רועי, ארבעה חודשים, ממש לא בכיין...
רק כשהוא עייף או רעב הוא "מקטר"... פעמים ספורות הוא ממש בכה בכי "כבד". אבל מה? הוא 'פחדן' (או יותר נכון 'נבהלתן'). כל רעש קטן ביותר מקפיץ אותו. הוא קופץ בבהלה, ואז יש בכי קצר - אמא/אבא מרגיעים ומסבירים לו שזה שום דבר, סתם רעש של... והענין מסתיים. הוא יכול להבהל מרעש של אופנוע (כשאנחנו בתוך הבית), רעש של מכסחת דשא, כשמישהו מתחיל לדבר (בקול רגיל) לאחר שהיה שקט, כשמשהו נופל על הרצפה, ועוד ועוד. אתמול בלילה, השעה בערך 02.30 הוא התעורר להנקה, כמובן שהבית שקט, וגם בחוץ שקט, והוא יונק בשקיקה. ופתאום? מה לעשות? היה לי אפצ'י. אני כבר יודעת מהעבר שהתעטשויות מבהילות אותו, אז ניסיתי "לבלוע" את האפצ'י ללא הצלחה. ולא סתם ללא הצלחה, יצא לי אפצ'י חזק בריא וקולני במיוחד. הוא נבהל כמו שבחיים לא ראיתי. הוא כמובן שמט את הפטמה מהפה, עשה את ה'פרצוף הנעלב' שלו (הפרצוף שתמיד בא לפני הבכי), והתחיל לבכות בכי היסטרי. פעם ראשונה מאז שנולד שאני לא מצליחה להרגיע אותו. בכי קורע לב. ניסיתי להסביר שזה כלום, ובסה"כ אמא עשתה אפצ'י אבל זה לא עזר. רועי לא הצליח להרגע. הדבר גרר כמה שיעולים, שגררו הקאה קלה, והבכי ממשיך וממשיך וממשיך. ממש לא 'בכי של רועי'. לאחר כמה דקות טובות הצלחתי להרגיע אותו, והוא חזר לינוק - והשקט חזר למעוננו. האם מוכר? האם גם ילדיכם נבהלים מכל 'פיפס' ורחש קטנים? יכול להיות שהוא שומע הכל 'חזק יותר' (האוזניים במשפחה של בעלי מאוד מאוד רגישות לרעש...) [או שמא יש לכן שיטות להשתיק אפצ'ים ??
)
רק כשהוא עייף או רעב הוא "מקטר"... פעמים ספורות הוא ממש בכה בכי "כבד". אבל מה? הוא 'פחדן' (או יותר נכון 'נבהלתן'). כל רעש קטן ביותר מקפיץ אותו. הוא קופץ בבהלה, ואז יש בכי קצר - אמא/אבא מרגיעים ומסבירים לו שזה שום דבר, סתם רעש של... והענין מסתיים. הוא יכול להבהל מרעש של אופנוע (כשאנחנו בתוך הבית), רעש של מכסחת דשא, כשמישהו מתחיל לדבר (בקול רגיל) לאחר שהיה שקט, כשמשהו נופל על הרצפה, ועוד ועוד. אתמול בלילה, השעה בערך 02.30 הוא התעורר להנקה, כמובן שהבית שקט, וגם בחוץ שקט, והוא יונק בשקיקה. ופתאום? מה לעשות? היה לי אפצ'י. אני כבר יודעת מהעבר שהתעטשויות מבהילות אותו, אז ניסיתי "לבלוע" את האפצ'י ללא הצלחה. ולא סתם ללא הצלחה, יצא לי אפצ'י חזק בריא וקולני במיוחד. הוא נבהל כמו שבחיים לא ראיתי. הוא כמובן שמט את הפטמה מהפה, עשה את ה'פרצוף הנעלב' שלו (הפרצוף שתמיד בא לפני הבכי), והתחיל לבכות בכי היסטרי. פעם ראשונה מאז שנולד שאני לא מצליחה להרגיע אותו. בכי קורע לב. ניסיתי להסביר שזה כלום, ובסה"כ אמא עשתה אפצ'י אבל זה לא עזר. רועי לא הצליח להרגע. הדבר גרר כמה שיעולים, שגררו הקאה קלה, והבכי ממשיך וממשיך וממשיך. ממש לא 'בכי של רועי'. לאחר כמה דקות טובות הצלחתי להרגיע אותו, והוא חזר לינוק - והשקט חזר למעוננו. האם מוכר? האם גם ילדיכם נבהלים מכל 'פיפס' ורחש קטנים? יכול להיות שהוא שומע הכל 'חזק יותר' (האוזניים במשפחה של בעלי מאוד מאוד רגישות לרעש...) [או שמא יש לכן שיטות להשתיק אפצ'ים ??
