אריה, אני לא חושב שהיתה כאן יוהרה
קודם כל כדי להבהיר, כשאני אומר שאני לא מבין מה הטעם באתגרים הללו אני מדבר על עצמי. אני לא אוהב אתגרים שצרפתים קובעים את החוקים שלהם (יוצא דופן: שלוש פעמים וונטו, שרק כשסיימתי ידעתי שזהו אתגר רשמי עם תעודות וכו), וגם לרכיבות הקשות ביותר שביצעתי התייחסתי כאל טיולים, ולעתים רחוקות, בשל גורם כלשהו, חתכתי באמצע כשראיתי שלא אגיע חזרה עד חשכה.
קרא את מה שטל כתב, הוא ארגן את זה בגדול בגלל האוקראיני, ובכך היתה הצלחה. מה שמראה לך על כוונותיו של טל הוא שלאחר השינה, הם המשיכו את המסלול בתור טיול.
לדעתי טל ידע טוב מאד בפני מה הוא עומד, ושים גם לב שהוא לא היה הגורם המגביל. הוא כותב שהרגיש טוב ועמד בזמנים שקבע לעצמו, אבל את ההחלטה לפרוש הוא קיבל 'יחד' עם אסף, שפרש עוד לפני כן. אסף לא היה מתורגל בעליות נון-סטופ, והאתגר הזה היה גדול עליו (בלי להעליב כמובן, הוא גדול על 99% מהרוכבים בארץ אם לא יותר, אבל כמו שנאמר בבדיחה על המכנה שם לחברו, 'בגהינום יש מקום לכולם').
זה מזכיר לי ברווט אחר, 1000 או 1200 שטל ביצע עם יאן בחום כבד, והפרישה ממנו על הנייר היתה של שניהם, אבל תכל'ס יאן היה הגורם המגביל, וטל פרש כי לא רצה לחצות את המדבר לבדו.
