Immanuel Goldstein
New member
רועי גבאי כסימפטום.
הפרות חוקי העבודה בענף השמירה והאבטחה ידועות, אני סובר, לכולם. ידוע גם שלא נעשה כמעט דבר כדי לאכוף את חוקי העבודה. מדי פעם יש יוזמה ברוכה של פקיד ממשלתי, למשל מנכ"לית שירות התעסוקה אסתר דומיניסיני שאסרה על הפנית עובדים לחברת "השמירה" עד שזו תשפר את דרכיה, אבל בבתי הכלא שהיו יכולים להיות מלאים במנכ"לי חברות שמירה משום מה אין אפילו אחד. זה צד אחד של בעית חוסר האכיפה. הוא די מובן, שכן האידיאולוגיה הכלכלית השלטת כאן כבר שנים רבות היא שעובד צריך להרויח כמה שפחות, ולכן יש לצפות מהממשלה שתעודד הפרת חוקי עבודה. הצד השני מובן פחות. חברות האבטחה עובדות בשיטת מצליח. התוצאה היא שכל מי שיתבע את המעביד שלו לאחר שדאג לרישום מתאים של שעות העבודה שלו ירויח- והרבה. כסף של העובדים מחכה בחשבון הבנק של המעבידים, והעובדים לא לוקחים אותו, למה? בעמוד זה נמצאת התשובה. רועי גבאי הוא עובד חברה לאבטחת טיולים. חברות אלה הן כנראה אלופות המשק בהפרת חוקי עבודה- החל בתשלום שכר של כ-200 עד 240 ש"ח ליום עבודה שאורכו הממוצע עולה על 12 שעות, עבור דרך גביית תשלום מהעובד עבור המטווח ואי תשלום שכר עבור יום המטווח, וכלה בהפרה בוטה של חוק שעות עבודה ומנוחה, בעיקר אבל לא רק במחנות של תנועות נוער. ידוע לי על חברה אחת בה המאבטחים שמרו 4-4 במשך 10 ימים, ואני מניח שזה לא מקרה יחיד. אותו רועי גבאי מפרסם בפורום זה ובקומונה שלו מודעת "דרושים" לחברה כזו, בה הוא מבטיח "שכר גבוה" (כמה? הוא לא מגלה. גם לא את שאר התנאים), מצדיק את גביית התשלום עבור המטווח, ואתמול הוא גם מחק הודעה בה יעצתי למישהו שמתעניין בעבודה בחברה כזו לעשות רישום של שעות העבודה שלו כדי לתבוע את החברה לדין. השאלה היא למה, וכאן אספר על התופעה שגבאי הוא רק סימפטום שלה. בחברות אבטחת הטיולים יש שתי קבוצות של עובדים: חיילים משוחררים שבאו לעשות כמה שקלים בכיף לפני הטיול לחו"ל או לימודים, ועובדים בני 30-40 שמסיבות שונות עזבו את מקום עבודתם הקודם, לעיתים קרובות מאד מקצוע אקדמי או הייטק, וגילו שבן 30 הוא זקן מופלג בתחומים אלה- אז הם עובדים באבטחת טיולים עד שימצאו עבודה אחרת, או עד שיעברו קורס מורי דרך (כמו שאני עשיתי). העובדים בקבוצה שניה מודעים לזכויותיהם, אבל הם כבר עברו את הגיל בו עושים מהפכות. מי שעושה מהפכות זה בדרך כלל הצעירים- אנשים בגילו של רועי גבאי. והצעירים היום משוכנעים בצדקת השיטה. שמירה על חוקי העבודה היא "בולשביזם" עבורה- הרי הקומוניזם נכשל, ולכן אין ספק שקפיטליזם זה טוב. לא סתם קפיטליזם אלא אנרכיה מוחלטת כאשר מדובר בחוקים החלים על המעביד. כך למשל הם מתרצים לעצמם שבמשך רוב היום הם לא עובדים, רק יושבים באוטובוס או בחדר מורים או מחכים לילדות שיצאו מהשירותים בתחנת הדלק. באותו זמן הם נמצאים בדיוק במקום המוכתב להם- בדרך כלל המושב שאחרי הנהג באוטובוס, אמורים להיות ערים, מחזיקים את הנשק כדי שאף ילד לא יסחב להם אותו, וסובלים מהצווחות הבלתי פוסקות של הילדים. שינוי במצב לא יגיע מלמעלה. שינוי במצב יגיע רק כשמספיק עובדים יסרבו לעבוד בתנאים לא חוקיים, ומספיק עובדים יתבעו את מעסיקיהם כדי שאלה יפשטו את הרגל. וזה לא יקרה כל עוד דווקא העובדים הצעירים האמורים להוביל מהפכות משוכנעים בצדקת השיטה הדופקת אותם בלי וזלין.
הפרות חוקי העבודה בענף השמירה והאבטחה ידועות, אני סובר, לכולם. ידוע גם שלא נעשה כמעט דבר כדי לאכוף את חוקי העבודה. מדי פעם יש יוזמה ברוכה של פקיד ממשלתי, למשל מנכ"לית שירות התעסוקה אסתר דומיניסיני שאסרה על הפנית עובדים לחברת "השמירה" עד שזו תשפר את דרכיה, אבל בבתי הכלא שהיו יכולים להיות מלאים במנכ"לי חברות שמירה משום מה אין אפילו אחד. זה צד אחד של בעית חוסר האכיפה. הוא די מובן, שכן האידיאולוגיה הכלכלית השלטת כאן כבר שנים רבות היא שעובד צריך להרויח כמה שפחות, ולכן יש לצפות מהממשלה שתעודד הפרת חוקי עבודה. הצד השני מובן פחות. חברות האבטחה עובדות בשיטת מצליח. התוצאה היא שכל מי שיתבע את המעביד שלו לאחר שדאג לרישום מתאים של שעות העבודה שלו ירויח- והרבה. כסף של העובדים מחכה בחשבון הבנק של המעבידים, והעובדים לא לוקחים אותו, למה? בעמוד זה נמצאת התשובה. רועי גבאי הוא עובד חברה לאבטחת טיולים. חברות אלה הן כנראה אלופות המשק בהפרת חוקי עבודה- החל בתשלום שכר של כ-200 עד 240 ש"ח ליום עבודה שאורכו הממוצע עולה על 12 שעות, עבור דרך גביית תשלום מהעובד עבור המטווח ואי תשלום שכר עבור יום המטווח, וכלה בהפרה בוטה של חוק שעות עבודה ומנוחה, בעיקר אבל לא רק במחנות של תנועות נוער. ידוע לי על חברה אחת בה המאבטחים שמרו 4-4 במשך 10 ימים, ואני מניח שזה לא מקרה יחיד. אותו רועי גבאי מפרסם בפורום זה ובקומונה שלו מודעת "דרושים" לחברה כזו, בה הוא מבטיח "שכר גבוה" (כמה? הוא לא מגלה. גם לא את שאר התנאים), מצדיק את גביית התשלום עבור המטווח, ואתמול הוא גם מחק הודעה בה יעצתי למישהו שמתעניין בעבודה בחברה כזו לעשות רישום של שעות העבודה שלו כדי לתבוע את החברה לדין. השאלה היא למה, וכאן אספר על התופעה שגבאי הוא רק סימפטום שלה. בחברות אבטחת הטיולים יש שתי קבוצות של עובדים: חיילים משוחררים שבאו לעשות כמה שקלים בכיף לפני הטיול לחו"ל או לימודים, ועובדים בני 30-40 שמסיבות שונות עזבו את מקום עבודתם הקודם, לעיתים קרובות מאד מקצוע אקדמי או הייטק, וגילו שבן 30 הוא זקן מופלג בתחומים אלה- אז הם עובדים באבטחת טיולים עד שימצאו עבודה אחרת, או עד שיעברו קורס מורי דרך (כמו שאני עשיתי). העובדים בקבוצה שניה מודעים לזכויותיהם, אבל הם כבר עברו את הגיל בו עושים מהפכות. מי שעושה מהפכות זה בדרך כלל הצעירים- אנשים בגילו של רועי גבאי. והצעירים היום משוכנעים בצדקת השיטה. שמירה על חוקי העבודה היא "בולשביזם" עבורה- הרי הקומוניזם נכשל, ולכן אין ספק שקפיטליזם זה טוב. לא סתם קפיטליזם אלא אנרכיה מוחלטת כאשר מדובר בחוקים החלים על המעביד. כך למשל הם מתרצים לעצמם שבמשך רוב היום הם לא עובדים, רק יושבים באוטובוס או בחדר מורים או מחכים לילדות שיצאו מהשירותים בתחנת הדלק. באותו זמן הם נמצאים בדיוק במקום המוכתב להם- בדרך כלל המושב שאחרי הנהג באוטובוס, אמורים להיות ערים, מחזיקים את הנשק כדי שאף ילד לא יסחב להם אותו, וסובלים מהצווחות הבלתי פוסקות של הילדים. שינוי במצב לא יגיע מלמעלה. שינוי במצב יגיע רק כשמספיק עובדים יסרבו לעבוד בתנאים לא חוקיים, ומספיק עובדים יתבעו את מעסיקיהם כדי שאלה יפשטו את הרגל. וזה לא יקרה כל עוד דווקא העובדים הצעירים האמורים להוביל מהפכות משוכנעים בצדקת השיטה הדופקת אותם בלי וזלין.