שימחת האהבה
New member
רוח רעה נושבת בתוכי, מה עושים?
בימים האחרונים המעטתי בכתיבה כאן. מהמקום שבו, בגיל 46, אני משתדל להסתכל כמו אבא טוב או שומר אחראי על הפורום,
בסך הכל רוב הקוראים כאן צעירים ממני גם אם לרובנו דרך משותפת וחשיבה דומה.
משהו מתוכי מתחיל להתכרסם. רגשות שליליים מציפים אותי, (לא, מבקש שלא לחשוף אותם כאן). עולה בי מן תחושת פספוס,
וזאת מול הבנה שמציאת בת זוג הוא תהליך ארוך שדורש סבלנות. יש בי פחד לפגוע מתוך פזיזות. לרגע אני חושב שהפספוס
כמוהו כפגיעה בעצמי מתוך זה שאני לא עושה מספיק או עושה מתוך רצון להכיר ו..לשמור על כולנו כפי שכתבתי.
כן, בדרך עולים שוב שאלות קשות ובילתי פתורות מתוך מה שעלה ונכתב כאן, האנשים, המעשים והתגובות. מה עושים?
במחשבה ראשונה אני חושב שהתשובה היא לזכור שכאן אני מכבד את הקוראים, החשיפה שלהם כלפי כקורא וחבר לפורום.
ובאיזה שהו מקום הכתיבה שלי נעצרת.. ושוב קשה לי להסביר את זה או למה זה מפריע לי, בין השאר (על פי מה שכבר כתבתי)
האם זה מספיק? האם אני לא מפספס את הדבר האמיתי ? מהו בכלל הדבר האמיתי ?
האם יש כאן עוד כאלה המונעים מעצמם לכתוב, ולמה ?
בימים האחרונים המעטתי בכתיבה כאן. מהמקום שבו, בגיל 46, אני משתדל להסתכל כמו אבא טוב או שומר אחראי על הפורום,
בסך הכל רוב הקוראים כאן צעירים ממני גם אם לרובנו דרך משותפת וחשיבה דומה.
משהו מתוכי מתחיל להתכרסם. רגשות שליליים מציפים אותי, (לא, מבקש שלא לחשוף אותם כאן). עולה בי מן תחושת פספוס,
וזאת מול הבנה שמציאת בת זוג הוא תהליך ארוך שדורש סבלנות. יש בי פחד לפגוע מתוך פזיזות. לרגע אני חושב שהפספוס
כמוהו כפגיעה בעצמי מתוך זה שאני לא עושה מספיק או עושה מתוך רצון להכיר ו..לשמור על כולנו כפי שכתבתי.
כן, בדרך עולים שוב שאלות קשות ובילתי פתורות מתוך מה שעלה ונכתב כאן, האנשים, המעשים והתגובות. מה עושים?
במחשבה ראשונה אני חושב שהתשובה היא לזכור שכאן אני מכבד את הקוראים, החשיפה שלהם כלפי כקורא וחבר לפורום.
ובאיזה שהו מקום הכתיבה שלי נעצרת.. ושוב קשה לי להסביר את זה או למה זה מפריע לי, בין השאר (על פי מה שכבר כתבתי)
האם זה מספיק? האם אני לא מפספס את הדבר האמיתי ? מהו בכלל הדבר האמיתי ?
האם יש כאן עוד כאלה המונעים מעצמם לכתוב, ולמה ?
