רווקה בת 40
היי, לא פה כדי למצוא זוגיות בטח לאור מה שאחשוף כאן כאנונימית.
פה כדי לחלוק מה שיושב עליי הרבה יותר מדי שנים, מטריד אותי מאוד ואין לי פתרון
יש לי המון מודעות עצמית ואם יש מישהו שיודע לתת עצות לאחרים זאת אני אבל לעצמי כמיטב הקלישאות לא הכי יודעת לעזור.
מעולם לא חוויתי זוגיות טובה, אמיתית עם אהבה הדדית בלב ובנפש כמו שכל כך מקווה ועדיין אופטימית לה.
מודה שבררנית, נדירים האנשים שמקסימים אותי ואותם מעריכה.
נדירים הנשואים שבחייהם אני מקנאה לחיוב. לרוב הם מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים: 1) נשואים וסובלים בשקט משתלטנות של הצד השני כי מפחדים להיות לבד 2) נשואים וחיים בשקר, שותפות בדאגה לילדים ומילוי חובות כשמהצד בוגדים חופשי וכל אחד עושה מה שבא לו 3) נשואים בתיעוב הדדי וחוסר כבוד- יום ולילה ויכוחים כשמה שמשאיר אותם יחד זה אולי מייק אפ סקס או סוג של סאדו מאזו, מי יודע...
כשאנשים רואים אותי חוזרת השאלה שוב ושוב - איך לא נחטפת, למה לא נתפסת ...מה שמצחיק גם על ידי סטוציונרים שבעצמם לבד מהסיבה הידועה.
זה די צורם לי כי תמיד מחפשים מה בי לא בסדר ומעצבן שגם אני כי איך יכול להיות שאני נמצאת באתרי היכרויות, יצאתי למאות דייטים בעיקר מאינטרנט, כל פעם נדירה שיוצאת לבלות תמיד יש מישהו שנדלק ונוצר קשר אבל בסופו של דבר יוצאת בשן ועין. לא אוהבת להכליל וגם לא להתלונן על מר גורלי אבל אפילו להגיע לפגישה שניה עם מישהו ולצאת איתו לסרט זה הישג היום.
אם הוא גרוש אז הוא לא מפסיק ליילל על גרושתו הרעה וילדיו המהממים, סוחב טראומה ולא מסתכל קדימה להכיר אדם חדש אלא להעביר זמן עם פסיכולוגית חובבת כנראה. הרבה רווקים לא יודעים איך להתנהג עם אישה - מבקשים שתשלם טיפה, לא מציעים לה לאכול, אין אדיבות. אבל לקשקש על עצמם, לייבש אותך שעה על אותה כוס שתיה ובסוף גם להזמין את עצמם אלייך הביתה "לשירותים או לקפה" זה הם כן יודעים. אין מצב שאני מארחת ביום הראשון וגם לא בשני אם מגיעים אליו ובזה ה"קשר" מסתיים וכן הלאה לשטנץ הבא. אז איך אני אמורה להיתפס כשנגמר לפני שמתחיל?
יש כל כך הרבה זבל לא רציני שמסתובב באינטרנט ומחוצה לו - מדובר הרי באנשים ולי אישית קשה למצוא איכות. אדם רומנטי, שאכפת לו מהצד השני, שעקבי בהתעניינות, גבר אמיתי שלא מנסה לתכמן או לזלזל באינטיליגנציה שלי כאישה ועדיין מושך וכריזמטי ולא דביל מתוסבך ולוזר מהצד השני.
בקיצור, אנשים שאני אוהבת הם ישרים עם עמוד שדרה ומוסר, ועדיין קלילים עם חוש הומור שמבינים עניין וכיף לדבר איתם על הכל, חמים ונעימים ואיכשהו מתרשמת שהם קיימים רחוק ממני כנשואים ומפורסמים...לא משהו בהישג ידי בסביבתי הקרובה.
יש כאלה שאומרים שצריך ליזום, להיות הציידת בעצמך אחרת תישארי לבד. נדמה שבימינו המון גברים, אם אפשר לקרוא להם גברים, אכן מתנהגים כנשים וממש מבקשים שתהיי הגבר - שאני אזום, ארדוף, אתקשר, מעין היפוך תפקידים לא מובן לי...רק שפה נגמרת המשיכה שלי - לא לסבית וממש לא מחפשת אישה
נשית בעצמי ונמשכת להתמדה ואסרטיביות. אם הוא פוחד ומקשקש לי שנעלמתי לו ולמה אני לא מזמינה אותו אליי מה יש לי לעשות איתו? שיילך לחפש פריארית אחרת...איפה החיזור של פעם? חייבת לציין שדי ברור לעין אצלי, אם הבחור חכם, שאני בחורה טובה, לא מהנצלניות, עם אנרגיה חיובית, מאוד מתחשבת, נעימה, אשת שיחה, די מציאה לדברי כמה שהודו בפניי, נותנת צ'אנס גם למי שמתנהג כחמור בדייט ראשון אם היה חיבור כלשהו ומבאס שמתייחסים אליי בחוסר כבוד שמתבטא בקמצנות, בוולגריות, בהסתערות גופנית לפעמים כאילו עכשיו יצאו מבית סוהר ואני איזה נערת ליווי. איפה האיכות, איפה הרומנטיות, מגיע לי הרבה יותר...לטוס לחו"ל שיפול עליי איטלקי שרמנטי וחמוד? אולי אני יותר מדי מנומסת וישרה לישראלים...איכשהו אין המשכיות ותמיד חסר משהו, מסתירים משהו, משקרים, בין עבודות, לא מוצאים את עצמם, מחפשים מהירות, מבקשים שאבוא לפגוש אותם באיזור שלהם...איך אפשר להתאהב ככה, מישהו יכול להגיד לי?
כשאני שומעת על בחורות אחרות שאשכרה נוסעות לפגוש את הבחור באיזור מגוריו, זורמות מהר או לא אכפת להן שהוא מבקש מהן לשלם מההתחלה ומדלגות על גסויות ששומעות אני מתפלצת כי בחיים לא אהיה כזאת נואשת ואתפשר אבל הלוואי והייתי פחות רגישה. ברור לי שאם הייתי יותר תמימה או מטומטמת מזמן הייתי נשואה עם ילדים ואולי אף מסתפקת בזה.
לסיום חייבת לציין שדי גמישה ולא מחפשת לנהל אף אחד, גם לא שינהלו אותי כמובן,
אין לי שום דבר עקרוני נגד נישואין, אוהבת ילדים, מאוד מינית אבל בזוגיות בלעדית כשמרגישה בטוחה בלבד.
