ילד. 4.

 

[סיגל היי-טק]

אני הייתי אומרת לאמך: ../images/Emo9.gif

1. שזה כיף להניק (אני משערת שאם מניקים עד גיל מאוחר, אז נהנים מזה, לא?). ושההשכלה האקדמאית היא בשביל הנפש שלך, וזה לא פחות חשוב מטובת הילד. 2. כיף לך שהם לא אוהבים מתוק. 3. זה ממש לא נורא להפסיד יום לימודים מדי פעם (וכך אומרת מורה לשעבר...). זה הרבה יותר חינוכי ומהנה לבלות עם אמא/אבא מפעם לפעם ולא רק בימי החופש. 4. לדבר בגסות לילדים?! למה?! זוהי ממש אלימות מילולית וזה חשוב שאת לא מרשה לדבר כך לידם. וכן, בתור הורים התפקיד שלנו הוא להגן על הילדים שלנו כמה שרק נוכל! וכם אני מעריצה את קור הרוח של מירי. גם אני הייתי מתעלפת.

 

[מירי,]

אבל אמא שלי דווקא נהדרת!

וגם לה יש כל מיני הערות כמו שציינת - רק מה אני מראה לה את עצמי ואומרת שאם היא הצליחה אז אני גם אמא נורמאלית (זה חלק מההצלחה שלה כי ברוב אני כן מחכה אותה9 ואם היא לא היצליחה אז איך היא יכולה להעיר לי? ואצלנו הכל עם חיוך

 

[לאה_מ]

לימור, רעיון מצויין!

ואני רוצה לומר לך שלפחות אצלנו הוא גם עובד. אנחנו קובעים מקום מפגש מוסכם ובולט ברגע שאנחנו מגיעים למקום הומה, וכבר קרה לי שמי מהילדים הלך לאיבוד ומצאתי אותו במקום המוסכם. עומר הלך לי פעם לאיבוד בסופר, כשהוא היה בערך בן 4, וניגש מיזמתו לאחת מהקופאיות ואמר לה שהוא הלך לאיבוד. מיד קראו לי בכריזה של הסופר. מצאתי אותו אמנם בוכה, אבל הייתי מאד גאה בו על התושיה. בפעם אחרת הוא הלך לאיבוד בפארק הירקון, ושם מצאנו אותו אחרי שיטוטים מרובים והרבה דפיקות לב, ואז באמת החלטנו שנקבע מקום מפגש. אני שמחה שנגמר בטוב.

 

[rivi1]

אמא הלכת לי לאיבוד...

שלום לכולם.אני חדשה פה,ותקופה ארוכה שאני משוטטת בכל מיני פורומים וסתם קוראת את הכתןב שם.הפורום שלכם מדהיםץאני ממש מקנאה בכל אלה שיכולים ככה סתם בכיף להכנס לפורום.עכשיו אני בבית חולה לצערי ולכן יש לי את האפשרות הזו לפנק את עצמי ולשוטט באינטרנט אבל בימים רגילים,הלוואי.אבל נראה לי שעכשיו אני אפנה לעצמי בכוח זמן לזה. בקשר לסיפור הנוגע ללב של ללכת לאיבוד גם אני חוויתי לא פעם עם ילדי את ההרגשה הזוועתית הזו של הילד נעלם פתאום.רק ביום כיפור האחרון,כשטיילנו בערב עם עדן בת ה4 והאופניים שלה היא פתאום נעלמה בהצטלבות הומה אדם.חושך מסביב,יום כיפור,המון אנשים והילדה איננה.כמעט והתעלפתי מפחד.רצנו חסרי אונים לחפש אותה אולם אז חשבתי שאסור לי לזוז מהמקום בו הייתי כי אולי החא בכל זאת תזכור את הדרך חזרה.התישבתי רועדת ובוכה על שפת המדרה ובעלי המשיך לחפש אותה,ואכן לאחר מספר דקות שנראו כנצח הילדה הופיעה בוכה מבין האנשים בדיוק לכיוון בו הייתי.פרצתי בבכי של הקלה והיא נבהלה עוד יותר.הסתבר שהיא הצליחה לעבור את הצומת עם האופניים וכשמה לב שאנחנו לא מאחוריה פשוט עזבה אותם באמצע הכביש ורצה בחזרה.לשמחתנט זה נגמר בטוב,היא אומנם נרדמה בקושי כל אותו הלילה ובכתה המון,אבל לעומת המחשבות שעברו לי בראש באותם דקות-תודה לאל.מאז בכל פעם שהיא משתוללת ובורחת אני שואלת אותה אם היא רוצה ללכת לאיבוד שוב והיא מיד חוזרת אלי.

 

[אורית ג.]

לא נעים לי לשפוך שמן על מדורת

ההסטריה... אבל: אילו הייתי גרה בארצות הברית הייתי מחפשת דרך ל´שתול´ על הילדים שלי (על הבגדים למשל או הנעליים) צ´יפ איתור - שמאפשר לחפש אותם במקרה שנעלמו. חברים שלי שגרו בארצות הברית נכנסו עם התינוקת (בת שנה וחודשיים) לסופר והושיבו אותה בעגלה של הסופר . בבסופר נפרדו דרכי בני הזוג (רצו לחסוך זמן בקניות) וברגע מסויים חברתי עזבה לשניה אחת את הילד טהלגכה להביא מצרך ממדף סמוך שהיה מוסתר (היא לא הפקירה את הילדה או משהו - אל תקפצו , אנחנו עושים את זה בסופר לפעמים - אבל בארץ...). כשחזרה - הילדה נעלמה. היא הזעיקה את בעלה ובמקום להתחיל לחפש בסופר הוא מיהר לאחד הפתחים שבקומה וגילה את הילדה בזרועות החוטף, בכיון היציאה. זה נגמר ´בסדר´ , נכון? זה היה לפני כ-10 שנים. אבל לא יוצא מהראש.

 

[iris & ben]

לאורית,,,,

את בהחלט לאשופכת שמן אני מאוד מודעת למה שקורה פה בנוגע לשבב אני לא רוצה ליצור מהומה אבל אני מסכימה לרעיון עד כמה שזה נשמע ביזארי ומעלה קונוטציות סימון לא נעימות בעיר לא רחוקה מאיתנו נחטפה ילדה בת 8 לפני חודש ואני מקבלת מיילים עם תמומונות של ילדים נעלמים לא נעים בכלל אני לא עוזבת אפילו לשניה את הבן שלי אפילו ם זה כרוך באי נוחות כמו להעיר אותו או להטב בגשם

 

[סיגל היי-טק]

אני עד היום זוכרת את היום שהלכתי

לאיבוד לאמא שלי... וזה היה לפני ה-מ-ו-ן זמן...

באמת מקווה שזה לא יהיה טראומתי בשבילו. מה באמת אפשר לענות לו על השאלה שהוא שאל? אולי לומר לו שאם חס וחלילה זה יקרה שוב אתם כבר יודעים מה לעשות. אולי כדאי לצייד אותו בפתק עם מס´ הסלולרי שלך או של האבא.

 

[אמא של ע,ק,ת]

נקודת מפגש ופתק

גיסתי מציידת את ילדיה בפק עם הפלאפון שלה ושל עוד כמה אנשים (אבא, סבים, דודים) וכן את כתובת המגורים. לדעתי זה לא יכול להזיק, כי במקרים כאלה - שכמובן צריך לעשות הכל כדי שלא יקרו - גם הילד נלחץ ועלול אפילו לשכוח את שמו או שם הוריו, בעיקר אם מדובר בילד צעיר. שלא נדע...

 

[rivi1]

נקודת מפגש ופתק

רעיון גדול.על נקודת מפגש חשבנו כבר מזמן,פתק זה רעיון גדול.אממש כבר בפעם הבאה שנצא.תודה.

 

[נילי של ס&כ]

פתק

חברה שלי תולה על הצוואר של הילדה שלה שרשרת שעליה תלוי כרטיס לימינציה עם הפרטים של הילדה וההורים. הילדה מאושרת כי יש לה שרשרת, האמא מאושרת כי היא שקטה יותר... אני הלכתי לאיבוד בסופר לפני עשרים שנה ואני עוד זוכרת את הלחץ ההיסטרי שלי. למזלי ספיר היא ילדה טובה בקטע הזה, והיא דווקא מעדיפה להצמד אלינו, או לקחת אותנו איתה כשהיא רוצה ללכת לאנשהו (מתקנים וכד´) אחרת היא לא הולכת. אבל איך שכפיר שובב כבר עכשיו, בגיל 5 חודשים - וואי וואי מה שמחכה לי...