"רונה עוברת משפחה" ו"הסיפור של מיכאל ושל דניאל: ספרי ילדים שכדאי לבדוק
איור של אביאל בסיל מתוך ספרו של יבין. אהבה שנמצאת בפרטים הקטנים
אילן שיינפלד הופך הליך מורכב של פונדקאות לאגדת דיסני. יונתן יבין לא חושש לאוורר רגשות קשים בין הורים לילדים
סתיו פלטי־נגב
17 בספטמבר 2024
"הסיפור של מיכאל ושל דניאל", ספר הילדים של המשורר והסופר אילן שיינפלד, נקרא כאוטוביוגרפי לחלוטין. שם המספר הוא אילן, שמות הילדים הם מיכאל ודניאל כשמות ילדיו, והטקסט בגב הספר מעיד כי זהו ספר שכתב אב לילדיו, כדי לחלוק איתם את "הדרך המיוחדת שבה באו לעולם". עלילת הספר, שנמסרת בגוף ראשון, עוברת דרך התחנות במסעו של אילן כאב יחידני והומוסקסואל, שמשתוקק לילדים משלו במדינה בה לכולם יש ילדים: הקשר שיצר עם רופאת פוריות בהודו, האישור וההכרה שביקש ממשפחתו, פגישתו עם תורמת הביצית ולאחר מכן עם הפונדקאית ההודית, הולדת הילדים בניתוח קיסרי והגעתם לארץ.
זה תהליך קשה ומאתגר, שמעלה שאלות אתיות, כלכליות, מעמדיות וחברתיות — אבל בספר אין זכר לאף אחת מהן. הוא מסופר כמעין סיפור אגדה, שממוסס כל קושי, כמו ההתנגדות שמעלים בני משפחתו של אילן כשהם שומעים לראשונה על כוונתו להביא לעולם ילדים לבדו. "אבל ילד צריך אבא ואמא, שני הורים", הם אומרים לו. אלא שמיד, כעבור שלושה משפטים, "בני המשפחה ראו את נחישותו של אילן להיות הורה, והשתכנעו".
כמו הרצון בהכרה של המשפחה, שמוחלק בסיפור ומרוקן מתוכן, נראה שגם יתר הקונפליקטים נקברו עמוק מתחת לעלילה: תורמת הביצית היא אישה יפה ונחמדה שרק רוצה לשלוח את בנה לבית ספר, הפונדקאית היא ביישנית וצחקקנית המונעת משמחת הנתינה וגם רוצה לבנות חדר לבתה. שתי הנשים מתוארות בקווים פשטניים, ומקומן השולי בעלילה בא לידי ביטוי בהיעדרן הכמעט מוחלט מהאיורים בספר. שתיהן משתוקקות לעזור לאילן להביא את ילדיו לעולם, כאשר עסקת החליפין בין הצדדים מתוארת כעסקה בין שווים — הן יעזרו לו והוא יעזור להן. השאלות האתיות שיכולות להישאל על יחסי הכוחות בין מערביים עשירים לנשים הודיות עניות לא זוכות להתייחסות ולו במרומז. גם שאר הקשיים בתהליך מגוהצים לטובת סיפור דיסני לכל המשפחה — ההיריון עובר בקלילות, הניתוח הקיסרי מהיר ומוצלח, והימים הראשונים עם התינוקות בהודו מתוארים כהרמוניה אחת גדולה."הסיפור של מיכאל ושל דניאל" מוגדר כסיפור לילדים, אבל הוא בעצם סיפור לילדים מאוד ספציפיים; הוא סיפור למיכאל ודניאל שיינפלד, ואין ספק שבשבילם זה סיפור מרגש ומרתק שכתב להם אבא שאוהב אותם מאוד. אבל כספר שפונה לילדים באופן כללי יש פה החמצה. ראשית, קהל היעד לא ברור — הסיפור מנוקד ולכן נראה כמיועד לגיל ראשית קריאה, אלא שהתוכן לא מותאם לקוראים צעירים כל כך. יותר מזה, הניסיון לרכך כל קושי הותיר סיפור הכתוב בנימה מתיילדת, שנראה כאילו הותאם לילדים צעירים מאוד שהוריהם מנסים לגונן עליהם מתוכן "בעייתי". הנושא החשוב הזה יכול היה להיות הזדמנות פז ללמד ילדים על התמודדויות ואתגרים ועל הדרך שבה סוגים שונים של משפחות באות לעולם, אבל הטון הילדותי והמרוכך לא מאפשר לצלול לעומק הנושא. דווקא אם היה מעז לגעת בקשיים השונים שמזמן התהליך — הביקורת מהסביבה, פונדקאות במדינות עולם שלישי, או האתגר העצום בגידול זוג תאומים בני יומם — היה קל יותר להתחבר לדמותו של אילן ולהזדהות עם סיפורו.
האמא של השכן טובה יותר
"רונה עוברת משפחה" הוא ספר ילדים מהאסכולה ההפוכה. הוא מטיח בקוראים אמת לא פשוטה, ובאמצעות הומור מתמודד עם נושא קשה לעיכול. האמת המרה היא שלהורים לפעמים נמאס לגמרי מילדיהם, ולהפך — שהילדים לפעמים ממש שונאים את ההורים שלהם, והיו עושים הכל כדי להחליף אותם. אלו תחושות שאין כמעט לגיטימציה לדון בהן בציבור, אבל הן נוכחות מאוד בחייהם של הורים לילדים קטנים.יונתן יבין לוקח את הנושא המושתק הזה ומגיש לנו אותו כמו שהוא, כבר בעמוד הראשון: "ביום סתיו אחד, חמים במיוחד, רונה בכתה ואפילו צרחה: 'די כבר, נמאס לי — ממך וממך'". אמא בתורה מגיבה בהתפוצצות להתקף הזעם של בתה, וכשרונה מודיעה שהיא עוברת לשכנים, אבא ואמא מגדילים לעשות והולכים לחפש לה מזוודה. מבחינתם היא יכולה ללכת. מרענן ומצחיק לקרוא את תגובת ההורים לסצנה הכה מוכרת של התקף טנטרום, וכיף גם לילדים, שרואים איך משאלה כמוסה יכולה להתגשם — כי מי לא דמיין פעם איך זה לגדול דווקא במשפחה של השכנים.
התגובה המשחררת של ההורים, שמשתפים פעולה עם הדרישה המופרכת להחליף משפחה, מאפשרת לרונה להכיר באהבה של הוריה אליה, ועוזרת למשפחה כולה להירגע. גם המסע לבית החברה מפריך את תרחיש הדשא של השכן, כשאמה של החברה מיכל מתגלה כעצבנית וחסרת סבלנות לא פחות, ומתברר שגם אצלם לא הכל מושלם. במובן הזה, "רונה עוברת משפחה" הוא הזדמנות מרעננת לקרוא על חיים נורמליים ומעצבנים כמו שכולנו מכירים ולהתנחם ביחד, הורים וילדים, במשפחה טובה דיה.
האיורים של אביאל בסיל שמלווים את הסיפור מצחיקים בפני עצמם. הם תופסים את אבא חומק הצידה עם הטלפון שלו, את אמא מגלגלת עיניים, וגם את האהבה הגדולה שנמצאת בפרטים הקטנים — בצילום המשפחתי, בספל הקפה של אמא — אהבה שחייבת להתקיים בתוך משפחה שיכולה להרשות לעצמה למתוח כך את הגבולות.
הסיפור של מיכאל ושל דניאל / אילן שיינפלד. איורים: ענת אקסלרוד. הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 61 עמודים, 72 שקלים
רונה עוברת משפחה / יונתן יבין. איורים: אביאל בסיל. הוצאת מלל ספרים, עמודים לא ממוספרים, 78 שקלים
_____________