../images/Emo6.gif היתה לנו בשבוע הזה, בקורס
מישהי שעשתה לנו שם ´מופעי סטנד אפ קומדי´, בלאדינו, והיא המציאה מלא מילים חדשוטיס כאלה.... וזה מזכיר לי, שכשהייתי ילדה, היות והייתי בת יחידה, לא היתה ברירה, אלא להתרועע בחברת המבוגרים. אז היתה שם איזו דודה, שפתאום התחילה לבקש כרית, לשים על הכסא, ולא הצלחתי להבין מה קרה לה שהיא היתה צריכה כרית. בכל אופן, כמה ששאלתי, לא זכיתי למענה. אבא שלי, בהיותו ´ותיק´ יותר בארץ, ו´בוגר´ כמה קיבוצים ששם דיברו עברית תקנית, נהג לקרוא לקוצים - חרולים. העברית הכי יפה, ללא ספק. בכל אופן, החלטתי שלדודה הזו יש ´קוצים בישבן´, ושאלתי את אמא שלי אם יש לה ´חרולס´ - היא כמובן התגלגלה מצחוק, ואמרה לי, לא, יש לה ´אַלְמוּרַנַס´ (טחורים, אם אני זוכרת נכון). וזה במסגרת תוכניתנו, רגע של עברית.