איןאריותכאלה
New member
רוב התאונות קורות בבית
אני כל כך זהירה, הולכת לאט, מסתכלת פעמיים, נשמרת מליפול, חלילה. והנה הבוקר, ממהרת מחדר לחדר, נתקלת בפיילה מלאה כביסה מקופלת לפיזור, בולמת בקושי על ברך וכף יד, שריטות מכוערות לאורך כל השוק מהפלסטיק שנשבר, שפה נפוחה מהשולחן, המון שוקולד, היא זזה, אוכל, היא זזה בתנועות חזקות, כל היום היד על הבטן, עוקבת. הכל מרגיש רגיל. אבל הרגע החד של הפאניקה כשאיבדתי את שיווי המשקל. הדקות הראשונות (אולי 2) עד שזזה. כולי בקינונים, זורקת, ממיינת, נפרדת, מצמצמת. הבית קטן וצריך להכניס אליו עוד אחד. בקרוב. נקיונות, סידורים, הכנות בלי סוף. אפילו קניתי סדיניות לעריסה. ההתרגשות עצומה. והפחד הזה. רק שיסתיים כבר. מתה להיות אחרי.
אני כל כך זהירה, הולכת לאט, מסתכלת פעמיים, נשמרת מליפול, חלילה. והנה הבוקר, ממהרת מחדר לחדר, נתקלת בפיילה מלאה כביסה מקופלת לפיזור, בולמת בקושי על ברך וכף יד, שריטות מכוערות לאורך כל השוק מהפלסטיק שנשבר, שפה נפוחה מהשולחן, המון שוקולד, היא זזה, אוכל, היא זזה בתנועות חזקות, כל היום היד על הבטן, עוקבת. הכל מרגיש רגיל. אבל הרגע החד של הפאניקה כשאיבדתי את שיווי המשקל. הדקות הראשונות (אולי 2) עד שזזה. כולי בקינונים, זורקת, ממיינת, נפרדת, מצמצמת. הבית קטן וצריך להכניס אליו עוד אחד. בקרוב. נקיונות, סידורים, הכנות בלי סוף. אפילו קניתי סדיניות לעריסה. ההתרגשות עצומה. והפחד הזה. רק שיסתיים כבר. מתה להיות אחרי.