רוח האדם (מודעות עצמית)
רוח האדם ומודעות עצמית כשההגיון אומר הנך לבד, וכשבשכל אומר אין אלוהים, מתחיל החיפוש. יש והאדם יוצר לעצמו תודעה דמיונית ובאמצעותה יוצר הוא עולם מלא בתכנים המקבילים לקיומו למעט פחד. ובינהם גם את הבלתי אפשרי ואת הבלתי ניתן להשגה. מעין עץ דעת שניתן להנות מפרותיו. לשם כך הוא יוצר את עצמו מחדש חופשי ובין חורין לשוטט בעולמו החדש. שם יפגוש את שוכניו הנושאים את חוכמת הבריאה חוכמת האדם ואת חוכמת האלוהים. העצמי החדש מהווה עתה מביא ומוציא בין שני העולמות הגשמי והדמיוני תוצרה של תודעה דמיונית. חוכמת שוכני עולמו החדש נתונה לו באמצעות העצמי החדש המביאה גם עבור שאר בני האדם. מילות המפתח ההכרחיות לישומה של החוכמה הן אהבה ושלמות, הן המזון והחמצן של עולם זה. השפעתה של תודעה זו מחוללת פלאים, האדם הנתון למרותה מתפקד על פי קודים חדשים דהיינו אהבה ושלמות. באמצעותם משיג הוא שלווה ובריאות ותפיסת עולמו משתנה מקצה לקצה. ועתה מתחוללים נסים ונפלאות מכוח רצונו בלבד. כל זאת כאמור באמצעות התודעה המוזנת בכל הבלתי האפשרי הנחשק והחסר. עד כמה זקוק האדם לגילוי למען הגשמה והשגה את הדבר.? שהרי אין הבדל בינו לבין אדם המשמש אובייקט למהפנט המזינו בבלתי אפשרי ואף מצליח ליישם זאת.? האם אין דרך אחרת נוספת שאינה פרי התודעה הדמיונית.? יש ויש אך כאן טמון ההבדל, כאן ניצבים ההגיון והשכל ודוחקים באדם להתעורר ולחוות על פי הכלים הקיימים בו, החושים לרבות החשיבה. אני טוען שקיימת דרך נוספת, דרך המודעות העצמית, באמצעותה יגלה האדם את מהותו הגלויה אך הנסתרת בו. באמצעות הכלים החבויים במהותו יכול האדם להגיע לאותן תוצאות ללא התפאורה של התודעה הדמיונית (פיקטיבית). לא עלאה את הקורא/ת כיצד עושים זאת, כל אחד יגלה בעצמו את צורת החיפוש המתאימה. יתכן מאוד שלאחר הגילוי, ימצא הוא גם את האלוהים שאבד לו מזמן. בברכה אביר
רוח האדם ומודעות עצמית כשההגיון אומר הנך לבד, וכשבשכל אומר אין אלוהים, מתחיל החיפוש. יש והאדם יוצר לעצמו תודעה דמיונית ובאמצעותה יוצר הוא עולם מלא בתכנים המקבילים לקיומו למעט פחד. ובינהם גם את הבלתי אפשרי ואת הבלתי ניתן להשגה. מעין עץ דעת שניתן להנות מפרותיו. לשם כך הוא יוצר את עצמו מחדש חופשי ובין חורין לשוטט בעולמו החדש. שם יפגוש את שוכניו הנושאים את חוכמת הבריאה חוכמת האדם ואת חוכמת האלוהים. העצמי החדש מהווה עתה מביא ומוציא בין שני העולמות הגשמי והדמיוני תוצרה של תודעה דמיונית. חוכמת שוכני עולמו החדש נתונה לו באמצעות העצמי החדש המביאה גם עבור שאר בני האדם. מילות המפתח ההכרחיות לישומה של החוכמה הן אהבה ושלמות, הן המזון והחמצן של עולם זה. השפעתה של תודעה זו מחוללת פלאים, האדם הנתון למרותה מתפקד על פי קודים חדשים דהיינו אהבה ושלמות. באמצעותם משיג הוא שלווה ובריאות ותפיסת עולמו משתנה מקצה לקצה. ועתה מתחוללים נסים ונפלאות מכוח רצונו בלבד. כל זאת כאמור באמצעות התודעה המוזנת בכל הבלתי האפשרי הנחשק והחסר. עד כמה זקוק האדם לגילוי למען הגשמה והשגה את הדבר.? שהרי אין הבדל בינו לבין אדם המשמש אובייקט למהפנט המזינו בבלתי אפשרי ואף מצליח ליישם זאת.? האם אין דרך אחרת נוספת שאינה פרי התודעה הדמיונית.? יש ויש אך כאן טמון ההבדל, כאן ניצבים ההגיון והשכל ודוחקים באדם להתעורר ולחוות על פי הכלים הקיימים בו, החושים לרבות החשיבה. אני טוען שקיימת דרך נוספת, דרך המודעות העצמית, באמצעותה יגלה האדם את מהותו הגלויה אך הנסתרת בו. באמצעות הכלים החבויים במהותו יכול האדם להגיע לאותן תוצאות ללא התפאורה של התודעה הדמיונית (פיקטיבית). לא עלאה את הקורא/ת כיצד עושים זאת, כל אחד יגלה בעצמו את צורת החיפוש המתאימה. יתכן מאוד שלאחר הגילוי, ימצא הוא גם את האלוהים שאבד לו מזמן. בברכה אביר