רודף אחריה מלך מרוח בדם

[ngordon1]

רודף אחריה מלך מרוח בדם

שלום שלום, השורה הזאת, מ"מדרש יונתי" מציקה לי מאד, כי אני די בטוח שיש לה מקור (חיצוני?). ז"א הדימוי הזה... נשמע שהוא מגיע מקונטקסט אחר. בכלל - השיר מלא בציטוטים ממקורות שונים, בחלקם אני מזהה את המקור, חלקם אני מזהה כי מדובר בציטוט ששונה אך לא מזהה את המקור ואני מניח שיש דימויים שאני לא מזהה כציטוטים. בכל מקרה, אשמח אם תענו לי -המשפט לא מפסיק להטריד אותי. נתן

 

[בואן פפינו]

אני תמיד חשבתי שזה פרעה

כי המשפט הולך: זו אותה השיירה בדרך הפונה לים - היינו בני ישראל בצאתם ולפני חציית ים סוף. דולק בעקבותיה מלך מרוחם בדם - יעני פרעה מדבר חייתו גם... וגו'... פרעה כמובן כסמל קלאסי לרודף יהודים. שאם עברנו את פרעה נעבור גם את זה.

 

[ngordon1]

אבל למה מרוח בדם?

ברמת המטפורה? יש לו דם על הידיים? יכול להיות ובכלל נשמע לי די סביר, אבל... בכל זאת - זה דימוי מאד חזק לדעתי ולא מרגיש (?) לי מתאים לדמות של פרעה. יש משהו ברמה של מעבר לדמיון לסיפור יציאת מצריים? כלומר, אולי איזה סיפור דומה שעליו מבוססת השורה?

 

[בואן פפינו]

לא מצאתי. אם כי...

"ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים..." (יב,ז). מה התועלת בדם כשהוא משוח על מזוזות הבית? אלא כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום ומאמינים במה שהורה להם משה לעשות (למשוח מהדם על מזוזות הבית) למרות שאינם מבינים מה הטעם לדבר ועושים זאת מכיון שכך ה' ציוה מבלי לשאול שאלות- המקום חס עליהם. (מכילתא דרשב"י פרשה יז,יא)

 

[ngordon1]

שוב

פרשנות יפה. בכל זאת כשכתבתי את התגובה הקודמת הבחנתי בקשר בין פרעה, סיפור יציאת מצריים ודם - דם על המזוזות, מכת דם... הקשר הזה נראה לי סביר, אבל רק מעט יותר ממספיק. הפרשנות שהבאת, אף כי יפה ועונה על השאלה "מה התועלת בדם כשהוא משוח על מזוזות הבית? " היא לא עונה על השאלה "מה התועלת בדם כשהוא משוח על מלך?".

 

[בואן פפינו]

אה זה פשוט...

מכיון שכך ה' ציוה מבלי לשאול שאלות. סתם..... לא יודע. תכלס גם אני מחפש פירוש לכל מילה אבל לפעמים משורר שם מילה בגלל שפשוט התחרז לו.

 

[ngordon1]

זה מתפקידנו כקוראים

לקחת כל מילה ולתת לה משמעות שלמה, אתה לא יכול לקרוא אלתרמן ולהכריז בידענות - "הא! כל "פגישה לאין קץ" זה שטות אחת גדולה וחסרת הגיון, פשוט התחרז לו והסתדר עם המשקל", נכון?

 

[בואן פפינו]

עכשיו הבנת מה זה נמרץ שלוח?

סידרת לי סכסוך עם אלתרמן? אנחנו דוקא די מיודדים.

 

[ngordon1]

אני לא מסדר סיכסוכים

במיוחד בין אנשים שהם כבר מזמן ז"ל ובין אנשים שעדיין נושמים. זה נראה לי לא הוגן. לא, לא סכסוך, זה החיקוי שלי לסוקראטס - שאלתי שאלה במטרה לחזק (ללמד, להעביר, להדגיש - בחר אתה) נקודה. ולא - נמרץ שלוח, בניגוד למלך המרוח בדם, שאף שלא ידעתי את המקור, הבנתי את הדימוי/משפט/שורה, הבית הזה הוא בית סתום בעיניי לחלוטין. נמרץ שלוח? סכין? נמרץ? מישהו ממהר אלי חרב?

 

[בואן פפינו]

תעשה רגע חיקוי של תאלס. אני צמא.

 

[משמרותי]

אכן כן,בני ישראל (יעקב)

הרי שמעון ולוי: פרשת השבוע,וישלח בראשית לד' פסוק כה :"ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו אל העיר בטח,ויהרגו כל זכר".... כאמור שיר מחאה, תופס גם לימינו.מחאה על התנהלות החרדים והדתיים המנכסים את התורה רק אליהם,אך לעתים "שוכחים" להתנהג לפיה... רוצה לומר מפרשנים אותה בהתאם לרצונם,פעם כך ופעם כך.

 

[ngordon1]

אני דווקא חושב שזו פרשנות

שהולכת רחוק מדי ומתבססת הרבה מעבר למה שנחוץ על הקונטקסט האקטואלי. לשיר כמובן. אני דווקא לא רואה בשיר שיר מחאה, ברובו. מלבד השורות שבהחלט פונות לקורא/מאזין "ושמיטה כהלכה אתה..." וכו' (אני מבין שנהוג כאן כבתקופת הגלות הראשונה - וגו'?), רוב השורות נראות לי יותר כמעין שיר אהבה לירושלים. השורות שמתייחסות לירושלים נראות לי כמקבילות לכמה שירים של אלכסנדר פן. לא מזמן יצא לי להחליף כמה מיילים (E-MAIL) אם אהוד אריאל. אני מפנה אתכם אל "אדמה-אדמתי" ואל "ירושלים הקדשה" של פן. השירים הללו, אפילו שאפשר לקרוא אותם כמחאה, ויכול מאד ליהיות שנכתבו מתוך מחאה, נקראים, על ידי בכל אופן, כשירים המבטאים יחסי אהבה-שנאה עם ישראל (ארץ ישראל) ועם ירושלים. אגב, אל תשכחו את שם השיר - מדרש יונתי. מדרש יונתי, של רש"י, עושה את ההקבלה החוזרת בשיר השירים בין שיר אהבה שבינו לבינה ובין שיר אהבה בין המקום ובין עמו ישראל. נראה לי שדווקא הסוג הזה של הפרשנות מדגיש את משמעות השירים (של פן, של אריאל) - שירי אהבה-שנאה אל האדמה הזאת. בכל מקרה, אני מחפש דמיון לשוני ל"נמרץ שלוח", כלומר, מאיפה מגיע הביטוי (לא שולל שהוא מגיע ממחשבותיו של אריאל, אבל בגלל אופי הביטוי וכיוון שהרבה מהשיר מורכב מציטוטים/התייחסויות למקורות אחרים, נראה לי הגיוני) מבחינה לשונית ולא -כיצד הוא דומה רעיונית למקומות אחרים. בכלל, אף שבהחלט ניתן לתאר את שמעון ולוי כמתגרדים על הסכין, זה לא הדרך הראשונה שהייתי (אני) חושב עליהם. מקווה שהבהרתי את עצמי.

 

[משמרותי]

בודאי ובהחלט

רוב השירים של מאיר הם שירי אהבה לארץ ולמקום. וזאת מחאה מתוך אהבה ואכפתיות וכאב על התנהגותם של ונוהגם של חלק ממנהיגי הדת והציבור... שבת שלום

 

[נתנאל כלפו ברנדל]

יש מדרש על אכזריות פרעה

שהיה מצורע ועל מנת להרפא היה רוחץ גופו בדם תינוקות כסגולה לריפוי.

 

[ngordon1]

יש סיכוי למראה מקום?

 

[בואן פפינו]

כתב לך מוגג: שמות רבה א/ל"ד

 

[משמרותי]

אפשרות אחרת

השיר בעיני הינו שיר מחאה וביקורת על התנהלות עם ישראל ובעיקר מנהיגיו לאורך ההיסטוריה עד ימינו אלה. ולכן בקצרה סבור אני שהכוונה היא לאחד ממלכי ישראל/יהודה החוטאים.אינני בטוח שזה ציטוט מהמקורות.ייתכן מאד שזה דימוי.הרי השיר מלא בכאלה

 

[מוגג]

על פי המדרש

פרעה טבל בדם ילדים עבריים: וימת מלך מצרים, שנצטרע, והמצורע חשוב כמת, שנאמר (במדבר יב, יב): אל נא תהי כמת ואומר (ישעיהו ו, א): בשנת מות המלך עוזיהו. ויאנחו בני ישראל למה נתאנחו? לפי, שאמרו חרטומי מצרים: אין לך רפואה, אם לא נשחוט מקטני ישראל מאה וחמישים בערב, ומאה וחמישים בבקר, ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום, כיון ששמעו ישראל גזירה קשה, התחילו מתאנחים וקוננים, ואין ויזעקו אלא לשון קינה, כדכתיב (יחזקאל כא, יז): זעק והילל בן אדם. (שמות רבה א/ל"ד)

 

[ngordon1]

תשובה מצויינת

תודה רבה

 

[בואן פפינו]

../images/Emo45.gif