אמג, |חפירה|.
|פרולוג| הופעות של רונה זה סוג של עצב מעורב עם שמחה. כמו אחרי שמאבדים מישהו ואז בכל פסח וראש השנה מאחלים לך "שיהיה חג שמח עד כמה שאפשר" |פרצוףשלקדושמעונה|. אז עם כמה שאני שונאת לשמוע את ה"עד כמה שאפשר" הזה, כי לאף אחד אין זכות להחליט מראש שזה יהיה שמח רק עד כמה שאפשר, ואם אני אחליט שבא לי לשמוח אז אני אהיה שמחה (לא שפסח גורם לי לשמוח, או משהו כזה, אבל היפותטית
)- זה כן קצת ככה. והופעה של רונה היא לא הופעה של שלמה ארצי או היהודים או כל ההופעות האלה שעומדים בקהל וצווחים (לא שזה לא כיף לפעמים, אבל זה לא לעכשיו
), היא לא הופעה "שמחה", אבל היא עדיין משמחת איפשהו, כלומר, מעלה את רמת הסרוטונין במוח שלך, לפחות זמנית, כמו לאכול שוקולד ("את טעם נרכש את כמו רונה קינן?!"), ואם לא הייתי אוהבת את זה אז לא הייתי הולכת בכל פעם שיש לי הזדמנות (ואת מי להכריח לבוא איתי
). ובאמת הרגשתי קצת חסכים בזה בזמן האחרון
הו, המזוכיזם. ואם קראתם את המונולוג הזה ואמרתם "וואט דה פאק/ איזה סמים היא לוקחת/ אבל...למה?!", אז לא נורא, אני מבטיחה שההמשך יהיה יותר ברור. ולא נורא, העיקר שאני מבינה מה הקולות בראש שלי אומרים |סכיזופרניה|.
|ספרולוג| בכל מקרה, היום ההופעה של רונה דווקא שימחה אותי. אבל קודם כל, נתחיל בדברים הפחות טובים, כמו כל פולניה מצויה
:
רונה לא שרה אף קאבר.
רונה לא שרה אף שיר מהאלבום החדש.
רונה עדיין לא החליטה למי היא תצביע בגמר של האח הגדול (האם רונה תביע סולידריות לקורין?! אם אתם חושבים שכן שלחו SMS במחיר 20ש"ח ועיזרו לקשת בעת תקופה זו של מיתון).
רונה לא התפשטה על הבמה ועשתה לי ילדים.
ובאותו הקשר- היא נראתה כאילו קצת לא נוח לה, כאילו שזה לא מקום או קהל שהיא רגילה אליו ואמרה את השמות של השירים בדר"כ, ולא דיברה הרבה או עשתה חידושים או שינויים כלשהם בפלייליסט.
רונה הרסה את חיי החברה שלי. אנשים מפסיקים לאהוב אותי ומאבדים את הטעם לחיים אחרי שאני מכריחה אותם לבוא איתי להופעות שלה. ועכשיו ל"אלה דברים שאותי משמחים": הופעה עם להקה זה ממש מגניב. יש שירים שזה ממש נותן להם ערך מוסף, כמו "נגעת נסעת" שהיא ביצעה וכבר שמעתי פעם, אבל עם להקה הוא הרבה יותר קצבי ומגניב. הפלייליסט היה די רגיל, כמו שאמרתי- היא התחילה עם בתוך אגם קפוא, אח"כ נס, ואח"כ אני לא זוכרת כ"כ את הסדר של השירים אבל היה הקול שקורא לי, סיפור מגירה, טיול בהיר, במערכת הדם, מיהו המילל ברוח, my prison by the sea, הפעם האחרונה, עיניים זרות [לא יודעת, כל פעם זה נשמע לי יותר אובדני מהפעמים האחרות. אולי זה סתם כי השיר הזה גורם לי לרצות לחתוך את ורידי בזיגזגים. ואני לא יודעת אם זה היה מכוון או לא, אבל היא אמרה "וכשהריק הזה חושף את פרצופו.....כל מה שרציתי אף פעם לא יבוא", בלי ה"נדמה ש". כאילו, זהו, אין תקווה יותר, בטוח כבר לא יבוא
]. ואז היה את "נגעת נסעת", גלויה, עשר שניות....די בסדר ה"קבוע" שהיא עושה אותם. בהדרן היה את לחיות נכון, מבול (וידוא הריגה למי שנשאר בחיים אחרי עיניים זרות
), ובסוף את wait, שגם הביצוע עם הלהקה רק הוסיף לו אני חושבת.
|אפילוג| זאת לא היתה ההופעת-רונה הכי טובה שהייתי בה, אבל זאת היתה ההופעה הראשונה שהייתי בה עם הרכב כזה של להקה, וזה כן מוסיף. אני אוהבת את ההופעות האקוסטיות, וגם נראה שלרונה איפשהו יותר נוח בהן, לפחות באלה שאני הייתי, אבל לפעמים כן מגניב שיש להקה. there's only so much you can do עם 2 גיטרות אקוסטיות, וצריך לגוון לעיתים. וכמו שאמרתי, ההופעה עשתה אותי שמחה (עד כמה שאפשר, בכל זאת, רונה ), והגעתי אליה ממש בלי כוח ואחרי יום ממש ארוך ומבאס (?tell me why i don't like mondays). ואז כמה דקות לפני שרונה עלתה לבמה הלכתי לשירותים ועברתי ליד הדלת של מאחורי הקלעים והיא היתה פתוחה וראיתי את רונה שם, וזה גרם לי לחייך. לא ניגשתי אליה לדרוש שתעשה לי ילדים כאן ועכשיו, אבל זה היה נחמד סתם לעבור ככה. וגם ללכת להופעה שלה סתם ככה באמצע שבוע ולשבור את השגרה. ואת מה שנשאר מחשבון הבנק שלי,
.
|סאפילוג|