זה היה הברווט הכי קשה שרכבתי
השילוב של חום אימים ורוח פנים עזה כל הדרך מצומת יהודיה ועד בית שאן, הביא אותי מותש לרגלי הגלבוע. ובנוסף עיכובים בדרך (פנצ'ר ראשון בברווטים, התברברות קטנה בטבריה וכו') גזלו ממני את כל זמן הבטחון שלי. ידעתי שאני מטפס לאט, והייתי זקוק לעצירות רבות בדרך. לעומת זאת את הירידה עשיתי במהירות מפחידה ממש, כדי להספיק להגיע בדקה ה-90 לסיום.
 
לקחים מעונת הברווטים:
א. אני מאד אוהב את הרכיבות הארוכות האלו. זה כיף!
ב. אני צריך לשפר יכולת טיפוס.
ג. צריך לשפר קצת את רמת הביצוע שאני יכול להתמיד בה לאורך זמן. לא פעם, בעיקר בהינתן תנאי דרך קשים יותר, הביצועים שלי הידרדרו באופן לא פרופורציונלי.
ג. להתארגן על ציוד מתאים יותר לרכיבות מהסוג הזה (החל מאופניים, דרך תיקים מתאימים לציוד וכו').
 
תודה על ארגון הברווטים, ונתראה בעונה הבאה, אני מניח. אם לא לפני כן.
