רוג'ר ווטרס בסידני. וגם אני.
אתמול ראיתי, בפעם השנייה בחיי, את רוג'ר ווטרס בהופעה חיה. יו! אתם מאמינים שעדיין קשה לי לתפוס את המשפט שרשמתי הרגע?! במשך רוב שנותיי הבוגרות פיעמה בי ההכרה, שסביר להניח שאתפגר לפני שאראה שריד של הפינק פלוייד. אפילו פעם אחת. אבל רצה הגורל וראיתי את רוג'ר ווטרס. פעמיים! וכל זה תוך פחות משנה.... הפעם הראשונה הייתה (סביר להניח שעם רובכם) בשדה החומוס הקצור שבלטרון, והפעם שנייה- התרחשה אתמול בסידני. במקרה, אני מטיילת כבר כמעט שנה בעולם, ובמקרה אני ורוג'ר היינו באותו המקום, באותה העיר, באותה השעה. אבל עת למקריות ועת למעשים. ומייד כששמעתי על בואו, רכשנו (אני ואהובי) 2 כרטיסים נכספים, שתתפלאו לשמוע- עלו אף יותר מהכרטיסים למופע בארץ. כן, כן, בחיי. לו הייתה לי כאן מקלדת בעברית, הייתי מסקרת עבורכם את המופע במאמר מדוייק, שלא היה מחסיר אפילו פעימת לב אחת מפתיחת הדארק סייד. אבל לצערי הרב אין לי, ומכיוון שמקלדות וירטואליות עושות לי "חלושעס" והורגות לי את הקארמה, איאלץ לחזור לארץ ורק על אדמת הקודש להשלים את המשימה. זה מאוד קשה לי, כי הבטן שלי מתפוצצת מעוצמת החוויה, ואין את מי לשתף. ותדעו שהמופע היה דומה לזה שהתקיים בארץ, אבל בהרבה מובנים גם כל כך שונה. נבצר ממני להרחיב, אבל הקשישא עוד בועט. אולי אף חזק מתמיד. אח... קונצרט רוק בסידני. תודה לך אלהי הרוק, שהחייני והביאני. ותודה לכם שהקשבתם.