רועי בן 4.8, אובחן בגיל 2.5 כ- PDD NOS
רועי המלאך שלי התקדם במהלך שנים אלו כאשר קיבל את הכלים בגן תקשורתי. ילד נעים ונבון בעל יכולת למידה טובה, בעל מוטיבציה גבוהה, סקר, מיישם וזוכר. בגן במשימות לימודיות משתף פעולה בהתאם לעניין שמגלה בנושא וכן בבית. הקושי העיקרי הוא בתחום רגשי חברתי, רועי מעדיף לשחק לבדו או ילדים מסוימים בגן ונמנע מאחרים שלא אוהב הוא יוזם פעילויות שונות, ואף מעלה רעיונות שונים בזמן משחק גם בפעילות שונות וגם מעלה רעיונות שונים. בזמן משחק בפעילות משותפת נענה ונהנה ממשחק משותף אך לא תמיד מצליח לקבל רעיונות השונים משלו. במצבים אלו הוא עלול לגלות נוקשות, התנגדות, בדיקת גבולות ורצון לפרק את המשחק. בזמנים של תסכול מתקשה להביע עצמו מילולית ואף מגיע עד בכי. האם זה פיתרון - בכי בכי בכי בכי. אני מבינה שאין לו עור של פיל אבל אנחנו לא יכולים לשמוע את הבכי הזה. לפעמים אנחנו מגיעים לסף תסכול גבוהה שאנחנו מאבדים את העשתונות ומתחילים לצעוק עליו "תפסיק לבכות", "אם תבכה לא תקבל כך וכך" "האם קיבלת מכה שבגלל זה אתה בוכה" וכדו'. אנחנו עובדים על זה שלא לצעוק בבית אבל לפעמים זה מוציא מהדעת. הסיטואציה האחרונה שבה איבדתי את העשתונות היה בשבוע שעבר, בוקר! צריך ללכת להסעה! בד"כ אני שמה את משחת השיניים על המברשת וכבודו, באותו מעמד החליט שהוא זה שישים את המשחה. הורדתי את המשחה ואז הוא שם (אני מזכירה אנחנו בזמן לחוץ יש הסעה שמחכה פניי לעבודה ויש עוד תינוקת בבית ובעלי לא נמצא) הוא ציחצח ואז רצה להוסיף משחה, אני הוספתי לו ואז הוא התפרץ בבכי שבר את הכלים. אני יצאתי מדעתי, עוד סיטואציה דומה יום קודם היה, אני כיבתי את הטלויזיה ואז בכי לא מובן, בדיעבד הבנתי כי הוא רצה לכבות את הטלויזיה, גם מנורת לילה אני שמתי שמתי והלכתי לעיסוקי במטבח, ואז הוא החל לבכות במיטה וביקש רק אותי ולא את אביו גם כשניגש אליו, אחרי שנרגע (10ד') אמר לי כי הוא רוצה לשים את מנורת הלילה. אנחנו מדברים על זה שלא בוכים אלא מדברים והוא מבין את העניין ואף אומר מיוזמתו שהוא לא התכוון וזה לא יקרה שוב אבל, דיבורים חיים על הירח ומעשים בשמש. די, די, די - מה עושים? האם זה שייך למושג PDD או ילד רגיש. אציין כי הילד מטופל אצל פסיכולוג כבר כמעט 8 חודשים וזה אומר כי אם הוא היה מאבחן את הילד הוא לא היה מאבחן PDD. אנחנו נמצאים בסוג של צומת דרכים בסיטואציות ומנסים להבין מהי הדרך הנכונה לפעול עם רועי. יש לציין כי גם בגן רועי נתקל במצבי תסכול ומתקשה להביע את עצמו אך מצליח להתגבר בעזרת אנשי צוות. איך פותרים את העניין ומקלים על כל הצדדים? עוד דבר שבגללו נכנסתי לפורום והתחלתי במשהו אחר - מוות. הוא שואל שאלות על הרעים ושזה יום עצוב (כך הגננת מהשילוב סיפרה להם- גן רגיל) כמה להכניס אותו לזה, אני מקצרת ועונה קונקרטי ורועי אומר לי אמא את לא אומרת לי את האמת (לא שיקרתי, עיגלתי) והוא מתעקש שזו לא האמת ושאגיד לו את האמת - מה עושים?
רועי המלאך שלי התקדם במהלך שנים אלו כאשר קיבל את הכלים בגן תקשורתי. ילד נעים ונבון בעל יכולת למידה טובה, בעל מוטיבציה גבוהה, סקר, מיישם וזוכר. בגן במשימות לימודיות משתף פעולה בהתאם לעניין שמגלה בנושא וכן בבית. הקושי העיקרי הוא בתחום רגשי חברתי, רועי מעדיף לשחק לבדו או ילדים מסוימים בגן ונמנע מאחרים שלא אוהב הוא יוזם פעילויות שונות, ואף מעלה רעיונות שונים בזמן משחק גם בפעילות שונות וגם מעלה רעיונות שונים. בזמן משחק בפעילות משותפת נענה ונהנה ממשחק משותף אך לא תמיד מצליח לקבל רעיונות השונים משלו. במצבים אלו הוא עלול לגלות נוקשות, התנגדות, בדיקת גבולות ורצון לפרק את המשחק. בזמנים של תסכול מתקשה להביע עצמו מילולית ואף מגיע עד בכי. האם זה פיתרון - בכי בכי בכי בכי. אני מבינה שאין לו עור של פיל אבל אנחנו לא יכולים לשמוע את הבכי הזה. לפעמים אנחנו מגיעים לסף תסכול גבוהה שאנחנו מאבדים את העשתונות ומתחילים לצעוק עליו "תפסיק לבכות", "אם תבכה לא תקבל כך וכך" "האם קיבלת מכה שבגלל זה אתה בוכה" וכדו'. אנחנו עובדים על זה שלא לצעוק בבית אבל לפעמים זה מוציא מהדעת. הסיטואציה האחרונה שבה איבדתי את העשתונות היה בשבוע שעבר, בוקר! צריך ללכת להסעה! בד"כ אני שמה את משחת השיניים על המברשת וכבודו, באותו מעמד החליט שהוא זה שישים את המשחה. הורדתי את המשחה ואז הוא שם (אני מזכירה אנחנו בזמן לחוץ יש הסעה שמחכה פניי לעבודה ויש עוד תינוקת בבית ובעלי לא נמצא) הוא ציחצח ואז רצה להוסיף משחה, אני הוספתי לו ואז הוא התפרץ בבכי שבר את הכלים. אני יצאתי מדעתי, עוד סיטואציה דומה יום קודם היה, אני כיבתי את הטלויזיה ואז בכי לא מובן, בדיעבד הבנתי כי הוא רצה לכבות את הטלויזיה, גם מנורת לילה אני שמתי שמתי והלכתי לעיסוקי במטבח, ואז הוא החל לבכות במיטה וביקש רק אותי ולא את אביו גם כשניגש אליו, אחרי שנרגע (10ד') אמר לי כי הוא רוצה לשים את מנורת הלילה. אנחנו מדברים על זה שלא בוכים אלא מדברים והוא מבין את העניין ואף אומר מיוזמתו שהוא לא התכוון וזה לא יקרה שוב אבל, דיבורים חיים על הירח ומעשים בשמש. די, די, די - מה עושים? האם זה שייך למושג PDD או ילד רגיש. אציין כי הילד מטופל אצל פסיכולוג כבר כמעט 8 חודשים וזה אומר כי אם הוא היה מאבחן את הילד הוא לא היה מאבחן PDD. אנחנו נמצאים בסוג של צומת דרכים בסיטואציות ומנסים להבין מהי הדרך הנכונה לפעול עם רועי. יש לציין כי גם בגן רועי נתקל במצבי תסכול ומתקשה להביע את עצמו אך מצליח להתגבר בעזרת אנשי צוות. איך פותרים את העניין ומקלים על כל הצדדים? עוד דבר שבגללו נכנסתי לפורום והתחלתי במשהו אחר - מוות. הוא שואל שאלות על הרעים ושזה יום עצוב (כך הגננת מהשילוב סיפרה להם- גן רגיל) כמה להכניס אותו לזה, אני מקצרת ועונה קונקרטי ורועי אומר לי אמא את לא אומרת לי את האמת (לא שיקרתי, עיגלתי) והוא מתעקש שזו לא האמת ושאגיד לו את האמת - מה עושים?