scorpion27
New member
רוח חיי...נמוגה. זקוק לעזרה
עשרות פעמים ישבתי לי כאן בהה במסך, לא ידעתי מה לכתוב, גם עכשו אני לא יודע. קשה לתחם תקופת חיים בכמה שורות. וכל פעם שאני כאן, אני קורא את הכותבים האחרים ומזיל דימעה..(בלב) באמת כואב לי לראות את כל הכאב הרב באתר הזה. ...למרות המשימה הבלתי אפשרית, אני אנסה לספר על עצמי...למקרה שלמשהוא תהיה עיצה... אני בן 27 גר לחופי הים האדום. בעל מקצוע חופשי. זה אני היום. לפני 21 שנה ההורים שלי התגרשו, זו היתה תקופה קשה מאוד עבורי, גם שלא ידעתי את זה. היתה הרבה אלימות בבית. וזה לא נגמר ביום שבו הם התגרשו. לאמא שלי שהיו שלוש פיות להאכיל וגם לעבוד לא היו חיים קלים. באמת שאני לא כועס עליה...לא ממש ...אולי קצת. אבל היא היתה מאוד אלימה. בגיל 8 עברתי לאבא שלי שהיה נשוי בפעם השנייה. גם שם לא היו לי חיים טובים. אשתו היתה טובה אלי, היא ניסתה לפחות. אני היתי מאוד קשה אליה.. מה אני אמור לעשות ? היתי ילד רחוב עד גיל 8. בכיתה ג עדיון לא קראתי וכתבתי לבד. היתי עושה מה שאני רוצה ואף אחד לא אמר לי מה מותר ומה אסור. היתי לבד. אמא שלי ניסתה ככול יכולתה, אבל היא היתה בעבודה כל הזמן. בגיל 14ברחתי לאמא שלי בחזרה. אבא שלי התגרש ושוב ראיתי את הכיעור של הגירושים. אלוהים כל כך פחדתי...אבל אצל אמא שלי לא מצאתי את השלוה...היא היתה נשואה טרייה...גבר מבוגר וממש לא סמפטי...זה החזיק מעמד שנתיים. ערב אחד חזרתי הביתה, והוא לא נתן לי להכנס. אמא שלי היתה שם !! אני לא יודע מה להרגיש לגביה במקרה הזה. ישנתי על ספסל באותו הלילה..אבל היה נורא קר אז הלכתי לחברה שלי, שהיתה כבר חברה שנתיים. ההורים שלה אהבו אותי, ועד לא מזמן הינו בקשר. היתי אצלהם כמה ימים.וחזרתי אל אבא שלי. אבא שלי הוא אדם טוב. אבל הוא נכשל במשימות של אב. הוא דאג לי לכל צרכי הקיומיים. אבל כבר היתי הרוס נפשית. מי שהחזיקה אותי היתה החברה שלי (הינו חברים 4 שנים -(14-18)). אבל בסופו של דבר נשברתי. אבא שלי יצא למילואים, ואני נשארתי לבד בבית. לא יכולתי יותר לסבולסבול את הדממה. את הריקנות האין סופית...ניסיתי ``להתאבד`` בערך...לא רציתי למות. רציתי שמשהוא ישמע אותי. אף אחד לא שמע. כשהתחלתי להרגיש רע(לקחתי כדורים) התקשרתי למורה שלי. למי היתי אמור להתקשר ?? לא היה לי אף אחד ואבא שלי לא היה ניתן להשגה במקום שהוא היה מוצב בו. אשפזו אותי וקרוא גם לאחי ששירת אז בצבא וגם לאבא שלי. אבל כלום לא השתנה. העולם כמנהגו נהג. תקופה קצרה אח``כ פגשתי נערה חמודה...היא נתנה לי סיבה לחיות..גם איתה היתי קצת יותר מארבע שנים. אבל נפרדנו. בגללי. זה היה לפני כחמש שנים ומאז אני דיי בהה בחיים. מקלל את השמש כל בוקר למה לא יכולתי למות תוך כדי שינה ? *** סליחה שיצא לי כזה מכתב ארוך...ניסיתי לקצר.
עשרות פעמים ישבתי לי כאן בהה במסך, לא ידעתי מה לכתוב, גם עכשו אני לא יודע. קשה לתחם תקופת חיים בכמה שורות. וכל פעם שאני כאן, אני קורא את הכותבים האחרים ומזיל דימעה..(בלב) באמת כואב לי לראות את כל הכאב הרב באתר הזה. ...למרות המשימה הבלתי אפשרית, אני אנסה לספר על עצמי...למקרה שלמשהוא תהיה עיצה... אני בן 27 גר לחופי הים האדום. בעל מקצוע חופשי. זה אני היום. לפני 21 שנה ההורים שלי התגרשו, זו היתה תקופה קשה מאוד עבורי, גם שלא ידעתי את זה. היתה הרבה אלימות בבית. וזה לא נגמר ביום שבו הם התגרשו. לאמא שלי שהיו שלוש פיות להאכיל וגם לעבוד לא היו חיים קלים. באמת שאני לא כועס עליה...לא ממש ...אולי קצת. אבל היא היתה מאוד אלימה. בגיל 8 עברתי לאבא שלי שהיה נשוי בפעם השנייה. גם שם לא היו לי חיים טובים. אשתו היתה טובה אלי, היא ניסתה לפחות. אני היתי מאוד קשה אליה.. מה אני אמור לעשות ? היתי ילד רחוב עד גיל 8. בכיתה ג עדיון לא קראתי וכתבתי לבד. היתי עושה מה שאני רוצה ואף אחד לא אמר לי מה מותר ומה אסור. היתי לבד. אמא שלי ניסתה ככול יכולתה, אבל היא היתה בעבודה כל הזמן. בגיל 14ברחתי לאמא שלי בחזרה. אבא שלי התגרש ושוב ראיתי את הכיעור של הגירושים. אלוהים כל כך פחדתי...אבל אצל אמא שלי לא מצאתי את השלוה...היא היתה נשואה טרייה...גבר מבוגר וממש לא סמפטי...זה החזיק מעמד שנתיים. ערב אחד חזרתי הביתה, והוא לא נתן לי להכנס. אמא שלי היתה שם !! אני לא יודע מה להרגיש לגביה במקרה הזה. ישנתי על ספסל באותו הלילה..אבל היה נורא קר אז הלכתי לחברה שלי, שהיתה כבר חברה שנתיים. ההורים שלה אהבו אותי, ועד לא מזמן הינו בקשר. היתי אצלהם כמה ימים.וחזרתי אל אבא שלי. אבא שלי הוא אדם טוב. אבל הוא נכשל במשימות של אב. הוא דאג לי לכל צרכי הקיומיים. אבל כבר היתי הרוס נפשית. מי שהחזיקה אותי היתה החברה שלי (הינו חברים 4 שנים -(14-18)). אבל בסופו של דבר נשברתי. אבא שלי יצא למילואים, ואני נשארתי לבד בבית. לא יכולתי יותר לסבולסבול את הדממה. את הריקנות האין סופית...ניסיתי ``להתאבד`` בערך...לא רציתי למות. רציתי שמשהוא ישמע אותי. אף אחד לא שמע. כשהתחלתי להרגיש רע(לקחתי כדורים) התקשרתי למורה שלי. למי היתי אמור להתקשר ?? לא היה לי אף אחד ואבא שלי לא היה ניתן להשגה במקום שהוא היה מוצב בו. אשפזו אותי וקרוא גם לאחי ששירת אז בצבא וגם לאבא שלי. אבל כלום לא השתנה. העולם כמנהגו נהג. תקופה קצרה אח``כ פגשתי נערה חמודה...היא נתנה לי סיבה לחיות..גם איתה היתי קצת יותר מארבע שנים. אבל נפרדנו. בגללי. זה היה לפני כחמש שנים ומאז אני דיי בהה בחיים. מקלל את השמש כל בוקר למה לא יכולתי למות תוך כדי שינה ? *** סליחה שיצא לי כזה מכתב ארוך...ניסיתי לקצר.
