ליאורי מתוקה ../images/Emo140.gif
קצת קשה להסתכל על חצי הכוס המלאה כשהנוזל בתוכה הוא שחור
יש לי ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל המאורעות האחרונים כנראה הביאו אותי לנקודה נמוכה במיוחד. יש לי המון על מה לשמוח, הכוס שלי מלאה בהמון דברים טובים: רומי, המשפחה שלי, החברים שלי. ועם כל אלו, עדיין יש את הציפיות שלי מעצמי, הרצון להצליח במשהו, כבר פחות משנה מה... לראות איזושהי התקדמות, ולא רק את הדרך למטה. כל ההתעסקות עם החובות, הוצאה לפועל, עורכי דין אטומים וקרים, בנקים שמתנכלים לך דווקא כשקשה, מדינה שמציבה ג´ונגל ביורוקרטי מלא חיות טרף מול אלו שנזקקים לעזרה, וגם - חוסר שביעות הרצון שלי מעצמי, שאני נזקקת לעזרה הזו בכלל. חינכו אותי להיות עצמאית, ואני מאמינה בכך בכול מאודי, המחשבה על לחזור לגור בבית הורי גורמת לי לצמרמורות ובושה עזה, והנה, אני לא מצליחה להחזיק את עצמי, ועוד תלויה בי ילדה קטנה מופלאה, שבאמת מגיע לה בית חם ואוהב, עם אמא שמעריכה את עצמה קצת יותר. יש לי עבודה לעשות, ואני מפסיקה כל הזמן כי אני לא מצליחה להתרכז, המחשבות מטרידות אותי ומעיקות עלי... בגלל זה כתבתי פה, כדי לשפוך את הלב. ההורים שלי רק מתעצבנים כשאני משתפכת להם. גם להם לא קל, וגם להם יש ציפיות ממני - ובינתיים אני מביאה להם רצף של אכזבות. רומי עוד קטנה, אבל אני לא רוצה לאכזב גם אותה... והכי חשוב - אני לא רוצה לאכזב את עצמי. אני יודעת שיש לי את הפוטנציאל, שיש לי כשרון ושהצלחתי בעבר, זה כל כך מתסכל שאני לא מצליחה לממש את זה ולצאת מהבוץ.
בעיקר נושא העבודה שאני לא מצליחה למצוא, וכמובן התוצאות של זה, הסתבכות בחובות וביורוקרטיה. (עיקלו לי את חשבון הבנק שלי
(לא עזר
