רומנטיקה
היום טחנתי כיתה. מרצון. ועוד באחת כזאת שנמצאת בקצה הכי רחוק מהמשרד שלי. לימדתי המון חומר לא רלוונטי על סוגי זכרונות והארדיסקים במשך שמונה שעות, ואז גם שאלתי אותם איך עבר היום. לא פחות ולא יותר. הם כמובן לא הפסיקו להתלונן על האוכל - אבל מה, השיעורים עם המפקדת - תותים. כן, ברצינות, היה אחד שאמר 'תותים'. חניך אילתי כזה עם זיפים. בכלל לא יודעת מתי הוא צריך להתגלח כי אני לא מבינה שום דבר בזיפים, תודה לאל. הגעתי לדירה סביב אחת עשרה בלילה ונזרקתי כמו איזו בטטה על הספה, עם המדים והכל. שכחתי לכוון שעון מעורר. על הבוקר סימסתי לקצינה הלא מוצלחת שלי שאני מגיעה באיחור. למה? ככה. כואבות לי הרגליים. ירדתי חמישה ק"ג בשבועיים קורס והוא עוד רחוק מלהסתיים. באותו הבוקר התחלתי לבכות לה שאני תמיד מתנדבת, וזהו, על הזין שלי אני נכנסת למשהו שהוא לא שלי. אני לא אוהבת לבכות. שמישהי אחרת תשאל אותם מה שלומם אחרי שהייתי איתם כל היום. הם גם לא אובייקטיבים ככה - מי יגיד לי שהשיעורים שלי לא באים לו טוב? נראה אותו מנסה לאתגר את המפקדת הנאצית. אז היא הסכימה איתי, הכריחה אותן לבצע ישיבת סגל שהובילה להמון "בואו נדבר על זה." זה כן עזר כי הבחורות התחילו סוף סוף לעשות משהו, אבל היי, אני עדיין נשארתי המפקדת עם השיער הקצר והמדים שגדולים עלייה במיליון מידות, זו שטוחנת כיתה. יש לה גם בטח שרירים בידיים. המתולתלת שלי ראתה שאני על סף שבירה והיא הציעה לי להזדיין בכיתה, ככה, כדי לדפוק את המערכת. אז הלכנו לכיתה שנמצאת בקצה הכי רחוק מהמשרד שלי, קצת אחרי שכל החניכים עפו לאכסניה שלהם, נעלתי את הדלת וזיינתי אותה על הבמה. אחר כך גם על עמדת המדריך ולסיום על אחד השולחנות מקדימה. היא השתדלה לא לצעוק ואני ניסיתי להפסיק לגמור כי אחר כך לא אוכל להמשיך לסגור משימות, אבל אז, כשהיא נשכבה שם ומלמלה לי שאני הסקס הטוב ביותר שהיה לה בחיים, אמרתי לעצמי שהיה שווה לטחון.
היום טחנתי כיתה. מרצון. ועוד באחת כזאת שנמצאת בקצה הכי רחוק מהמשרד שלי. לימדתי המון חומר לא רלוונטי על סוגי זכרונות והארדיסקים במשך שמונה שעות, ואז גם שאלתי אותם איך עבר היום. לא פחות ולא יותר. הם כמובן לא הפסיקו להתלונן על האוכל - אבל מה, השיעורים עם המפקדת - תותים. כן, ברצינות, היה אחד שאמר 'תותים'. חניך אילתי כזה עם זיפים. בכלל לא יודעת מתי הוא צריך להתגלח כי אני לא מבינה שום דבר בזיפים, תודה לאל. הגעתי לדירה סביב אחת עשרה בלילה ונזרקתי כמו איזו בטטה על הספה, עם המדים והכל. שכחתי לכוון שעון מעורר. על הבוקר סימסתי לקצינה הלא מוצלחת שלי שאני מגיעה באיחור. למה? ככה. כואבות לי הרגליים. ירדתי חמישה ק"ג בשבועיים קורס והוא עוד רחוק מלהסתיים. באותו הבוקר התחלתי לבכות לה שאני תמיד מתנדבת, וזהו, על הזין שלי אני נכנסת למשהו שהוא לא שלי. אני לא אוהבת לבכות. שמישהי אחרת תשאל אותם מה שלומם אחרי שהייתי איתם כל היום. הם גם לא אובייקטיבים ככה - מי יגיד לי שהשיעורים שלי לא באים לו טוב? נראה אותו מנסה לאתגר את המפקדת הנאצית. אז היא הסכימה איתי, הכריחה אותן לבצע ישיבת סגל שהובילה להמון "בואו נדבר על זה." זה כן עזר כי הבחורות התחילו סוף סוף לעשות משהו, אבל היי, אני עדיין נשארתי המפקדת עם השיער הקצר והמדים שגדולים עלייה במיליון מידות, זו שטוחנת כיתה. יש לה גם בטח שרירים בידיים. המתולתלת שלי ראתה שאני על סף שבירה והיא הציעה לי להזדיין בכיתה, ככה, כדי לדפוק את המערכת. אז הלכנו לכיתה שנמצאת בקצה הכי רחוק מהמשרד שלי, קצת אחרי שכל החניכים עפו לאכסניה שלהם, נעלתי את הדלת וזיינתי אותה על הבמה. אחר כך גם על עמדת המדריך ולסיום על אחד השולחנות מקדימה. היא השתדלה לא לצעוק ואני ניסיתי להפסיק לגמור כי אחר כך לא אוכל להמשיך לסגור משימות, אבל אז, כשהיא נשכבה שם ומלמלה לי שאני הסקס הטוב ביותר שהיה לה בחיים, אמרתי לעצמי שהיה שווה לטחון.
